בחירת השפה הקולנועית היא אחת המשימות החשובות של הבמאי, ויש לה השפעה מהותית על סגנון הצילום, העריכה, בחירת השחקנים, התאורה, הארט והפסקול. לכל ז'אנר יש שפה שלו המחייבת שיקול דעת בתהליך קבלת ההחלטות במגוון נושאים עוד בשלב הפרה-פרודקשן. הדרמה הריאליסטית והמלודרמה הן שני ז'אנרים שמהווים את הבסיס לבימוי סרטים גם בז'אנרים נוספים דוגמת סרטי נעורים, מלחמה, מתח ומשפחה ולכן יש להן חשיבות רבה כבסיס לאפשרויות לביים ז'אנרים נוספים ולעמוד באתגר הבימוי שהם מציבים. על המורה להדגיש כי כיום סגנון הבימוי של דרמות ריאליסטיות מערב לא מעט פעמים מרכיבים פורמליסטיים או עירוב של ז'אנרים נוספים.

ד.1 שיקולי הבמאי בבימוי דרמה ריאליסטית.

ד.2 שיקולי הבמאי בבימוי מלודרמה.

1. התלמיד ילמד את תהליך הבימוי על פי הז'אנרים ומהם השיקולים המרכזיים שמנחים את הבמאי.
2. התלמיד יתרגל בימוי סצנות בז'אנרים שנלמדו.

הריאליזם נועד להיות חיקוי בלתי מעוות של המציאות. בעקבות הנטורליזם המשיך הריאליזם להציג "נתח חיים" המשקף פיסת מציאות כלשהי, תוך שימוש באמצעי אפיון של חיקוי פרטני. אך בניגוד לנטורליזם, המתאר פיסת מציאות באופן מוגבל וחד-צדדי, הריאליזם משקף נתח חיים בצורה מלאה, נאמנה ומייצגת כאחד.

הדרמה הריאליסטית פורשת בפנינו מרקם משפחתי או חברתי מצומצם המשקף בצורה מוקטנת אך מייצגת את פני החברה והתקופה. הדרמה הריאליסטית פונה אל העלילה הפנימית, המייצגת את העולם החיצוני.

ריאליזם הוא סגנון שממעט לסגנן ולהתערב בייצוג המציאות, או לפחות מטשטש ומסווה את ההתערבות הזו כדי להציע אשליה כי המדיום הקולנועי מאפשר שיקוף ישיר ואותנטי של המציאות.

הדרמות מראות את החיים וחוויות ומורכבות שונות של גורל. כמובן, חייהם של בני אדם, מנהגיהם ודמויותיהם יכולים להיות מלאי חיים בקומדיות, אבל הדרמה מטיבה, שלא כמו הקומדיה, אינה מאפשרת ללגלג על ההתנהגות האנושית. בדרמה, חייו של הגיבור, מחשבותיו ורגשותיו ממוקמים תחילה. יצירות דרמטיות הן ריאליסטיות מאוד, כי הן מראות אדם בדיוק כפי שהוא ללא אלגוריות, גרוטסקיות וזיוף.

בקולנוע המסחרי הריאליזם הוא מנגנון רב-עוצמה שמשמש להנעת הצופה ולכינון מנגנון ההזדהות שלו. מראשיתה אימצה הוליווד, בירת הקולנוע המסחרי, את הריאליזם כסגנון המגדיר אותה והמשמש כאבן יסוד ביצירה הז'אנרית שלה. תפיסה זו מבוססת על הרצון להעניק לצופה "חוויה טוטאלית": מחיקת הפער שבין המציאות לסרט. כדי להשיג את "השהיית חוסר האמון של הצופה" חותר הסרט להעלים מן הצופה כל רמז למעשה המרכבה הקולנועי: נוכחות המצלמה, התאורה, האיפור, העריכה הקולנועית והמשחק של הדמות – כל אלה נטמעים בסרט באופן שאינו יוצר הפרעה שעלולה להפר את אמון הצופה בעולם שנברא על הבד. גם התסריט הליניארי, המהודק, שבו לכל סצנה יש תפקיד נרטיבי בהנעת העלילה קדימה, נועד לרתק את הצופה אל "העולם המציאותי" שמגולם בסרט ולא לאפשר לו להרהר בנסיבות הפקתו – דבר העלול למוטט את האשליה הריאליסטית שבה הוא דבק.

משברורה הגדרת הז'אנר, תהליך הבימוי של סרט ריאליסטי אמור לשקף בראש ובראשונה את הלך הרוח של הז'אנר בכל אחד מהנדבכים המרכיבים את מלאכת הבימוי.

הכנות הבמאי לבימוי סרט ריאליסטי

1. אלה השאלות המרכזיות שעל הבמאי לשאול את עצמו ולהשיב עליהן לפני שהוא ניגש למלאכת הבימוי של סרט ריאליסטי: כיצד לבנות את העולם שבו פועלות הדמויות שבתסריט? כיצד לבנות את העולם במובן הסביבתי הפיזי? מה מאפיין את העולם הזה? כיצד הוא נראה? מה בולט בו? כיצד לתרגם זאת למציאות אמינה בסרט?
2. מכיוון שהתסריט הריאליסטי נשען על מציאות שהבמאי מבקש לתרגם לסרט, עליו להבין כיצד הדמויות פועלות במציאות הזו. המונח פעולה מתייחס להתנהגות הגיבורים בסיטואציות שונות, ולפיכך יש לחקור את המציאות שבה הגיבורים פועלים. לדוגמה, אם הסרט עוסק ביחסים שבין עולם המבוגרים לעולם צעיר יותר, ההיכרות עם העולם הבוגר חייבת תחקיר שממנו תתקבל נקודת מבטם של המבוגרים על הסוגיות, הנושאים והקונפליקטים שהסרט עוסק בהם. התחקיר יכלול את צורת חשיבתם של המבוגרים וכיצד הם יתנהגו בסיטואציות שונות. דוגמה נוספת היא למקצוע שבו עוסק גיבור הסרט, למשל, פסיכולוג, בלש, עבריין וכדומה. על הבמאי לחקור את ההתנהלות של האנשים במציאות היומיומית שלהם, ואת המסקנות מהתחקיר ליישם מול השחקנים.
3. העולם הפנימי והרגשי של הדמויות בסרט ריאליסטי קשור קשר הדוק למציאות שבה הן פועלות. כדי לדייק את העולם הפנימי על הבמאי להרחיב את מה שלא נכתב בתסריט, כלומר לכתוב לעצמו את הרקע של כל אחת מהדמויות בהתפתחות הרגשית שלה עד לנקודה שבה מסופר סיפור הסרט. חשוב להדגיש כי לא מדובר רק בדף דמויות אלא בהעמקה של הבנת מבנה האישיות של הגיבורים הראשיים כדי שפעולותיהם יהיו אמינות כנדרש מסרט ריאליסטי.
4. בסרט ריאליסטי יש חשיבות למימד הזמן במובן שפעולות הגיבורים אמורות להתאים לזמן שבו הסצנה מתרחשת. לכן חשוב להגדיר ולדייק את הפעולות בהתאם לשעה ביממה. במסגרת היותר רחבה של מושג הזמן חייבת להיות התייחסות לתקופה בשנה וכמובן לתקופה שבה עלילת הסרט מתרחשת.

הבלוקינג: העמדת שחקנים והעמדת המצלמה

אחד האתגרים היותר משמעותיים בסרט ריאליסטי הוא לייצר מיזנסצנות שבהן הדיאלוג יהיה יותר מאשר מערכת קאטים בין שני גיבורים.

נקודת המוצא לפיתוח האפשרויות ליצירה מעמיקה ומעניינת יותר של דיאלוג היא ההבנה כיצד לביים את נקודת המבט של הגיבור. נקודת המבט היא האפשרות של הבמאי לתווך בין הסיפור של הסרט לקהל מצד אחד ומצד שני להחליט מה הוא רוצה לגלות או להסתיר מקהל הצופים. מעצם ההבנה שנקודת המבט חושפת את התהליכים שהדמות עוברת במהלך הסרט הרי שיש לה שני ממדים: חיצוני ורגשי. שני הממדים הללו חייבים להצטלם לכל אורך הדיאלוגים ולשניהם קיימת אפשרויות של פעולה ותגובה של שאר הגיבורים מול הגיבור הראשי. מודעותו של הבמאי למשמעות העובדות הללו תעזור לו ביצירת הבלוקינג. על המורה להדגיש בכיתה כי המשמעות בבימוי נקודת המבט מייתרת את המאסטר שוטים המונעים מהבמאי לקבל החלטות ברורות מה חשוב לצלם ופוגעים במיזנסצנה.

נקודת המבט מאפשרת להציב את המצלמה בכל אחת מהסצנות ובעיקר מחדדת את מה שהבמאי רוצה לספר. בחירת נקודת המבט היא השלב הראשון. השלב השני שיעזור לשכלל את המיזנסצנה הריאליסטית הוא בחירת סדר הפעולות של הגיבורים. אחת מהטכניקות היא לכתוב את סדר הפעולות מתחת לכל שורה של הדיאלוג הכתוב מתוך הנחה שיש משמעות לנאמר בקונטקסט של פעולה (רגשית ופיזית ) ותגובה.

גם כאשר במאי בוחר להושיב שני אנשים לשיחה סביב שולחן יש באפשרותו להפוך את הדיאלוג למעניין לא רק בהיבט התוכני אלא גם בהיבט הוויזואלי.

לדוגמה: שיחה בין שני אנשים בבית קפה. תוכן השיחה מעיד על מתח מסוים ביניהם. אף שזה לא כתוב בתסריט הבמאי יכול להחליט שהשולחן מלוכלך וגדוש בכוסות משומשות. העיסוק בכלים תוך כדי השיחה והניסיונות לרמוז למלצר מעשירים את אפשרויות הצילום ובניית המיזנסצנה.

דוגמה נוספת לשיקולים בבלוקינג של סצנה ריאליסטית מובאת בסרטון הבא:

הבלוקינג של המצלמה מתווסף לבלוקינג של השחקנים. בסרטון הבא מוצגת דרך החשיבה והפתרונות לבלוקינג מצלמה ושחקנים בסצנה ריאליסטית.

צפיית חובת וניתוח בכיתה של בלוקינג שחקנים ומצלמה בסרט "מלקולם ומרי", במאי: סם לווינסון.

יצירת מתח

אחד המרכיבים החשובים בדרמה ריאליסטית הוא יצירת המתח. אין כמעט דרמה ריאליסטית שלא נכתבו לה רגע מתח ודריכות. בימוי של סצנות שכוללות מרכיבים של מתח שם דגש בתהליך שמוביל אל רגעי המתח האלה. בדרמה הריאליסטית המתח אינו מטרה בפני עצמה כמו בז'אנר סרטי המתח והאימה אלא הוא נדבך בעלילה שמעשיר את המיזנסצנה ויוצר סקרנות ועניין מצד הצופה.

יצירת הדריכות והמתח נוצרת באמצעות:

● קונפליקט – ניגוד רצונות בין שני גיבורים.

● הסאבטקסט של הדיאלוג. כלומר, קיימת משמעות נסתרת לדיאלוג "תמים" לכאורה שהפרשנות אליו, הן של הגיבור והן של הצופים, מובילה להבנה שמתקיימים בו אי נוחות או מתח.

● סיטואציה שבה אחד מהגיבורים פועל בניגוד למצופה ממנו מצד הגיבור השני או מצד הצופים.

● מידע שיש לצופה וחסר לגיבורי הסצנה. המידע בדרך כלל מוענק לצופה באמצעות צילום ועריכה. למשל, חפץ שמוסתר מעיני הגיבורים או אירוע שהתרחש בעבר והגיבורים אינם מודעים לו.

דוגמה ליצירת אי נוחות ומתח דרמטי בסצנה ריאליסטית המצולמת מזווית אחת וללא עריכה מתוך הסרט "אושר" של טוד סלונדס. הדגש הוא בדיאלוג של פעולה ותגובה של שני הגיבורים של הסצנה.

דוגמה ליצירת מתח בדרמה ריאליסטית באמצעות קונפליקט מתוך הסדרה "שעת אפס".

לצד הדיאלוג הכתוב ומיזנסצנת השחקנים, לעמדת המצלמה, סגנון הצילום, בחירת גודל העדשה והמרחק בינה ובין השחקנים יש תפקיד מהותי ביצירת המתח הדרמטי.

להלן דוגמה פשוטה לכך מתוך "עיניים עצומות לרווחה" של הבמאי סטנלי קובריק. הדגש בקטע זה הוא בארבעה אלמנטים בסיסיים ביצירת מתח בין שני הגיבורים: המונולוג שהוא סיפור בפני עצמו; בחירת גודל העדשה הקבוע בצילום של שתי הדמויות; המרחק המצטמצם בין הדמויות והעדשה ככל שהסצנה מגיעה לנקודת השיא; והתאורה, שהיא חלק מביטוי הסאבטקסט בסמליות שלה.

לצד הדיאלוג הכתוב ומיזנסצנת השחקנים, לעמדת המצלמה, סגנון הצילום, בחירת גודל העדשה והמרחק בינה ובין השחקנים יש תפקיד מהותי ביצירת המתח הדרמטי.

להלן דוגמה פשוטה לכך מתוך "עיניים עצומות לרווחה" של הבמאי סטנלי קובריק. הדגש בקטע זה הוא בארבעה אלמנטים בסיסיים ביצירת מתח בין שני הגיבורים: המונולוג שהוא סיפור בפני עצמו; בחירת גודל העדשה הקבוע בצילום של שתי הדמויות; המרחק המצטמצם בין הדמויות והעדשה ככל שהסצנה מגיעה לנקודת השיא; והתאורה, שהיא חלק מביטוי הסאבטקסט בסמליות שלה.

תרגילי חובה מעשיים

על המורה להיות נוכח בתרגילים המעשיים כדי לתקן ולהעיר הערות על תהליך הביצוע.

1. יצירת עולם סביב הגיבורים של התסריט. דיאלוג מהאתר הבא:

כתבו מה הייתם מוסיפים לסביבה שבה מתנהל הדיאלוג כדי להעשיר את המיזנסצנה.

2.תרגיל בלוקינג סצנה ריאליסטית:

בחרו דיאלוג מתוך האתר בתרגיל מספר 1 וכתבו בלוקינג של השחקנים על גבי הפלור פלאן ובלוקינג מצלמה. נמקו את השפה הקולנועית שבחרתם בכתב תוך התייחסות לרפרנס מתוך סרטים ריאליסטיים וביימו את הסצנה כולל תאורה, תלבושות ואביזרים תואמים.

3.תרגיל מתח בין שתי דמויות:

לפניכם סצנה מתורגמת לעברית מתוך הסרט "נקודת מפגש" של וודי אלן.

עבודת ההכנה לסצנה כוללת תחקיר דמויות, הגדרת נושא הסצנה, הגדרת הקונפליקט ותחקיר שפה קולנועית. עליכם לרשום בלוקינג שחקנים ומצלמה על גבי פלור פלאן, הוראות של פעולות מתחת לכל שורה בדיאלוג ושוטינג סקריפט מלא, ובימוי של הסצנה.

מלודרמה היא תת-ז'אנר של סרטי הדרמה, והיא מאופיינת בעלילה שפונה אל רגשותיו של קהל הצופים ועוסקת לעתים קרובות בהתמודדות עם משברים של רגשות אנושיים, מערכות יחסים כושלות (רומנטיות ואחרות), מצבים משפחתיים מתוחים, טרגדיה, מחלה, נוירוזות או קשיים רגשיים ופיזיים. סרטים אלו בדרך כלל תלויים בהתפתחותה של דמות סטריאוטיפית ובתמות רגשניות מאוד.

גיבור הסרט המלודרמטי מוצג כשהוא סובל מלחצים חברתיים איומים, הדחקה, פחדים, אירועים בלתי סבירים או קשיים עם חברים או מאהבים במקום העבודה, במשפחה או בקרב הקהילה שבה הוא חי.

משנות השבעים של המאה שעברה המלודרמה עברה שינוי נרטיבי. שינוי זה ניכר הן בשפה הקולנועית והן בתכנים. אופי השינוי היה בעיקר בניסיון להפוך את הז'אנר המלודרמטי לשיקוף ביקורתי על התנהלותה של החברה על רבדיה השונים והתייחסות לנושאים כגון גזענות, מיזוגיניה, פאשיזם והומופוביה.

בכיתה על המורה לחדד את מושג הנרטיב. מקור המושג בשפה הלטינית ומשמעותו בעברית "סיפר", מילה מופשטת שמאחוריה מסתתר סיפור המסופר מנקודת מבט אישית-סובייקטיבית. הנרטיב נוצר מתוך זווית ראייה אישית וממוקדת. מתוך כך קיימת בנרטיב פרשנות אישית של המספר לגבי סיפורו. לנרטיב יש תפקיד נוסף בסיפור הקולנועי, והוא השיקוף. הדרך שבה כל אחד מהגיבורים בוחר לספר את הסיפור משקפת את תכונותיו האישיות, התרבותיות והחברתיות, מול הגיבור האחר, המספר את אותו סיפור מנקודת מבטו הוא, רק עם מגוון תכונות ונקודת מבט שונה. נקודת מבט (תצפית) בקולנוע היא בדרך כלל עניינו של המספר, שהסיפור מסופר דרך עיניו.

במילים אחרות, במאי המלודרמה עוסק בנרטיב כציר מרכזי להחלטות הבימוי שלו מתוך ההבנה כי המשמעות המלודרמטית של סיפור הסרט היא חלק משיקוף תרבותי, מוסרי וערכי על מערכת נושאים חברתיים, בניגוד למלודרמה הפשוטה העוסקת בהקצנת מציאות כדי לעורר את רגשות הצופים בלבד. יתרה מזו, המלודרמה המודרנית מעמידה בפני הבמאי אתגר לא פשוט לחשוף נקודת מבט מקורית, שונה ואחרת מדרמה ריאליסטית רגילה.

המלודרמה אינה עומדת רק כז'אנר בפני עצמו אלא נטמעת בלא מעט ז'אנרים אחרים כגון מחזמר, סרטי מתח ואימה, סרטי מלחמה, ועוד.

שיקולי הבמאי ביצירת המלודרמה בסרט קצר

1. בסרט קצר מעצם טיבו מספר הסצנות קטן יחסית. רצוי להציג את הנושא המוביל למהלך הרגשי של הגיבורים כבר בתחילת הסרט באמצעות הקצנת המציאות שבה הם פועלים. התרגום לכך בבלוקינג השחקנים והמצלמה אמור לתרגם את המציאות המוקצנת לכדי ביטוי ויזואלי. לדוגמה, בפתיחת הסרט הגיבורה מתבשרת על פיטוריה ממקום עבודתה, וכשהיא מצלצלת להודיע על כך לבן זוגה הוא מסביר לה שעקב כך יתקשו לשלם את ההלוואה שלקחו על ביתם ויסולקו מהבית.

בדוגמה הדגש הוא במהלך רגשי הולך ומתעצם שמתחיל ברגע של מציאות קיצונית מבחינת הגיבורה. הבסיס להעצמה זו הוא ההבנה של הצופה כי מדובר במחיר כבד שהגיבורה עומדת לשלם. הוא ישנה את חייה ועלול להפוך אותה לחסרת בית. פתיחה זו תאפשר לבמאי לעסוק כבר בסצנה השנייה בנושא חברתי מצד אחד, ומצד שני להעצים את הסיפור על המחיר שתשלם הגיבורה בניסיון לשקם את חייה אם בכלל.

2. לפי נוסחת המלודרמה, גיבורי הסרט אמורים לעבור תהליך עקבי של מכשולים המייסרים אותם ומפריעים לשגרת חייהם. מתוך כך קיימת חלוקה ברורה במלודרמה בין הגיבור הטוב לכאורה והמיוסר לבין הגיבור הרע, המעניש המתוחכם, זה שמציב את המכשולים. לכן על הבמאי להיות מודע לאפשרות של סטריאוטיפיזציה של הדמויות שעלולה לרדד את הסרט. כדי להימנע מסטריאוטיפים וקלישאות מוכרות תהליך הבימוי מחייב חשיבה איך לספר את סיפור המלודרמה בריחוק מסוים בלי לאבד את שפת הז'אנר.

הריחוק מתבטא בשימוש בשני מרכיבים מרכזיים: תנועות מצלמה המעצימות את התהליך הרגשי ודימויים קולנועיים שמאפשרים ביטוי בשפה קולנועית עשירה בלי לאבד את הנרטיב המלודרמטי. דוגמה לכך אפשר לראות ב"אור ירח", סרט שמבוסס על מספר ז'אנרים, כגון סרטי גנגסטרים, סרטי משפחה, נעורים וגם מלודרמה. הסרט עוסק בזהותו של ילד ממוצא אפרו-אמריקאי. המכשולים הדרמטיים שהוא עובר בדרך להבנת זהותו מלווים באמצעים מלודרמטיים. לכאורה בבסיס העלילה ישנם כל הרכיבים לייצר סטריאוטיפים מוכרים על משפחה ענייה, חינוך לקוי, שכונת פשע וכדומה, אך ייחודו של הסרט הוא בעקיפת סטריאוטיפים אלה בעזרת העמדת שחקנים ושימוש בזוויות מצלמה שמאפשרות לצופה להעמיק בהכרת הדמויות ולטשטש את החלוקה בין הגיבור הטוב לגיבור הרע באמצעות פעולות השחקנים.

היכרות עם הסרט "אור ירח" בסרטון:

הסרטון הבא מנתח את האמצעים המרכזיים של השפה הקולנועית ואמצעי הביטוי של הסרט "אור ירח":

דוגמה נוספת לסגנון בימוי מלודרמה "מאופק" שבמרכזו עומדים נושאים חברתיים כמו גזענות והומופוביה באמריקה הוא "הרחק מגן עדן" של הבמאי טוד היינס. עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1957 בפרבר בקונטיקט. קתי ויטאקר (ג'וליאן מור) היא האישה, האם ועקרת הבית המושלמת. היא נשואה לפרנק (דניס קווייד), מנהל מצליח בחברת פרסום. ערב אחד מטלפנים לקתי מתחנת המשטרה, שם בעלה עצור. לדבריו, הוא נעצר בטעות, אך לא מאפשרים לו לעזוב את התחנה לבד. באותו שבוע קתי מתכוננת למסיבה השנתית שלה עם חברתה הטובה, אלינור פיין (פטרישיה קלרקסון). יום אחד היא רואה גבר זר, אפריקאי אמריקאי, משוטט בחצר ביתה. תחילה היא נבהלת, אך עד מהרה מתברר כי מדובר בריימונד דיגן (דניס הייסברט), בנו של הגנן שעבד אצלה בעבר. ערב אחד, כשפרנק מתעכב במשרד, קתי נוסעת לשם ומוצאת אותו מתנשק עם גבר. פרנק מתחיל טיפול המרה. בינתיים קתי מתחברת עם ריימונד למורת רוחה של הקהילה השמרנית שבה היא חיה.

המורה ינתח בכיתה שני קטעים מתוך הסרט "הרחק מגן עדן" בהיבטים הבאים:

● העמדת שחקנים.

● העמדת המצלמה ושימוש בגדול פריים ועדשה.

● שימוש בארט בדגש על צבעוניות.

● תפקיד המוזיקה ברקע הסיפור המלודרמטי.

3. אלה השאלות שצריכות להישאל כהכנה לבימוי סצנה מלודרמטית:

● כיצד לפתח את תהליך הקצנת המציאות באמצעות השחקנים והמצלמה.

● כיצד לעשות שימוש במיקום המצלמה וגודל הפריים והעדשה כדי לתת ביטוי לתהליך הרגשי.

● מהן פעולות השחקנים ותנועתם בתהליך העצמת הדרמה.

● מהו תפקיד הקלוז-אפ במהלך הסצנה.

● כיצד נקודת המבט המייצגת את הנרטיב באה לידי ביטוי בסצנה.

● כיצד ניתן להשתמש בדימוים קולנועיים להעשרת הסצנה.

תרגיל חובה מעשי

התלמידים יביימו בכיתה סצנות מלודרמטיות בהדרכת המורה.

בחרו סצנה מלודרמטית