נושא זה הוא מבוא למלודרמה כז'אנר אך בעיקר כאסטרטגיה נרטיבית. התלמידים ילמדו את מקורות המלודרמה ומאפייניה, ואיך כלים ספציפיים עוזרים ליצור את העוצמות הרגשיות (הפאתוס) שמאפיינות אותה. יודגש שהמלודרמה אינה רק ז'אנר; הכלים שפותחו במלודרמה משמשים כבסיס לחלק נרחב מהסרטים והסדרות של ימינו, מסרטי אקשן וגיבורי-על ועד סרטי גנגסטרים ואחרים.

ד.1 המלודרמה כבסיס לכל סיפור.

ד.2 טכניקות ליצירת הרגש המלודרמטי.

1. התלמיד יכיר את מקורות המלודרמה ואת הגדרתה ומאפייניה.

2. התלמיד יכיר את הטכניקות הנרטיביות המלודרמטיות הבסיסיות ואת תפקידן.

3. התלמיד יכיר את הטכניקות האסתטיות הבסיסיות של המלודרמה ואת תפקידן.

4. התלמיד יזהה רגעים מלודרמטיים וטכניקות של מלודרמה בסרטים שלא מוגדרים כמלודרמות.

● מלודרמה

● פאתוס – עודפות רגשית

● החמצה

● הרגע האחרון

● השהיה

בתת-נושא זה יוגדרו המקורות והמאפיינים המרכזיים של המלודרמה כדי ליצור בסיס שממנו יהיה אפשר לצאת לטכניקות המלודרמטיות ולביטויים שונים של המלודרמה.

המילה מלודרמה היא הלחם של המילים "מלוס" (מוזיקה) ו"דרמה" (מחזה על במה, הצגה). מקורות המלודרמה בהצגות תיאטרון במאה התשע-עשרה, כשהפעולות והאירועים הדרמטיים על הבמה היו מלווים במוזיקת רקע שנועדה להדגיש את הרגשות ואת העוצמות של הדרמה.

בימינו, כמעט כל סרט מלווה במוזיקה שמדגישה את הרגעים הדרמטיים, אך תפיסת המלודרמה שנותרה היא הרעיון של הגזמה ועודפות רגשית. כשאנו צופים במלודרמה אנו צופים בסיפור ששם דגש ברגשות גדולים ועוצמתיים, לעתים מוגזמים, והסיטואציות הן מוקצנות ומועצמות. הרעיון הוא שאנו צופים בעולם ריאליסטי, מוכר ואמיתי, אבל הדברים שקורים הם גדולים מהחיים, דרמות קיצוניות.

אפשר לראות קטע מתוך מלודרמה מפורסמת ישראלית שזכתה להצלחה רבה בזמנה, "נורית" של ג'ורג' עובדיה. בקטע זה מדווח ברדיו על מותו של משה, ארוסה של נורית. נורית נמצאת בבית אמו של משה, והיא מאשימה את נורית במות בנה ומגרשת אותה מהבית. המצבים הקיצוניים, של מוות וגירוש מהבית, ותגובות רגשיות קיצוניות לכל דבר מאפיינים מאוד את המלודרמה, שמתקיימת כמו בעולם מקביל לעולם שלנו – עולם שדומה לעולם שלנו אך הוא קיצוני ורגשי מאוד ובמובן מסוים משקף לעתים את רגשותינו.

*** קטע מתוך "נורית" (1972)

לאורך השנים, קהל אינטלקטואלי ומבקרי קולנוע זלזלו במלודרמות וראו בהן ז'אנר נחות שמנסה ליצור רגש באופן מוגזם, מניפולטיבי וזול. עד היום נתפסת המלודרמה לרוב כז'אנר שלא מתאמץ לפתח דמויות מורכבות או לטוות עלילות מתוחכמות, ולעומת זאת מתמקד בתפניות דרמטיות קיצוניות, מוגזמות ולא תמיד אמינות. אופרות הסבון, למשל, נתפסות כמיצוי של המלודרמה. אך בז'אנרים הטלוויזיונים של היום אפשר לראות הדגשים והגזמות מלודרמטיות בכל תוכניות הריאליטי, מ"הכוכב הבא" ועד "הישרדות" ו"האח הגדול", כאלה שמצלמות בקלוז-אפ תגובה רגשית באופן ממושך, עם מוזיקה דרמטית ברקע וכדומה.

כך מוּכּרת ההגזמה או העודפות (excess) כבסיס של המלודרמה. לכאורה, במקום לשים דגש בפעולות – כמו סרטי פעולה או דרמות אחרות שבודקות כיצד הדמויות פועלות בעולם ופותרות בעיות – המלודרמה מדגישה את התגובות הרגשיות ואת עוצמות הרגש שכל פעולה או סיטואציה יוצרות. אין הכוונה שאין פעולות במלודרמה, אכן יש, אך הדגש הוא יותר בכובד הרגשי של המצבים.

בהיותה ז'אנר שמתמקד בעולם של רגשות, המלודרמה נתפסה לאורך שנים כז'אנר לנשים. בחברה פטריארכלית עם תפקידים מגדריים נוקשים, המלודרמה לא רק נתפסת כנחותה בשל ההתמקדות ברגשנות אלא גם כמשהו ששייך לנשים. למעשה, בהוליווד הקלאסית משנות השלושים עד שנות החמישים, המלודרמות אכן נקראו "סרטים לנשים" (women’s films), ולעתים גם ויפיז (weepies) "סרטי בכי". רק עם התקדמות המחקר הקולנועי גילו אנשי האקדמיה ומבקרי הקולנוע כי המלודרמה למעשה נמצאת בלב לבה של כמעט כל יצירה קולנועית או טלוויזיונית, ושאולי הבעיה עם המלודרמה אינה מהותית אלא עניין של מינונים וכישרון.

אפשר לומר שבמובנים רבים המלודרמות הן ביטוי חיצוני לעולם פנימי וסוער של רגשות ויצרים בסיסיים שקיימים בכל אחד מאיתנו. זו דרך לא מעודנת לבטא חרדות, תשוקות, כאב, קנאה, עצב ושאיפות ולתת לכל זה החצנה בעולם של תחושות קיצוניות שבו הכול בעל משמעות עודפת. כלומר, עולם בעל מאפיינים מלודרמטיים.

אחת ההקצנות המרכזיות במלודרמה היא זו שבין "טוב" ל"רע". המלודרמה מקצינה מצבים כדי למקסם את הרגש, ולכן דברים רעים מאוד קורים לאנשים טובים מאוד, או שדמויות רעות מאוד מופיעות ומשבשות את חייהם של אנשים טובים.

ההקצנה המלודרמטית פועלת לרוב היטב כשהיא מבוססת על שאלות מוסריות חזקות ועל בחירות מוסריות או ערכיות קשות שניצבות בפני הדמות. למשל, האם להתחתן עם גבר מתוך אהבה אף על פי שהוא עני או להתחתן עם גבר עשיר שיכול להציל את כל המשפחה מעוני וחובות.

אפשר להבין שהבסיס של המלודרמה מופיע בהרבה מהסרטים והסדרות שאנו רואים, גם אם הם לא מוגדרים כמלודרמה במשמעותה המדויקת. למשל, בסרטי גיבורי-על, גיבור-העל יהיה טוב, בעל ערכים טובים ומעלות טובות, יצטרך להילחם בנבל שממרר את חייו ואת חייהם של אנשים טובים, ויגיע למצב שבו יצטרך לעשות בחירה מוסרית קשה, למשל, האם להציל את אהובת לבו שבסכנת מוות או קבוצה של ילדים שעומדת למות. ברגע הבחירה הצורה נהיית מלודרמה ולאחר מכן חוזרים למתח ולפעולה.

*** ספיידרמן – את מי להציל?

המצב הזה, שמופיע למשל בסרט "ספיידרמן", הוא רגע מלודרמטי בתוך סרט פעולה מסוגת גיבורי-על. הרגשות מועצמים, הדילמה המוסרית נהיית דוחקת ולוחצת, וטוהר הכוונות של הגיבור עומד במבחן, כאשר הוא צריך לבחור בחירה קשה שקשורה להקרבה עצמית כדי להישאר אידיאליסט, טוב לב ובעל כוונות טובות. כלומר, שהסיטואציות הקשות בחייו לא ישחיתו את טוב לבו.

המלודרמה שמה את גיבוריה במבחנים כאלה, דברים קשים יקרו להם, ואנחנו נלווה אותם באופן שבו הם מתמודדים עם הקשיים. לפעמים בצורה פסיבית, רק בהתמדה והישרדות, ולפעמים בצורה אקטיבית יותר, במעשים. בסרט שהוא לא מלודרמה הדגש יהיה פחות בתגובות הרגשיות ויותר בפעולות ובפתרונות שהדמות מוצאת (כמו אצל ספיידרמן, שלאחר הרגע המלודרמטי הקצר ממשיכים עם האקשן). לעומת זאת, במלודרמה הדגש יהיה יותר בתגובה הרגשית – הכמיהה לטוב, לאיזון, לאהבה, לרגש של הגיבורים והדגשת הרגשות האלה. ועם זאת, למרות ההדגשים השונים, רגעים מלודרמטיים הרבה פעמים הם הרגעים הזכורים ביותר והעוצמתיים ביותר בסרטי הרפתקאות או פעולה.

למשל, סרטי "מלחמת הכוכבים" יכולים להיות מוגדרים כמלודרמה בחלל. אף שרוב הזמן אנחנו יכולים להתלהב מהקצב האיטי הכמו-מערבוני או מהקרבות בחלל כמו בסרטי מלחמה, או דו-קרב בין גיבורים ונבלים באמצעות חרבות לייזר כמו בסרטי פעולה – למעשה, הבסיס הסיפורי של "מלחמת הכוכבים" הוא מאוד מלודרמטי. קיימת הפרדה ברורה ומוקצנת בין טוב לרע; יש דילמות מוסריות שניצבות בפני הגיבורים; הגיבורים עוברים תהליך של הקרבה, סבל ואובדן (משפחה, פלנטה וכו') ונמצאים במבחן בשמירה על טוב הלב וטוהר הכוונות שלהם. כל המרכיבים האלה מתווספים לרעיון שהמלודרמה עוסקת לרוב בסביבה משפחתית או ביתית. מצד אחד, "מלחמת הכוכבים" הוא סרט הרפתקה בחלל, סיפור משימה וחיפוש, וזה בהחלט המצב הבסיסי של כל הסדרה. מצד שני, הבסיס לחיפוש ולמשימה מתגלה כמלודרמה משפחתית בין אחים והורים וקיימים טוויסטים עלילתיים מלודרמטיים עם גילויים מפתיעים ועוצמתיים על קשרי הדם שמחברים בין הדמויות. הרגע שהוא אולי הידוע והמצוטט ביותר בכל הסדרה של הסרטים הוא רגע מלודרמטי באופיו כאשר הגיבור טוב הלב, אשר מוכן להקריב ולסבול למען הטוב, מגלה שהאיש הרע, הנבל שמנסה לחבל בחייהם של האנשים הטובים, אינו אלא אביו. רגע זה בסרט, במקום לשים את הדגש בפעולה, עוצר לרגע ועובר לצורה מלודרמטית כדי להדגיש באמצעות מוזיקה, משחק מוגזם והבעת רגשות עודפים את הרגע הרגשי ומשמעותו המוסרית והדרמטית.

*** קטע מתוך "האימפריה מכה שנית" – אני אבא שלך!

מאחר שחלק גדול מהעוצמה הרגשית של סדרת "מלחמת הכוכבים" מבוסס על הסיטואציה המלודרמטית הזו ועל סיטואציות מלודרמטיות אחרות (אובי וואן מקריב את עצמו, אובי וואן מאבד את חברו הטוב, ועוד) אפשר לראות שהמלודרמה ורגעי העודפות וההגזמה שלה משרתים היטב ז'אנרים שונים ומגוונים.

תת-נושא זה עוסק בעיקר במלודרמה עצמה, בטכניקות שלה ובכוחה, אך חשוב להבין שהטכניקות של המלודרמה יכולות לשרת אותנו בכל סרט שניצור ויופיעו כמעט בכל סרט שנראה, כאשר היוצרים רוצים להעצים את התוכן או את החוויה הרגשית של הצופים וליצור עודפות מרגשת ובעלת מטענים מוסריים.

לסיכום, ראינו כמה מאפיינים של המלודרמה:

● המלודרמה מתבססת על עודפות, הגזמה והקצנה של רגשות ומצבים.

● המלודרמה יוצרת הקצנה בין טוב לרע בצורה שטוחה וישירה.

● ההקצנה בין הטוב לרע נועדה ליצור דילמה מוסרית או בחירה מוסרית שהיא כמו מבחן למעלות ולטוב הלב של הגיבור.

● רעיון ההקרבה העצמית והסבל כמעלות שמבטאות את טוב לבו וטוהרו המוסרי של הגיבור הוא רעיון מרכזי במלודרמה.

● המלודרמה שמה דגש בתגובות הרגשיות ומשתהה בהן, בעוד ז'אנרים אחרים ישימו יותר דגש בפעולה.

● המלודרמה נוטה לעסוק בסביבה הביתית והמשפחתית ובמסגרת המשפחתית.

על חלק מהדברים תהיה חזרה והם יופיעו גם בהקשר של תת-הנושא הבא העוסק באסטרטגיות ליצירת אפקט מלודרמטי.

בתת-נושא זה נראה את המאפיינים האסתטיים והנרטיביים של המלודרמה. כלומר, מהם הכלים שיוצרי המלודרמה משתמשים בהם כדי ליצור את אפקט העודפות והריגוש. כלים אלה טובים ליצירת מלודרמות, אך משמשים במינונים שונים ובדרכים שונות גם יוצרים בז'אנרים נוספים להעצמת רגעים רגשיים ודרמטיים בסרטיהם.

א. אובדן. מרחב של תמימות וטוב, שיבושו וכמיהה אליו

החוקרת לינדה ויליאמס ניתחה את מבנה המלודרמה והציעה כי היא מתאפיינת בבניית מרחב של תמימות, טוב, טוהר ובשיבושו. כלומר, לרוב המלודרמה מתחילה ממקום שבו הדמויות הן טובות לב, ונמצאות במרחב בטוח, נעים ותמים, לפחות במידה מסוימת. נסיבות קשות מאיימות על המרחב הזה והורסות אותו, ולאורך הסיפור המלודרמטי אנחנו נראה את הדמות סובלת בגלל זה ונקלעת לעוד ולעוד נסיבות מצערות שמרחיקות אותה מהמקום הטוב והתמים שבו היא התחילה. מלודרמה עם סוף טוב מלווה את הדמות דרך הסבל שנגרם לה (בשל נסיבות, אך לעתים גם בגלל דמות של נבל) עד שהיא מצליחה ליצור מחדש מרחב מאוזן, בטוח, תמים וטוב. לעתים המרחב הזה נוצר בצורה טראגית, דרך מוות או לפני או לקראת מוות. לפעמים המרחב הזה אובד ולא חוזר.

בהקשר זה המלודרמה עוסקת באובדן התמימות, אובדן גן העדן, או אובדן איזשהו בית ומרחב תמים ובטוח. גיבורי המלודרמה הם קורבנות של הנסיבות או של מניפולציות של איש רע. הנסיבות המלודרמטיות שגורמות לאובדן הן מהחיים, אבל הן מצבי קיצון בתוך החיים. ב"נורית" יש תאונה וחושבים שאהובה מת. לאחר מכן הגיבורה תאבד את הראייה, ועוד. כלומר, מדמות שעמדה להתחתן ולהיות מאושרת עם אהוב לבה, היא מאבדת את המקום הזה ונקלעת לטרגדיה אחר טרגדיה, עד הסוף הטוב שבו יחזור המרחב הטוב והאוהב.

אלה דוגמאות לסוג של נסיבות שיכולות לשבש את חייהם של גיבורי המלודרמה, אך זו רשימה לא ממצה:

תאונה קטלנית, מחלה קשה או סופנית, אובדן של אהוב, בן משפחה או ילד, ריב משפחתי קשה (אבא שלא מקבל את האהוב/ה או לא מקבל החלטת חיים של הבנים ומגרש אותם וכדומה), פציעה פיזית, פציעה נפשית/פסיכולוגית (אובדן השפיות), שברון לב, בגידה, פשיטת רגל, אובדן רכוש יקר ועוד.

מכיוון שהמלודרמה עוסקת בקיצון, ובמצבים קיצוניים ובתגובות רגשיות קיצוניות למצבים האלה, הנסיבות מוכרות מהחיים ואולי חלק מאיתנו חוו אותן, אך האופן שבו הן מוצגות במלודרמה הוא מוקצן ועם תוצאות הרסניות והרות גורל.

ב. גיבורים טובי לב ואידיאליסטים, אנטגוניסטים רעים, מניפולטיביים ונצלניים

הדמויות של המלודרמה נוטות לחזור על עצמן או לקבל מאפיינים מסוימים, לרוב של תמימות וטוב לב. הרבה מהסיפורים המלודרמטיים סובבים סביב סיפור אהבה שצריך להתגבר על הרבה מכשולים כדי להתממש. בהקשר זה יש לנו שני גיבורים רומנטיים, לרוב גבר ואישה, והסובבים אותם.

הגיבור: אידיאליסט, בעל חוש צדק, מוסרי. רוצה ורואה את הטוב בכול. יש איזושהי תמימות שמלווה אותו. מחובר לטבע ולאנשים אחרים וחושב שהצדק חשוב יותר מכללים מסוימים בחברה.

הגיבורה: טהורת כוונות. מוסרית, קורבן של החיים. דברים רעים קורים לה אך היא לא מאבדת את טוב לבה ואת טוהר כוונותיה. היא שורדת ומחזיקה מעמד ולא מאבדת תקווה.

הנבל: שקרן, תאב בצע, תככן, מניפולטור, נקמן. לרוב רוצה את הגיבורה או מעוניין ברעתם של הגיבורים. לפעמים רוצה להשיג הון או כל דבר אחר. לרוב הוא אנוכי ונרקיסיסט.

ההורה/הזקן הטוב שקשור לגיבורים: טוב לב ואהוב, אבל בלי יכולת באמת לעזור לצעירים הטובים. לרוב עני או מוכה גורל (חולה, מת וכו'). הוא מקור לחוכמה ותקווה, אך גם הוא קורבן של הנסיבות.

ההורה/הזקן הרע שקשור לגיבורים: לפעמים הנבל הוא סוג מסוים של רוע שניכר בדמות ההורים של אחד מהגיבורים. הוא זה שרוצה למנוע את החיבור בין בני הזוג או שרואה את האינטרסים האישיים שלו ואת הערכים הנוקשים שלו לפני האהבה התמימה והטהורה של הגיבורים. לפעמים דמות כזאת יכולה לשנות את עמדתה, להבין שטעתה ולהפוך לטובה ומקבלת, לעתים לאחר שהיא בעצמה הפכה לקורבן.

כאמור, הקורבנוּת היא חלק מרכזי במלודרמה. דמות שהיא קורבן של הנסיבות חושפת את מעלותיה וטוב לבה. זה המבחן שהיא עוברת במלודרמה, ולכן אחד המאפיינים המרכזיים של המלודרמה הוא האופן שבו הדמות שומרת על מעלותיה (virtues) למרות הדברים הרעים שקורים לה ונעשים לה. היא לא נהיית נקמנית ולא מושחתת.

ג. אסטרטגיות של מניפולציות של זמן: החמצה, השהיה ו"ברגע האחרון"

החוקרת לינדה ויליאמס מדברת על המשמעות של מימד הזמן במלודרמה ועל האופן שבו היא קשורה למימד זה. המלודרמה עוסקת באובדן או בפוטנציאל לאובדן, ומתוך כך מתמקדת באחד הדברים שאנו מאבדים ולא יכולים להשיב – הזמן. התחושה של אובדן והחמצה מרכזית מאוד במלודרמה, והמשחק עם הזמן הוא כלי מרכזי להעצמת הרגש המלודרמטי. אפשר לדבר על שלוש טכניקות מרכזיות למניפולציה של זמן:

החמצה: לינדה ויליאמס קוראת לזה הפער הקיים שבין התשוקה לפעולה או בין הרצון לפעולה. יש משהו שאנחנו כמהים אליו, רוצים מאוד שיקרה, משתוקקים אליו, אך הוא לא מגיע, ומוחמץ בשנייה. במקום מימוש של הרצון נוצרת החמצה, בגלל שנייה או רגע קטן. סצנות של החמצה בגלל רגע קטן יוצרות את העודפות הרגשית של המלודרמה. למשל, בקטע מתוך הסרט "נורית" שראינו קודם הדוור מגיע עם ההודעה שמשה חי, והוא רואה את נורית יוצאת מהבית וכך מפספסת את ההודעה ממש בשנייה. אם הדוור היה מגיע דקה לפני כן או אם נורית הייתה יוצאת מהבית דקה מאוחר יותר, היא הייתה מקבלת את ההודעה שאהובה בחיים ואהבתם לא הייתה מתפספסת. כלומר, לא מספיק שהיא פספסה את ההודעה, לפי המסורת המלודרמטית היא מפספסת אותה בשנייה, ממש ברגע. זה מעצים את המתח ואת העודפות הרגשית, שכן אנו כל הזמן רואים את גיבורי המלודרמה מפספסים את ייעודם ואת ההזדמנות לתיקון או לחזרה למקום של טוב ותמימות, וזה קורה בגלל שנייה. למשל, מישהו יצא מהחדר בדיוק כשהשני נכנס, והם יתפספסו בשנייה, וכן הלאה.

המלודרמה עובדת על הרעיון של "מאוחר מדי" או "מוקדם מדי" וההחמצה בגלל זה.

ניצחון "ברגע האחרון": ההפך מרעיון ההחמצה. המלודרמה תשתמש בפתרון הבעיות או בניצחון של הטוב, ברגע האחרון. למשל, אם הגיבורה הולכת להתחתן עם הנבל כי היא סבורה שהגיבור מת, הגיבור יגיע לעצור את החתונה ברגע האחרון, ממש רגע לפני שהיא אומרת כן. אם אב עומד לאבד את ילדו כי האם לוקחת אותו במטוס לארצות הברית, הוא יגיע לעצור את העזיבה ממש ברגע האחרון לפני שזה עולה למטוס.

המלודרמה תנסה למשוך את פתרון הבעיות עד הקצה. זו אסטרטגיה טובה גם ליצירת מתח, אך היא גם יוצרת עודפות רגשית, ופורקן רגשי גדול כאשר הפתרון מגיע. בהקשר זה, המלודרמה יכולה להשתמש בעריכה צולבת במטרה להעצים את הרגש ואת ההתנגשות בין הסצנות. דיוויד גריפית, מחלוצי הקולנוע האמריקאי מהתקופה האילמת, פיתח את הטכניקה הזאת במלודרמות שלו, והיא נקראת "ההצלה ברגע האחרון". כלומר, תהיה עריכה צולבת והקווים העלילתיים יצטלבו ממש ברגע האחרון. אסטרטגיה זאת טובה גם לסרטי פעולה ומתח, אך היא גם כלי מרכזי של המלודרמה. בנוסף, בגלל אסטרטגיית ההחמצה הקודמת, הניצחון ברגע האחרון מקבל עוצמה חזקה יותר, שכן לאורך המלודרמה היו הרבה החמצות ואי הבנות, וטרגדיות שקרו בגלל הפרש של שניות ספורות. הריגוש העודף נוצר מתוך המחשבה שנראה שהכול שוב יוחמץ, אבל הפעם הדברים מסתדרים ממש ברגע האחרון, בהפרש של שניות ספורות.

סצנה מפורסמת שעושה זאת היא מתוך הסרט הישראלי "אבא גנוב". בסוף הסרט צ'יקו (יהודה ברקאן) עומד לאבד את בנו בן, כאשר גרושתו (קרן מור) מתכוונת לקחת אותו במטוס לארצות הברית. צ'יקו מנסה להגיע בזמן לנמל התעופה לפני שבן עולה למטוס כדי שבנו יוכל להישאר איתו, כמו שהוא באמת רוצה. האפקט העוצמתי של "הרגע האחרון" בליווי מוזיקה מרגשת בסוף ניכר מאוד בסיום הסרט.

*** אבא גנוב (ינקול גולדווסר, 1987)

השהיה של זמן: האסטרטגיה האחרונה שנפוצה מאוד היא השהיה של זמן, או שהות ארוכה עם הרגע הרגשי. יש לכך שני ביטויים. קודם כל, בטכניקות של החמצה והרגע האחרון יש גם מתיחה של הזמן ומשיכה שלו, כדי להעצים את תחושת ההחמצה או את הרגע האחרון. כלומר, אם הדמויות יחמיצו זו את זו, לעתים אפשר גם למשוך ולמתוח את הזמן, למשל שדמות אחת תגיד, "אני הולכת", ואנחנו יודעים שהדמות השנייה בדרך אליה, ואם היא תחכה עוד קצת היא אולי תפגוש אותה, ואז אנחנו נשהה איתה והיא תגיד, "אולי אני אשאר עוד קצת בכל זאת", וככה היוצרים ישחקו עם הזמן ועם המתיחה שלו כמה שאפשר כדי להעצים את רגע ההחמצה או המפגש.

ההשהיה השנייה היא השהיה של הישארות ארוכה עם הרגש, מתיחת רגע העצב או רגע הביטוי הרגשי שנמשך יותר זמן מהרגיל במטרה "לסחוט דמעות" מהצופים. זה ניכר כמובן בסוף של "אבא גנוב" כאשר צ'יקו ובן מתחבקים, והדמויות האחרות מתבוננות בהם ומתרגשות גם הן. זהו רגע של חיבור מלודרמטי וצריך לתת לו את המקום, כדי לממש את העוצמה הרגשית של הרגע. בנוסף, ראינו כיצד ברגעים המלודרמטיים בסרטים כמו "ספיידרמן" או "מלחמת הכוכבים", גם שם הפעולה נעצרת פתאום ואנחנו מתמקדים ברגש ובתגובה הרגשית, שמקבלים זמן ממושך כדי להעצים את הרגע.

ד. מיזנסצנה של הפרזה/עודפות: אחת הדרכים להעצים את הרגש היא באמצעות השפה הקולנועית של הצילום והמיזנסצנה. יוצרי מלודרמה רבים משתמשים בצבעים עזים, לעתים צבעים ראשוניים חזקים, משחק מופרז או גדול מהחיים של ביטוי רגשות, מיזנסצנות עם קומפוזיציות שמשלבות חלונות, מדרגות וחפצים שמסתירים חלקית את הדמויות, וקומפוזיציות שיוצרות מתח בין החזית לרקע כדי ליצור בתוך הפריים קונפליקטים ועודפות של מידע ורגש. בנוסף, כמובן, הצילום מתבצע במצלמה קרובה מאוד כדי להדגיש את הרגעים הרגשיים והמלודרמטיים. בפרק הבא נראה כיצד במאים שונים פיתחו את הכלים הסגנוניים האלה לכיוונים שלהם, אך כרגע ניתן להתרשם מכך שאפילו בהפקה דלת תקציב כמו "נורית" של ג'ורג' עובדיה האלמנטים האלה מתקיימים.

ה. מוזיקה מרגשת: הכלי המקורי של המלודרמה על הבמה היה ליווי של להקה שניגנה במקום והעצימה את רגעי הרגש. המלודרמה הקולנועית עושה שימוש עוצמתי במוזיקה כדי להדגיש את הרגעים הדרמטיים.

שאלות סיכום

1. מהו מקור המלודרמה ומה פירוש המילה?

2. מה מאפיין את גיבורי המלודרמה?

3. מהו המהלך שעובר גיבור המלודרמה?

4. כיצד המלודרמה יוצרת דילמות מוסריות?

5. אילו טכניקות של מניפולציה של זמן קיימות במלודרמה?

6. מהן הדמויות החוזרות במלודרמה?

7. מה מאפיין את המיזנסצנה במלודרמה? איזה אפקט היא יוצרת?