פוליטיקת זהויות

מסגרת שיח, אסטרטגיות פעולה ופרקטיקה פוליטית, בהן קבוצות מיעוט תובעות לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה.

מבקשת להביא את הזהויות ה"קטנות" והמוחלשות - קהילתיות, מגדריות, אתניות, מיניות, עדתיות, לקידמת הבמה, ודורשת עבורן זכויות וייצוג הולם בתקשורת, שלרוב ממסגרת אותן כפריפריאליות

מציבה במרכז את ה"אחרוּת", את ריבוי הזהויות בחברה ואת הרצון לתת זכויות, כח ומשאבים לקבוצות המוחלשות תוך שמירה על הייחודיות שלהן – לא דורשת מהן להיטמע בחברה ולאמץ את הערכים והתרבות של הקבוצות החזקות בה

דוגמאות

"סובייצקה", "שטיסל", "פריפריה אימפריה", "בואו לאכול איתי"

הרחבה:

גישה הפוכה מהגמוניה תרבותית אידיאולוגית כי היא מציבה במרכז את האידיאולוגיה של המיעוט החלש.

מסגרת שיח, אסטרטגיות פעולה ופרקטיקה פוליטית של שינוי והבדלים, כאשר קבוצות מיעוט תובעות לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה. גישה שמתמקדת בריבוי, בשוני וברצון לקדם אינטרסים ומעמד שווה לקבוצות מיעוטים (בניגוד להגמוניה האידיאולוגית / התרבותית שמתמקדת בהיררכיה בין הקבוצה הדומיננטית לבין קבוצות אחרות "שוות פחות" ולעיתים אף נוקטת כלפיהן בהכחדה סמבולית). מדגישה את הייחודיות של זהויות "קטנות" או מוחלשות - מגדרית, אתנית, מינית, עדתית - על חשבון הזהות הדומיננטית הרחבה יותר (לאומית למשל), ודורשת עבורן זכויות וייצוג הולם בתקשורת (שלרוב ממסגרת אותן כפריפריאליות). גישה זו מציבה את ה"אחרוּת", את ריבוי הזהויות בחברה ואת הרצון לתת כח ומשאבים במרכז.

פוליטיקה של זהויות טוענת שפעולות פוליטיות וחברתיות אוניברסליות הקשורות ללאומיות או לאזרחות, למעשה משרתות את בעלי הכח או את הקבוצות הדומיננטיות, ואינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של אוכלוסיות המיעוטים ועלול לדכאן. הדיכוי יוצר קטגוריות חברתיות חדשות (לדוגמה, בישראל: מזרחיות) שמקבלות גם ביטוי פוליטי מתאים (ש״ס)