משולש חשיפה
משולש חשיפה ויחסי גומלין
חשיבות הנושא
מושג החשיפה מתייחס לבהירות הכללית של התמונה הנקבעת על פי כמות האור שפוגעת בחיישן המצלמה. משולש החשיפה מתייחס לשלושת הפרמטרים (צמצם, מהירות תריס ורגישות) הפועלים יחדיו לקביעת החשיפה בתמונה. האור המגיע אל המצלמה עובד על פי העיקרון של הקאמרה אובסקורה. שליטה בכמות האור שפוגעת בחיישן המצלמה הכרחית ליצירת התמונה ומאפשרת הבעה יצירתית ואמנותית. המטרה היא לייצר תמונה מאוזנת מבחינת הבהירות. בפרק זה נכיר את שלושת הפרמטרים המשפיעים על התמונה.
תת-הנושאים
צמצם (Aperture או Iris).
מהירות סגר (תריס – Shutter).
רגישות חיישן (ISO).
משולש החשיפה – יחסי הגומלין בין הצמצם, הסגר ורגישות החיישן.
מטרות אופרטיביות
1. התלמיד יכיר את רכיבי הצמצם והתריס במצלמה ואת אופן פעולתם.
2. התלמיד יכיר את מושג רגישות החיישן וידע איך להשתמש בו בהתאם לצורכי הצילום.
3. התלמיד יבין את הקשר שבין מהירות החשיפה לכמות האור הנדרשת לצילום.
4. התלמיד יכיר את המושג זמן חשיפה ויזהה את ההבדלים בתוצר המתקבל בשימוש במפתחי צמצם שונים.
5. התלמיד יבין את יחסי הגומלין שבין הצמצם, הסגר ורגישות החיישן במצלמה (משולש החשיפה).
מושגים מרכזיים לפרק זה
צמצם (Aperture) – רכיב בעצמית המצלמה המאפשר לשלוט בכמות האור החודרת מבעדה. הצמצם בנוי כסגר עלים ממתכת היוצר במרכזו חריר מעוגל בעל גודל משתנה.
תריס ( (Shutter– סגר המצלמה שנפתח למשך זמן מוגדר בעת החשיפה.
רגישות (ISO) – שבב או פילם בעל רגישות משתנה ביחס לאור הפוגע בו. db ,iso ,gain הם מונחים שונים המתארים את אותו הדבר.
תריס אלקטרוני – במצלמות וידיאו אין תריס מכני, והחיישן נדלק ונכבה למשך זמן החשיפה המוגדר.
סטופ (Stop) – יחידת המידה הבסיסית בנוגע לחשיפה. סגירה של סטופ מקטינה את כמות האור בחצי, פתיחה של סטופ מכפילה את כמות האור.
צמצם
הצמצם הוא רכיב הממוקם מאחורי עצמית המצלמה ומאפשר לשלוט בכמות האור החודרת מבעד לעדשה. הצמצם מורכב ממערכת עלים נעים ממתכת החופפים חלקית זה את זה ויוצרים במרכזו חריר מעוגל בעל גודל משתנה. חריר זה יכול להיפתח ולהיסגר בהתאם לכמות האור הנדרשת ובכך לקבוע את כמות האור שתחדור דרך העצמית אל החיישן או סרט הצילום. כאשר מצלמים נושא חשוך, נדרש מעבר גדול יותר של אור דרך העצמית ולכן יש להרחיב את מפתח הצמצם כדי לאפשר מעבר של כמות אור מרבית. כאשר נושא הצילום בהיר מדי יש להקטין את מפתח הצמצם כדי למנוע מכמות אור גדולה מדי להגיע לחיישן או לסרט הצילום. מספר הצמצם מסמן את גודל הפתח שדרכו עובר האור אל סרט הצילום או החיישן (החומר הרגיש לאור). כמות האור שנכנסת על ידי פתיחת הצמצם, או מפתח הצמצם, נמדדת בערכים המכונים f-Stops (בעצמיות קולנוע הערכים מכונים T-Stops) והם זהים בכל המצלמות והעדשות.
סגירה או פתיחה של הצמצם ביחידה אחת מקטינה או מגדילה בהתאם את כמות האור שמגיע אל החיישן בדיוק פי שניים. ככל שמספר הצמצם גדול יותר גודל החריר קטן יותר
יש שלושה דברים שחשוב לדעת על ערכי מִפתח הצמצם
1. ככל שערך ה-f גדול יותר, מפתח הצמצם קטן יותר. לכן מפתח צמצם של f/2.8 מכניס פחות אור ממפתח צמצם של f/2 (כמות האור קטנה).
2. צמצם פתוח גורם לטשטוש של מה שאינו מפוקס וצמצם סגור גורם ליותר אובייקטים להיראות חדים בתמונה (עומק שדה).
3.כל ירידה במפתח הצמצם מגדילה את כמות האור פי שניים. כל עלייה במפתח הצמצם מקטינה את כמות האור פי שניים
השפעות נוספות של הצמצם על התמונה
שינוי מפתח הצמצם משפיע על עומק השדה בתמונה . **ראו ערך "עומק שדה".
בנוסף, כתוצאה משבירת קרני האור במעבר דרך העצמית, במפתחי צמצם מסוימים (סגור מאוד או פתוח מאוד) נוצרות התופעות הבאות: צמצם סגור מגדיל את הניגודיות בתמונה ויוצר תופעה עקיפה (Diffraction) הפוגעת בחדות התמונה, ואילו צמצם פתוח מאוד יגרום לתופעה שנקראת Vignetting הגורמת להחשכת פינות התמונה וישפיע על איכות הבוקה (איכות הטשטוש של האזורים בתמונה שאינם בפוקוס).
ה2. מהירות סגר (תריס Shutter )
התריס או הסגר ממוקם בגב המצלמה לפני החיישן או סרט הצילום. התריס נפתח בעת החשיפה לזמן מוגדר. במצלמות סטילס ו-DSLR הוא בנוי מעלים הנפתחים ונסגרים במהירות. במצלמות קולנוע התריס הוא אלקטרוני (ראו חיישן המצלמה). הסגר קובע את משך הזמן שבו ייחשף חיישן המצלמה או סרט הצילום לאור, וביחד עם מפתח הצמצם קובע את כמות האור המגיעה לחיישן או לסרט הצילום. משך הזמן שבו התריס פתוח משתנה בהתאם לתנאי התאורה. ככל שמהירות הסגר גבוהה כמות האור העוברת מעטה יותר (הסגר נסגר מהר) וככל שמהירות הסגר נמוכה כמות האור העוברת תהיה גדולה יותר (הסגר נשאר פתוח לזמן ארוך יותר). בצילום תמונת סטילס הוא נפתח ונסגר פעם אחת בכל צילום, ובצילום וידיאו הוא נפתח ונסגר לסירוגין לפי קצב הצילום.
מהירויות סגר מהירות משמשות ל"הקפאת תמונה", צילום אובייקטים הנעים במהירות ושליטה על כניסת כמות אור מועטה בצילומים שבהם עוצמת האור גבוהה, למשל. מהירויות סגר נמוכות משמשות ל"מריחת תמונה" וטשטוש וכן בצילומי לילה או בתנאי תאורה חלשה שבהם נדרשת כניסת אור מרובה לחיישן המצלמה (במקרה זה יש לקחת בחשבון שימוש בחצובה).
מהירות הסגר נמדדת בערכים של זמן (מסומנת באות S או T), במרבית המקרים בשניות או בחלקי שנייה. מהירות תריס המוצגת כשבר מציינת מהירות סגר נמוכה משנייה (1/15 למשל) יש מקרים שבהם גם מספר שלם יציין את חלקי השנייה (המספר 15 הוא 1/15 של שנייה לדוגמה). מספר שלם עם סימון גרשיים (") לצדו יסמן חשיפה של שניות מלאות ("15 = חשיפה של 15 שניות).
מהירות הסגר קטנה או גדלה במרווחים קבועים. כל משך זמן חשיפה שווה תמיד למחצית משך זמן החשיפה של זה שלפניו (או כפול מזה שמגיע אחריו). כמו במפתח הצמצם, כמות האור שמגיעה לחיישן בכל מעבר בין מרווח למרווח כפולה.
תריס אלקטרוני: במרבית מצלמות הווידיאו אין תריס מכני, והחיישן נדלק ונכבה למשך החשיפה המוגדר.
ה3. רגישות חיישן (ISO)
רגישות החיישן מסומנת באותיות (ISO – Standard International Organization). המונחים db ו-gain הם מושגים זהים נוספים שמתייחסים להגבר אלקטרוני ומציינים את רגישות החיישן. במצלמות הדיגיטליות כיום מקובל להשתמש במונח ISO אף שמדובר בהגברה אלקטרונית של המתח לחיישן. מושג זה מתייחס לרגישות המשתנה של החיישן בהתאם לאור הנקלט בו. התקן מציין עד כמה חיישן המצלמה רגיש לאור.
לכל חיישן של מצלמה דיגיטלית יש רגישות בסיס, משמע העברת תמונה ללא רעש, קבלת תמונה "סבירה" ותפקוד בצורה אופטימלית. בצילום דיגיטלי שבב הצילום הופך את האור הפוגע בו לאנרגיה חשמלית. במצבים שבהם תנאי התאורה קשים (כמות אור מועטה פוגעת בחיישן) קיימת אפשרות להגביר באופן אלקטרוני את המתח שהחיישן מקבל כדי ליצור אשליה כאילו פוגע בו יותר אור (אף שהתאורה לא השתנתה), והתמונה תהיה בהירה יותר. יצרני מצלמות משתמשים גם במונח בשם db, המבטא את כמות החשמל שהחיישן מקבל.
Odb הוא המצב האופטימלי והרגישות הבסיסית של החיישן. לכל מצלמה יש ISO בסיסי המקביל ל-0db . הגברת רגישות המצלמה מעבר לרגישות הבסיסית של החיישן תגרום לתופעת "רעש דיגיטלי" בתמונה – הפרעה חשמלית היוצרת תמונה גרעינית (Grain) שמופיעה בעיקר באזורים החשוכים של התמונה. רגישות החיישן קטנה או גדלה במרווחים קבועים. כל מעבר ביחידה אחת שווה תמיד למחצית היחידה שלפניו (או כפול לזו שאחריו). כמו במפתח הצמצם ובמהירות הסגר, הגברה או הפחתה של רגישות החיישן בכל מעבר בין מרווח למרווח מכפילה או מפחיתה בחצי בהתאמה את כמות האור. חיישן מצלמה גדול ואיכותי יותר יפחית במידה רבה את רמות ה"רעש" בצילום ברגישות גבוהה (מספרי ISO גבוהים). ככל שמספרי ה-ISO גבוהים יותר התמונה בהירה יותר והרגישות גבוהה יותר, וככל שמספרי ה-ISO נמוכים יותר התמונה תהיה כהה יותר והרגישות קטנה יותר.
ה4. משולש החשיפה – יחסי הגומלין בין הצמצם, הסגר ורגישות החיישן
המושג משולש החשיפה מתייחס לשלושת המשתנים העובדים יחדיו כדי ליצור חשיפה: הצמצם, מהירות הסגר ורגישות החיישן או סרט הצילום. חשיפה נכונה היא מטרה עיקרית בצילום. תצלום חשוך מדי נראה אטום ללא פרטים במקומות הכהים, ואילו תצלום בהיר מדי מאבד פרטים באזורים הבוהקים. באמצעות כל אחד מהפרמטרים ניתן לקבוע את בהירות התמונה, ושילוב של שלושת המשתנים הללו יחד יקבע אם התמונה תהיה בהירה מדי, כהה מדי או בחשיפה "נכונה".
כדי להכהות תמונה אפשר לסגור צמצם, להעלות את מהירות הסגר או להקטין את רגישות החיישן. כדי להבהיר תמונה אפשר לפתוח צמצם, להוריד את מהירות הסגר או להגדיל את רגישות החיישן. בשילוב הפרמטרים הללו יחד ניתן למשל להגדיל את רגישות החיישן ומהירות הסגר כדי לצלם "הקפאת תמונה" או להגדיל את הרגישות כדי לצלם בצמצם סגור לקבלת עומק שדה גדול יותר. שינוי באחד הפרמטרים ישפיע על השניים האחרים.
למשולש החשיפה שני תפקידים עיקריים:
1. שליטה על חשיפה נכונה.
2. אפשרות שליטה על הצמצם, הסגר ורגישות החיישן לשמירה על חשיפה קבועה (במקרים שבהם תנאי האור משתנים).


