טשטוש גבולות

כיום, התקשורת הדיגיטלית מטשטשת את ההבחנות שהיו נהוגות בעבר, בתקשורת מסורתית

טשטוש הגבולות הוא אחד המאפיינים המרכזיים של תקשורת דיגיטלית. מבחינים בחמש סוגים של טשטוש גבולות

בין "החיים" עצמם לבין צריכת תקשורת – כיום אין הפרדה בין תחומי החיים: עבודה, לימודים, פנאי, חברים - אנחנו כל הזמן "חיים" בתקשורת וכל התחומים מתנקזים איליה

בין הפרטי לציבורי – אנשים משתפים ברשתות החברתיות מידע אישי ופרטי, במרחב שהוא ציבורי פתוח לחברים, בני משפחה אך גם לאנשים שאינם מכירים - מושג הפרטיות נעלם

בין מוען לבין נמען - בתקשורת מסורתית יש הבחנה ברורה בין "מוען", שמייצר ומפיץ תכנים לבין "נמענים", שקולטים ומפענחים אותם. בתקשורת דיגיטלית, במיוחד ברשתות חברתיות הבחנות אלה מטשטשות: הקהל הוא גם נמען וגם מוען, גם קולט תכנים ומגיב עליהם וגם מייצר ומפיץ תכנים בעצמו.

בין תקשורת בינאישית לבין תקשורת המונים – בתקשורת מסורתית יש הבחנה ברורה בין "תקשורת המונים", בה יש נמען גדול שמעביר מסרים פומביים לציבור גדול ואנונימי בעלות גבוהה לבין "תקשורת בינאישית" בה יש מוען ונמען שמכירים זה את זה ומעבירים מסרים פרטיים עם משוב. ברשתות חברתיות האבחנות מטשטשות: האם חשבון ברשת חברתית הוא תקשורת בינאישית בין אדם לחבריו? ואם יש לו מאות אלפי עוקבים? ואז הופך לתקשורת המונים

• בין אמת לבין בדיה - בתקשורת דיגיטלית קשה להבחין בין אמיתי למומצא: שכלולים טכנולוגיים מאפשרים ליצור תכנים שקריים שנראים כמו טקסטים אמיתיים ואלה מופצים ויראלית ללא זיהוי המקור, כל אזרח יכול להפיץ הרבה תכנים במהירות לקהל גדול ואינו מודע לכך שהוא לוקח חלק בהפצת תכנים שקריים ומזויפים כמו פייק ניוז, דיפ פייק ובוטים. מוביל למצב של פוסט אמת: הקושי לדעת מה אמת ומה שקר, גורם לציבור לפקפק באמינות של כל המידע שמגיע איליו. כשאין הסכמה משותפת לגבי עובדות ואמת ואין מקור מידע אמין לסמוך עליו = נפגעת הדמוקרטיה, כי האזרחים לא יכולים לגבש עמדה רציונאלית ללא מקור מידע מהימן