ייעוץ משפטי הוא חלק מתהליך הכנת ההפקה ותהליך ביצועה. עם זאת, המפיק אמור להכיר ולהבין את משמעות הייעוץ המשפטי והמסמכים המשפטיים הקשורים אליו, תוך תשומת לב לפרטים שיפגוש בכל שלב של תהליך ההפקה ועד ההפצה.

ב.1 מסמכים משפטיים בתהליך הפקת הסרט.

ב.2 קניין רוחני וזכויות יוצרים.

1. התלמיד יכיר את משמעות המסמך המשפטי.
2. התלמיד ילמד מהם הדגשים שעליו כמפיק לשים לב אליהם.
3. התלמיד ילמד ויכיר את חוק זכויות היוצרים ואת נושא הקניין הרוחני.

בתהליך עשיית הסרט ימצאו את עצמם המפיק ושאר אנשי מקצועות ההפקה מול שלל מסמכים משפטיים. היועץ המשפטי שנשכר לצורך הפקת הסרט הוא זה שאמור לפרש את הטקסט המשפטי על כל רבדיו ומשמעויותיו. יחד עם זאת, היכרות עם מושגים ותכנים תאפשר שיקול דעת, הכנה והבנה של המושגים ושל ההגדרות המשפטיות הבסיסיות.

דיני החוזים מגדירים את הכללים, העקרונות והסטנדרטים שבמסגרתם תיאכף התחייבות בפועל או תקנה זכויות אחרות (לבד מזכות האכיפה) מקבילות או משלימות (כגון פיצויים בשל הפרת החוזה). רוב השיטות המשפטיות מבחינות בין התחייבות סתמית, אשר איננה ניתנת לאכיפה, להתחייבות חוזית הניתנת לאכיפה. הסברה המקובלת כי ההבחנה בין "הסכם" ובין "חוזה" היא יסוד האכיפות או התוקף המשפטי. מקום שלפנינו הסכם הנעדר תוקף משפטי, לפנינו הסכם של כבוד; ומקום שלפנינו הסכם בעל תוקף משפטי, הרי שלפנינו חוזה.

המשפט בישראל מכיר במספר סוגים פרטניים של חוזים, אשר זכו להתייחסות חקיקתית מיוחדת, מעבר לבסיס הכללי המפורט בחוקי החוזים הכלליים. במקרים אלה גובר החוק הפרטי על האמור בחוק הכללי (הוא חוק החוזים), ואלו הם:

חוזה המכר – אחד החוזים הנפוצים ביותר, ולפיכך אחד החוזים הדורשים הסדרה חוקית מיוחדת באשר לשאלות המיוחדות לחוזה המכר, במיוחד בנוגע לאי התאמת הממכר.

חוזה שכירות או שאילה – חוזה השכירות או השאילה הוא חוזה נפוץ, והחוק מסדיר שאלות הייחודיות לסוג זה של חוזים. חוזה זה שכיח מאוד בהפקות.

חוזה אחיד – נושא החוזים האחידים מעוגן בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. חוזה אחיד הוא חוזה שנוסח על ידי ספק, בלשון אחידה, ומשמש להתקשרות עם מספר בלתי מסוים של לקוחות. מכיוון שיחסי הכוחות בין הספק לצרכן נוטים לרוב לצד הספק, שהוא הצד החזק יותר, מגן החוק על הצרכן וכולל שורה של תנאים מקפחים שיכול בית המשפט לפסול. כן הוקם על פי החוק בית דין מיוחד לחוזים אחידים. דוגמה טובה לפעולת בית הדין היא הדיון בטענות שעלו כנגד סעיפים בחוזה השכירות שעליו החתימה חברת עמידר את דייריה.

חוזה קבלנות – חוזה זה עוסק במתן שירות על פי תמורה ומסדיר הוראות המיוחדות לעניין זה. חוזה זה שכיח מאוד בהפקות.

חוזה ביטוח – חוזה הביטוח עוסק ביחסים משפטיים מיוחדים בין המבוטח ובין חברת הביטוח. החוק דן ביחסים בינם לבין סוכן הביטוח המשמש כשלוחם של שני הצדדים לעניינים מסוימים (ועל היחסים ביניהם חל גם חוק השליחות). החוק מעניק למבוטח המתקשר עם חברת הביטוח בחוזה מסוג זה הגנות מיוחדות. הגנות נוספות מוענקות על ידי חוק הפיקוח על מוצרים פיננסיים (ביטוח) שהחליף את חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. חוזה זה שכיח מאוד בהפקות.

חוזה יחס – חוזה שבא להסדיר יחסים ארוכי טווח, למשל יחסי עבודה. לעתים רבות כשמדובר בעסק מתפתח או חברת הזנק, החוזה יכלול חוזי-משנה נוספים, לדוגמה חוזה סודיות או הסכם מייסדים שמטרתם להסדיר גם את היחסים בזמן העבודה המשותפת, אך גם את החלוקה בנכסים לאחר סיום החוזה. חוזה זה שכיח מאוד בהפקות.

אחד העקרונות הבסיסיים בדיני חוזים הוא חופש החוזים, שמשמעותו שהרשויות אינן מתערבות בתוכן החוזים, והפרטים במדינה רשאים לערוך חוזים כרצונם.

חופש החוזים, שהיה דומיננטי במאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, הולך ומצטמצם עקב הגבלות שבחקיקה, למשל במקרה שהחוזה נערך בין צד חזק לצד חלש, והתערבות המדינה באה להגן על הצד החלש, במחיר של פגיעה בחופש החוזים. בעקבות זאת יש האומרים שבמקום חופש החוזים מתקיים בימינו צדק חוזי.

א. חוזה

חוזה הוא מסמך משפטי המסדיר את רצונם של שני צדדים או יותר להתקשר בעסקה כלשהי. כאשר הצדדים חתמו על ההסכם הוא מחייב אותם, ומשמעות הדבר היא כי בעת הפרת חוזה זכאי הצד הנפגע לסעדים שונים: ביטול החוזה, פיצוי כספי ואכיפת ההסכם. יש סוגים שונים של חוזים, ולמעשה בכל תחום משפטי ניתן למצוא הסכמים.

ב. מטרת החוזה

מטרתו של החוזה היא לעגן את ההתחייבויות של הצדדים זה כלפי זה, ולכן עליו להיות מנוסח באופן ברור ומפורט ולכלול את כל תנאי העסקה. ככל שההסכם יהיה מפורט יותר, כך ניתן לצמצם את הסיכוי למחלוקות עתידיות בין הצדדים ולאפשר לקיים את העסקה ביניהם על סדרה. משכך, על עורך הדין המנסח את החוזה להתאימו אישית לצדדים ולנסיבותיהם ולתת מענה בחוזה לשאלות או לבעיות שעלולות להיווצר בעתיד ולסכן את קיומו של ההסכם. כמו כן, כדי שהחוזה יהיה תקף משפטית, עליו להיות תואם לחוק ולפסיקה בתחום הרלוונטי.

ג. תנאי סף לכריתת חוזה

כתנאי לכריתת חוזה צריכים להתקיים שלושה תנאי סף:

● כוונה ליצירת תנאים משפטיים.

● שפיטות.

● כשירות משפטית.

הכוונה ליצירת תנאים משפטיים נמדדת בסיוע של ארבעה מבחנים:

● נסיבות ההסכמה בעת כריתת החוזה: למשל, צורת התנסחות שכוללת אלמנטים משפטיים או נוכחות יזומה של עורך דין מלמדות על כוונה ליצירת תנאים משפטיים.

● בחינת הטקסט: כאשר החוזה נערך בכתב, ניתן לבחון אם הוא כולל מאפיינים משפטיים.

● בחינת מערכת היחסים: במערכת יחסים קרובה (למשל, בין בני משפחה), יש סבירות גבוהה שאף על פי שלכאורה נערך חוזה, לא הייתה כוונה ליצירת תנאים משפטיים.

● תוכן ההסכמה: בחינה האם הדברים שעליהם הסכימו הצדדים הם בעלי אופי משפטי.

חובה שתוכן ההסכם יהיה שפיט. החוק קובע מספר תחומים שאינם שפיטים: זוטי דברים (חוזה על דבר פעוט), חוזים פוליטיים (הסכמים קואליציוניים והבטחות של פוליטיקאים), חוזים בין-אישיים (הבטחות בין בני זוג), חוזה למתן ציונים (בית המשפט לא מתערב בנושא שיקול הדעת במתן ציונים, מאחר שנותן הציון הוא הסמכות העליונה).

בנוסף חובה שתהיה לשני הצדדים כשירות משפטית. לכל בוגר שאינו פסול דין יש כשירות משפטית. לקיום תנאי הכשירות המשפטית לגבי פסול דין נדרשת הסכמת האפוטרופוס. בחוזה שערך קטין, הכשירות המשפטית נקבעת לפי תוכן החוזה. כאשר החוזה לא מתאים לגיל הקטין (למשל ילד בן 13 שקנה אופנוע), האפוטרופוס רשאי לבטל את החוזה.

ד. גמירות דעת ומסוימות

גמירות הדעת של הצדדים לכרות את החוזה נבחנת במבחן הנסיבות. יש לבדוק האם האדם הסביר הבוחן את הנסיבות באופן חיצוני היה מגיע למסקנה כי הצדדים אכן גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב. ההנחה היא כי התחייבויות שאינן בעלות אופי מסחרי, למשל, התחייבויות שונות בין קרובי משפחה, אינן מראות על גמירות דעת ליצירת יחסים משפטיים. כך, למשל, הבטחה להזמין את הסבתא לארוחת הערב אינה כזו שהפרתה יכולה להעניק לנפגע סעד משפטי. התחייבויות מסוג זה נושאות אופי מוסרי, ומערכת המשפט אינה רואה אותן מעניינה. גמירות הדעת היא אובייקטיבית וחיצונית, ולא סובייקטיבית. כך, למשל, מי שהציע מתוך צחוק הצעה, שהצד השני קיבל ברצינות, ימצא עצמו קשור בחוזה מחייב, גם אם לא התכוון כלל לכרות חוזה, רק בשל העובדה שצופה חיצוני אובייקטיבי היה מזהה את ההצעה כרצינית.

הפסיקה הישראלית הציגה דוגמאות שונות למאפיינים שיכולים להעיד על גמירות דעת של הצדדים, כגון: מעמד חתימה רשמי, התנהגות פורמלית, זימון עדים, קיומו של מסמך כתוב, כותרת המסמך, רמת פירוט גבוהה, אופי ניסוח החוזה, חתימת הצדדים על החוזה, בקשת עותק של המסמכים על ידי אחד הצדדים, החלפת תמורות (למשל כסף או סחורה), הצהרה של הצדדים על רצונם להתקשר בחוזה מחייב, קיום ההסכם (התנהלות של הצדדים על פי ההסכם) וכדומה.

כאמור, על ההצעה להיות מסוימת בצורה מספקת, כדי שקבלתה תיצור את החוזה. בנוסף, רמת המסוימות של ההצעה מהווה אינדיקציה חשובה לקביעת גמירות הדעת שהייתה בהצעה.

ה. סוגי החוזים

בכל סוג של הסכם יש סעיפי חובה אשר חייבים להופיע בו בהתאם לסוג החוזה. אם מדובר בחוזה עבודה אישי, יש לכלול בו את הגדרת התפקיד ותחומי האחריות של העובד, למי העובד כפוף, מהי מסגרת שעות העבודה, סעיף שמירה על סודיות, אי תחרות ועוד. כמו כן, בכל הסכם מומלץ לכלול מנגנון יישוב סכסוכים, אשר קובע אל מי הצדדים יפנו במקרה של מחלוקת. מנגנון זה נועד לאפשר את פתרון המשבר בצורה היעילה ביותר כדי שאפשר יהיה להמשיך בפעילות העסקית ולמנוע נזק כספי למי מהצדדים.

ו. הפרת חוזה

במקרים רבים אחד מהצדדים מפר את החוזה, כלומר, אינו מקיים את התחייבויותיו כלפי הצד השני. היות שלחוזה יש תוקף משפטי מחייב, הפרת חוזה מקימה לצד הנפגע אפשרות לבטל את החוזה, כפי שנפרט להלן. כמו כן יכול הנפגע לדרוש פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת החוזה. כמו כן נציין כי ככל והנפגע מעוניין בהמשך החוזה, יוכל הוא לתבוע סעד של אכיפה, במסגרתו מבקש הוא מביהמ"ש כי יורה לצד השני לקיים את ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת החוזה. עולה השאלה: מדוע שנרצה לאכוף את ההסכם מול אדם שהפר את התחייבויותיו?

ז. סוגיות בקיום החוזה

תום לב

חוק החוזים (חלק כללי), בסעיפים 12 ו-39 דורש מצד לחוזה כי יתנהג הן במשא ומתן לכריתת החוזה, והן בקיומו ובביצועו של החוזה, בתום לב ובדרך מקובלת. הדרישה לתום לב ולדרך מקובלת פורשה בפסיקה כדרישה אחת.

תום הלב הוא מושג שסתום במשפט הישראלי, וככזה הפרשנות שלו גמישה יחסית. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, הגדיר את תום הלב כמצב שבו "אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם". ניתן לראות בדרישה לתום לב דרישה להתנהגות שאינה שלוחת רסן וחסרת כל עכבות מוסריות מחד, אך אינה התנהגות אלטרואיסטית וחסרת כל אינטרס עצמי מאידך. עמידה דווקנית על זכויות כאשר הנסיבות אינן מצדיקות זאת, תחבולות מסחריות מסוגים שונים וצורות שונות של דרכים להשגת יתרון בלתי הוגן על הצד השני פורשו כמנוגדות לעקרון תום הלב.

הדרישה לתום הלב בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים פורשה כדרישה לתום לב אובייקטיבי. לפיכך, טענתו של אדם שהוא האמין שהתנהגותו היא תקינה לא תשמש הגנה אם בחינה אובייקטיבית של ההתנהגות תקבע שהיא לא הייתה כזו.

מוסריות

חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור הוא בטל. חוזים שנפל פגם בכריתתם ניתנים לביטול במובן זה שהצד הנפגע יכול להודיע על ביטולם, אך אם לא יעשה זאת, יישארו בתוקפם. חוזים כאלו הם voidable, דהיינו ניתנים לביטול. חוזה בלתי חוקי הוא בטל – void. עם זאת, הוראת סעיף 31 מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת לקבוע פטור מחובת השבה לצד מסוים לגבי מה שקיבל כתוצאה מהחוזה הפסול או לאכוף על צד חיוב חוזי אם מצא שהצד השני קיים חיוב שכנגד. דיונים רבים התקיימו בשאלה מתי יש להורות על קיום החוזה למרות אי חוקיותו. מצד אחד היו שנתנו בכורה לשיקול ההרתעה וקבעו שיש להעדיף את ביטול החוזה, ומצד שני היו שהעדיפו את עשיית הצדק במקרה הפרטני במיוחד כאשר הצד שיזם את החוזה הלא חוקי הוא הנהנה העיקרי מביטולו. בפסיקה בישראל ניתן לזהות נטייה לאכוף חוזה מכר מקרקעין שכרוכה בו הונאה של רשויות המס.

ח. פרשנות החוזה

חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ואם אינה משתמעת ממנו – פרטים שלא הוסכמו במפורש בין הצדדים ייקבעו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים או לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו הסוג. פרשנות החוזה והשלמתו הן שתי סוגיות קרובות העוסקות בעניינים שלא הובררו עד תומם בשעת כריתת החוזה.

ט. תרופות בשל הפרת החוזה

הדין רואה בחוזה התחייבות שיש לעמוד בה. התכלית מאחורי התערבות המדינה באמצעות בתי המשפט ביחסים הכלכליים שבין הצדדים, וחקיקת דיני החוזים מלכתחילה, היא הכרה שהבסיס לקיומם של חיי מסחר וחיי חברה תקינים הוא בעמידה בביטוי הלטיני "Pacta sunt servanda" – חוזים יש לקיים. עם זאת, הדין צופה מצב שבו יימנע צד מלקיים התחייבות חוזית, אם מרצונו ואם במגוון של נסיבות אחרות, ומעניק מגוון של סעדים לצד הנפגע מהפרת החוזה.

המשפט המקובל הכיר רק בסעד הפיצויים כתרופה במקרה של הפרת חוזה. עיקרון זה של המשפט המקובל הביא לכך שנאמר שהחוזה במשפט המקובל הוא התחייבותו של צד לשלם לצד השני פיצויים לאחר שיפר את החוזה. דיני היושר הכירו בסעד של אכיפה, או "ביצוע בעין", אולם מתן סעד זה היה כרוך במגבלות שונות החלות על המבקש סעד מן היושר, כגון המגבלה כי "הבא אל היושר צריך לבוא בידיים נקיות" – "He who seeks Equity must come in clean hands", לפיה רק צד שאין בהתנהגותו רבב יכול לבקש את אכיפת החוזה.

י. אכיפה

סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מקנה לנפגע מהפרת חוזה את סעד אכיפתו. הסעיף מסייג את האכיפה בשלושה תנאים, שעם התקיימות אחד מהם אין הנפגע זכאי לה:

● אם החוזה אינו בר ביצוע.

● אם הוא כפייה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי.

● אם האכיפה אינה צודקת בנסיבות העניין. סעיף מפתח המאפשר להכניס בשיקולי בית המשפט את שיקולי תום הלב והצדק.

על פי סעיף 4 לחוק רשאי בית המשפט להתנות את אכיפת החוזה בתנאים, לרבות קיום חיוביו של הנפגע מן החוזה.

יא. פיצויים

בצד האכיפה והביטול מעניק הדין את סעד הפיצויים לנפגע מהפרת חוזה. סעדי האכיפה והביטול שוללים זה את זה, וברור כי אדם אינו יכול לפנות לבית המשפט ולבקש כי יורה על אכיפת חוזה, ובה בעת לדרוש את ביטולו. עם זאת, סעד הפיצויים הוא סעד הנוסף על כל אחד מסעדים אלו. כך יכול אדם לבקש אכיפה או ביטול של החוזה, ובמקביל לדרוש פיצויים על הנזק שגרמה ההפרה.

הפיצויים שבהם מכיר הדין הם מכמה סוגים:

● פיצויי הסתמכות: פיצויים בעד הנזק שנגרם עקב ההפרה, אותם מעניק סעיף 10, לחוק החוזים ומטרתם להעמיד את הנפגע בדיוק באותו מצב שבו היה לו היה החוזה מקוים. מדובר בתשלום בגין נזקים שנגרמו לתובע אותם בגין נזקים שנגרמו לו בשל הפרת החוזה.

● פיצויים בעד נזק שאינו ממון (המכונים בלשון שאינה משפטית "עוגמת נפש"), אותם מעניק סעיף 13.

● פיצוי מוסכם: פיצויים בסכום שעליו הסכימו הצדדים מראש, אותם מעניק סעיף 15.

● נטילת רווחי המפר (השבה במובן הרחב): נטילת רווחי המפר שנוצרו לו עקב הפרת החוזה והעברתם לנפגע.

דוגמאות חוזים בהפקות

על המורה להציג בכיתה דוגמאות של החוזים השונים ולנתח את הסעיפים המרכזיים.

דוגמת חוזה בין מפיק לבמאי

דוגמאות להסכמי הפקה בתחומי הז'אנרים השונים

על המורה להתייחס וללמד את נושא הקניין הרוחני וזכויות יוצרים באמצעות האתרים הבאים המסכמים את הנושאים לכל פרטיהם.

קניין רוחני

זכויות יוצרים

חובת קריאה

עצות שימושיות בעת חתימה של יוצר על הסכם