כדי להכיר את עבודת הבמאי על התלמיד להבין את הכלים העומדים לרשותו. כלים אלה עומדים בבסיס החשיבה היצירתית והאנליטית של בימוי סרטים וישמשו כבסיס להתפתחותו של התלמיד כיוצר המודע לתהליך היצירה ולשלביה.

עבודת הבמאי אינה רק תהליך אינטואיטיבי רגשי או פרשנות אישית אינטלקטואלית – היא מבוססת על ידע מקיף ועמוק בארגז הכלים העומד לרשותו במכלול המקצועות המשרתים את עשיית הסרט ונשענת על השפה הקולנועית.

מאחורי כל יצירת סרט קיימות מתודה של חשיבה ועבודת חקר מקצועית שאמורה לתרום להצלחת הפקת הסרט. ארגון החשיבה, ארגון שלבי ההכנה ותהליכי החקר המקצועיים בשלבי העבודה השונים הם אלו שמנחים את פרקי התוכנית בבימוי כמו גם בפרק הראשון שמהותו היכרות כללית עם נושא הבימוי.

א.1 תפקידו של הבמאי.

א.2 הכלים שעומדים לרשות הבמאי בתהליך היצירה.

א.3 מילון המושגים של הבמאי.

א.4 שאלותיו של הבמאי.

1. התלמיד ידע מהו תפקידו של הבמאי ביצירת הסרט.

2. התלמיד ידע את הקשר שבין מרכיבי מקצועות ההפקה השונים לעבודת הבימוי.

3. התלמיד ילמד את ראשית תהליך החשיבה היצירתית והשימוש בכלים שעומדים לרשותו.

4.התלמיד יכיר את מילון המושגים של מקצוע הבימוי וידע לתת דוגמאות לשימוש בכל אחד מהמושגים מתוך קטעי סרטים.

5. התלמיד ידע לקשר בין המושגים לעבודת הבימוי.

Take

צילום רציף של שוט. ניסיון צילום של שוט. בהפקה, כשהבמאי מחליט לצלם מחדש שוט מסוים, הצילום החוזר נקרא "טייק 2". כל שוט מצולם בדרך כלל מספר פעמים. כל פעם כזאת מכונה טייק.

Cut

כהוראה (ניתנת על ידי הבמאי): הפסקת פעולת המצלמה (צילום השוט). כמושג: מעבר חד בין שוט לשוט, נקודת חיבור בין שוט לשוט, הפריים האחרון של השוט שבו הוא נחתך.

Roll camera

מצלמה רוץ! הוראת במאי בתחילת צילומים – הפעלת המצלמה.

Action

הוראת הבמאי לשחקנים להתחיל את פעולת המשחק.

Set

חלקי התפאורה המותקנים באתר הצילומים.

Location

אתר צילומים – המקום שבו נערכים צילומי הסרט.

Rushes

חומר הגלם המצולם, שאינו ממוין, ומופיע לפי הסדר שבו צולם.

מוקרן בדרך כלל בסוף כל יום צילומים.

ציר הפעולה /

כיווני מסך

או חוק 180

הכיוון שאליו פונה המבט או האף של הדמות המצולמת בתוך המסך (מימין לשמאל או ההפך). ההקפדה על הכיוון חשובה כדי לאפשר חיבור הגיוני בין שני שוטים עוקבים של אותה דמות וכדי לשמור על מיקומן של שתי דמויות המתייחסות זו לזו במרחב הפריים (בעת דיאלוג למשל).

חוק 30

במעבר משוט לשוט חייב להיות שינוי של כ-30 מעלות לפחות בעמדת

המצלמה (ביחס לאובייקט המצולם).

Point of view

(p.o.v)

נקודת מבט – זווית צילום אישית המציגה נקודת מבט של אחת הדמויות המופיעות בסרט ולכן מצולמת מזווית הראייה של הדמות. בדרך כלל אלה זוויות צילום מיוחדות.

Point of view

(p.o.v)

נקודת מבט – זווית צילום אישית המציגה נקודת מבט של אחת הדמויות המופיעות בסרט ולכן מצולמת מזווית הראייה של הדמות. בדרך כלל אלה זוויות צילום מיוחדות.

שוט

חלק רציף של סרט קולנוע, המורכב מסדרה של פריימים. שוט מצולם בדרך כלל במצלמה אחת.

סצנה

רצף בהתרחשות עלילה המצומצם לזמן אחד ולמקום אחד. הסצנה היא אחד המרכיבים הבסיסיים של כל יצירה עלילתית נרטיבית, כגון סרט קולנוע, סרט טלוויזיה או מחזה.

מיזנסצנה

בקולנוע, המושג מיזנסצנה נחשב לאחד מארבעת אמצעי המבע העיקריים (יחד עם הצילום, העריכה והסאונד). המושג כולל בתוכו את כל האלמנטים המופיעים לפני המצלמה ואת אופן הארגון שלהם בתוך סצנה, ובהם: קומפוזיציה, תפאורה, אביזרים, שחקנים, תלבושות, תאורה וצבע.[ האלמנטים השונים של המיזנסצנה הקולנועית עוזרים לבטא משמעות ואת חזון היוצרים.

סיקוונס

(sequence)

רצף של סצנות אשר מתארות נושא או התרחשות מתמשכת.

פיק-אפ

צילום מחודש של חלק קטן מהסצנה, החל ממשפט שלא הצטלם טוב.

פלור פלאן

תכנון אתר הצילום של כל סצנה וסצנה על דף מילימטרי ובקנה מידה שנקבע לאחר מדידת אתר הצילום של הסצנה. חשיבותו של הפלור היא ביכולת לתכנן במדויק את עמדות השחקנים מול עמדות הצילום ומכך גם להחליט על גודל העדשה בהתאם למרחק ולגודל הפריים הנדרש.

לבמאי יש תפקידים מגוונים במהלך היצירה, אך חשוב להגדיר כבר בתחילת הדרך כי תפקידו הוא בראש ובראשונה לספר סיפור. כיצד יספר הבמאי את הסיפור? התשובה לשאלה זו טמונה בהכרת הכלים המגוונים שעומדים לרשותו. במהלך השנתיים ללימודיו יכיר התלמיד את הכלים הללו, ויעמיק וישכלל את הבנתו בשימוש מושכל בהם.

כדי לחדד את משמעות תפקידו של הבמאי כמספר סיפור חשוב להציג את השוני שבין הנגשת הסיפור לצופה בספרות, באמנות, במוזיקה ובתיאטרון ובין הקולנוע. הדגש הוא בשפה הייחודית של כל אחד ממקצועות אלו.

כדי להבין כיצד הבמאי אמור לספר את הסיפור, על התלמיד להכיר את עבודת הבימוי בכל שלבי יצירת הסרט.

יצירת הסרט מחולקת לשלוש קטגוריות מרכזיות:

● פרה-פרודקשן – תקופת טרום ההפקה.

● פרודקשן – ימי הצילום.

● פוסט-פרודקשן – תקופת עריכת הסרט, עיצוב הפסקול והאריזה הגרפית של הסרט.

פרה-פרודקשן

1.על הבמאי לקרוא את התסריט ולהתעמק בקריאתו בהיבטים המקצועיים כדוגמת הבנת נושא הסרט, נושאי הסצנות השונות, הגדרת הז'אנר, הגדרת הקונפליקט, מיקום העלילה, זמן התרחשות העלילה, תפקידי הדמויות במהלך הדרמטי של הסרט, התהליכים הרגשיים שהדמויות עוברות במהלך הסרט והעולם שמולו פועלת הדמות המרכזית בסרט. בסופו של תהליך הקריאה יבחר הבמאי את נקודת המבט המרכזית של מי שהוא חושב שיספר את סיפור הסרט מבין כל הדמויות.

2.לאחר קריאת התסריט על הבמאי להציג את החזון הקולנועי שלו מול המפיק לכל פרטיו, כך שהמפיק יבין את צורכי הפקת הסרט ותרגומו על המסך. הבמאי ינחה את המפיק בבחירת אתרי הצילום, בשחקנים שהוא מבקש לצוות לסרט, ובמקרה של סרט תיעודי בטלנטים שיופיעו בסרט.

3.לאחר בחירת אתרי הצילום, הבמאי יערוך אודישנים לשחקנים ומהם יבחר את הצוות.

4.בחירת אתרי הצילום תאפשר לבמאי, בשיתוף עם הצלם והתאורן, למדוד אותם במדויק ולשרטט פלור פלאן. בשלב ראשון יעמיד הבמאי את השחקנים על הפלור פלאן ויסמן את תנועתם במרחב החלל. בשלב השני, לאחר גיבוש העמדת השחקנים, יסמן הבמאי את עמדות המצלמה בהתאם לנקודת המבט שהוא בחר בה (על השיקולים לבחירת נקודת המבט והעמדת המצלמה בהמשך התוכנית). רק לאחר שסיים את כל ההעמדות בכל הסצנות על הפלור פלאן יתפנה הבמאי לכתוב תסריט מצלמה.

5.בשלב סיום השוטינג יערוך הבמאי חזרות עם השחקנים ותיאום ציפיות מול שאר אנשי המחלקות, למשל קול, ארט ותאורה. במקביל הוא יערוך טסטים לשוטים מרכזיים בסרט באתרי הצילום כדי לבחון את היתכנותם וכדי לפתור בעיות אמנותיות שונות.

6.הבמאי יקיים ישיבות צוות שבהן יפורטו דרישות הבימוי מצד המקצועות השונים ותיערך היכרות בין חברי צוות הצילום. ישיבות אלו חשובות לתיאום ציפיות הבמאי מאנשי הצוות.
על המרצה להציג בשלב זה דוגמאות לפלור פלאן ולתסריט מצלמה.

פרודקשן

1. בשלב הצילומים על הבמאי לעמוד בלו"ז שקבעה ההפקה ולשקול היטב את מהלך הצילומים והחזרות עם השחקנים בהתאם ללו"ז זה.

2. על הבמאי לקיים חזרה לפני כל צילום ובמידת הצורך לחזור על צילומי טייקים שהשתבשו.

3. בשלב הצילומים הבמאי עובד על פי תכנון הפלור פלאן ותסריט המצלמה מתוך שאיפה להספיק את כל השוטים שנקבעו ליום הצילום.

4. בסיום כל יום יקיים הבמאי ישיבת צוות כדי להבין את הבעיות שהתעוררו ביום הצילום, לפתור אותן ולתכנן את היום הבא.

פוסט-פרודקשן

1. בשלב העריכה יעבוד הבמאי עם העורך של הסרט לצורך קביעת מבנה הסרט ועריכה פנימית של כל סצנה וסצנה.הבמאי יקפיד על נקודת המבט ועל יצירת המתח הדרמטי והמהלך הרגשי של הדמויות.
2. במקביל לעריכת התמונה יגבש הבמאי עם המעצב ועורך הפסקול של הסרט את נדבך הקול בסרט ואת ההכנה למיקס.
3. לקראת סיום עריכת הסרט יעסוק הבמאי באריזה הגרפית של הסרט הכוללת אפקטים, כתוביות או כל צורך גרפי אחר.
4. הבמאי יהיה נוכח בשעת המיקס של הסרט וייתן את הערותיו.
5. לאחר קבלת העותק הסופי של הסרט יסיים הבמאי את תהליך הכנת העותק הסופי עם עורך צבע התמונה.

לקולנוע, כמו גם לאמנויות האחרות, יש שפה משלו. הבסיס ליצירה קולנועית הוא היכרות מעמיקה עם השפה, בדיוק כמו שהסופר חייב לשכלל את ידיעותיו בשפה שבה הוא כותב.

היכרות עם השפה הקולנועית היא תנאי מקדים להבנת תהליך יצירת הסרט, ולפיכך היא מהווה נדבך מרכזי וחשוב בתהליך היצירה והיכולת לספר סיפור קולנועי. על התלמיד להבין את ההקשרים השונים של החלקים המרכיבים את השפה ביחסים בינם לבין עצמם ובאפשרויות שלהם לספר את סיפור הסרט מנקודת מבטו של הבמאי.

אמצעי השפה

תסריט, בימוי, צילום, תאורה, הקלטת קול, עיצוב תפאורה, תלבושות, איפור, אפקטים, הפקה, עריכה, עיבוד תמונה, עיבוד קול, עיצוב פסקול, אנימציה, ערבול קול, משחק.

אמצעי השפה הם החלקים שמרכיבים את ארגז הכלים של הבמאי ביצירת הסרט, והיכרותו איתם תאפשר לו לבטא את המבע הקולנועי.

יש להדגיש כי לכל אחד ממרכיבים אלו יש גם שפה משלו, כך בצילום, בתאורה, בעריכה וכדומה. כדי להבין את הכלים המרכיבים את השפה הקולנועית התלמיד נדרש ראשית להכיר את שפת המרכיב, למשל צילום, עריכה, תאורה וקול.

היכרות זו תיעשה בכל אחת ממסגרות הלמידה במקצועות השונים.

הקטע הבא הוא דוגמה לאחד מהכלים הייחודים של הבמאי – המבע, או במילים אחרות: לדבר פחות ולהראות יותר.

לאחר הצפייה בסרטון חשוב לקיים דיון קצר על האפשרויות השונות של התמונה כמחליפה את השפה המדוברת.

השאלה המרכזית שיש להציג היא מה הקשר בין הדיאלוג, המיזנסצנה והמצלמה? על התלמידים להבין שזו השאלה שנדון בה במהלך שתי שנות הלימודים בשיעורי הבימוי מזוויות שונות ובהקשרים נרחבים.

בשלב זה על התלמיד להבין כי הדיאלוג מכתיב למעשה את העמדת השחקנים במהלך שבו נקבעת נקודת המבט של הסצנה על ידי הדיאלוג. נקודת המבט מכתיבה את העמדת המצלמה בחלל, ולכך מתווסף הז'אנר של התסריט שקובע את כללי עיצוב הדמויות, את הקצב ואת מקצב העריכה (אפשר להשוות לדוגמה סרטי מתח והרפתקאות לעומת מלודרמה), ולבסוף פרשנותו של הבמאי למהלך הפסיכולוגי-רגשי שכתוב בדיאלוג. מהלך זה אמור להיות מתורגם לזוויות מיקום המצלמה, לגודלי פריימים ולתנועה.

כדי להבין את מורכבותם של הכלים שיש לבמאי ביצירה הקולנועית ואת ההקשרים ביניהם ראשית יש לוודא כי כל התלמידים מבינים ומכירים את מילון המושגים בכל אחד מהכלים שעומדים לרשות הבמאי.

Shot (שוט) – יחידת הבסיס של הצילום הקולנועי. השוט מוגדר כצילום שמתחיל מהרגע שהצלם מפעיל את המצלמה עד להפסקת פעולת הצילום. אפשר להגדיר את השוט גם ביחידת זמן – שוט ארוך או קצר, כלומר פעולת מצלמה קצרה או ארוכה. השוט יכול להתבצע תוך כדי תנועה או כצילום סטטי. בסרט עלילתי שמוקרן בקולנוע יש בממוצע חמש מאות עד אלף שוטים.

Frame (פריים) – בקומפוזיציה: מסגרת הצילום שמהווה את הבסיס לתמונה המצולמת. כל מה שמחוץ לפריים לא מצטלם וכל מה שבתוכה מצטלם. בווידיאו: יחידת התמונה והזמן הקטנה ביותר. רצף של פריימים יוצר שניות. בפורמטים שונים של הקלטה ישנו מספר פריימים שונה לשנייה.

Take (טייק) – יחידת צילום בראשס (חומר הגלם). כל טייק הוא שוט מצולם במהלך העבודה ולכל שוט בסרט נעשים לרוב מספר ניסיונות לצילום בהתאם לצרכים השונים. מתוך הטייקים השונים ייבחרו השוט או חלקי השוט אם השוט יפורק לחלקים.

Scene (סצנה) – יחידה קולנועית אחת המציינת רציפות של זמן ומקום. כל קפיצה במקום או בזמן מהווה מעבר לסצנה חדשה.

Sequence (סיקוונס) – רצף של שוטים המרכיבים יחידה קולנועית אחת. לרוב משתמשים במושג זה כאשר רצף השוטים הוא חלק מתוך סצנה שלמה אך לא כל הסצנה או שהרצף גדול יותר מסצנה, כלומר מורכב משוטים שיוצרים מעברי זמן או מעברי מקום.

Mise en scene (מיזנסצנה) – מכלול ההתרחשויות, הפעולות והתנועות של האלמנטים המצולמים בסצנה ביחס אל המצלמה ואל הדיאלוגים. המילה מגיעה מצרפתית וניתן לתרגמה "העמדה על הבמה". העמדה זו מגדירה את היחס בין האלמנטים בחלל וכן ביחס למצלמה.

Shot Sequence (שוט סיקוונס) – יחידה עלילתית המצולמת בשוט אחד (סטטי או בתנועה) ארוך ורציף. מכיוון שאין קטיעה לשוטים נשמרת אחדות החלל והזמן.

Set (סט) – האזור בתוך הלוקיישן שבו מתנהלים הצילומים וכולל את התפאורה והתאורה.

Close Up (קלוז-אפ או תקריב) – שוט המתאר חלק של דמות (בדרך כלל פנים) או חלק כלשהו מתוך דומם.

(Close Up Extreme (ECU / XCU (אקסטרים קלוז-אפ) – שוט המתאר פרט קטן ביותר, חלק מפנים של אדם או חלק מאובייקט.

(Extreme Long Shot (ELS / XLS (אקסטרים לונג שוט) – שוט המתאר דמות מרוחקת בתוך נוף, או צילום נוף רחב.

(Long Shot (L.S (לונג שוט) – שוט המתאר דמות אנושית מכף רגל ועד ראש, לרוב שוטים התופסים את האדם בתוך סביבתו או בתוך החלל או שוטים של אלמנטים בחלל.

(Medium Shot (M.S (מדיום שוט) – שוט המתאר דמות אנושית מאזור המותניים ומעלה.

Two Shot (טו שוט) – שוט שמופיעים בו שני אנשים.

Group Shot (גרופ שוט) – שוט המתאר קבוצה של אנשים.

Establish Shot (אסטבליש שוט או שוט מכונן) – השוט המרכזי בסצנה, לעתים קרובות זהו שוט שמגדיר את סביבת ההתרחשות של הסצנה.

Inter cut (אינטר קאט) – שוט משני בסצנה המתאר אלמנט או חלק מאלמנט בסצנה. לפעמים אלו פרטים קטנים כמו אובייקטים הנוכחים בסצנה, חלקי גוף כמו ידיים או שוטים של דמויות בסצנה או ברקע. לעתים אינטר קאטים נלקחים בשטח מעבר לתסריט הצילומים כגיבוי לשלב העריכה ומשולבים בעריכה באופן שמאפשר לפתור בעיות עריכה שונות או לשלוט בקצב.

Master Shot (מסטר שוט) – שוט פתוח שמכסה את כל ההתרחשות בסצנה. המסטר שוט נוח מאוד לצילום בשלב הראשוני של העבודה כי הוא מאפשר עבודה מלאה על הסצנה המלאה ברצף לטובת בניית פעולות והתנהגויות השחקנים והמיזנסצנה.

Reverse shot (שוט הופכי) – שוט הפוך ביחס לשוט הקודם שנלקח ב-180 מעלות. לרוב הם נחתכים בעריכה אחד לשני, למשל שני קלוז אפים של אנשים מדברים זה מול זה או שוט נקודת מבט של דמות והשוט של האדם המביט.

Reaction shot (ריאקשן שוט, שוט תגובה) – שוט תגובה של אדם שאיננו הדמות המדברת או פועלת אך הוא צופה בהתרחשות.

Key light (אור ראשי) – מקור האור המרכזי של האובייקט המצולם. בתאורה ריאליסטית מקור אור זה מחקה מקור אור אמיתי. לרוב מגיע מקור זה מאחד מצדי הדמות והמצלמה ולא מכיוונה.

Fill light (אור משלים) – תפקיד האור המשלים הוא למלא את הצללים שיוצר האור הראשי, כלומר, להביא לכך שהמקומות המוצלים לא יהיו חשוכים לחלוטין או במילים אחרות להקטין את הניגודיות. הפנס המייצר את האור המשלים ימוקם לרוב בצד השני של הפנס שמאיר את האור הראשי. לעתים קרובות האור המשלים יהיה אור מוחזר מקיר או מרפלקטור ולאו דווקא מפנס המכוון ישירות.

Back light (אור אחורי) – האור האחורי ממוקם מאחורי המצולם ליצירת הילת אור המפרידה אותו מהרקע.

Low key (תאורה כהה) – תאורה עם ניגודיות רבה בין אור לצל, ולרוב אזורים רבים בפריים מוצללים ביחס לנקודות אור בודדות בהירות. מאפיין סרטים אפלים, סרטי מתח ומסתורין.

High key (תאורה שטופה) – תאורה היוצרת ניגוד מזערי בין אזורי אור וחושך של השוט, ומעט מאוד צללים. מאפיין תוכניות אולפן, סרטי דרמה וקומדיות.

Contrast (ניגודיות) – היחס בין החלקים הבהירים והחלקים הכהים על המסך. ניגודיות גבוהה מייצרת תמונה דרמטית, ניגודיות נמוכה מייצרת תמונה נוחה ומרגיעה. תמונה ללא ניגודיות כלל מסתכנת בלהיות משעממת וריקה.

Saturation (רוויה) – מתייחס לעוצמת הצבעים בפריים. עוצמת הצבעים תלויה כמובן בכמות האור. אור רב ימשוך את הצבעים ללבן, מעט אור ימשוך את הצבעים לשחור. כמות הצבעים והאופי שלהם תלויים לא רק בעוצמת התאורה אלא גם באופי התאורה. תאורה ישירה וקשה תוציא צבעים עזים; תאורה רכה תוציא צבעים פסטליים. לרוב ניתן לשלוט בעוצמת הצבע בעדשה או בעריכה.

Cut (קאט) – כאשר מסתיים שוט ומתחיל שוט שני.

Dissolve (דיזולב) – התחלפות הדרגתית של תמונה אחת באחרת.

Jump Cut (ג'אמפ קאט) – כל חיבור בין שוטים שיוצר תחושת קפיצה בעין הצופה. לרוב חיבורים אלו נוצרים משבירת רצף החלל המצולם או משבירת רצף הזמן.

Fade In (פייד אין) – בתמונה: הופעה הדרגתית של תמונה מצבע כלשהו, לרוב שחור. בקול: כניסה הדרגתית של סאונד, משקט עד לעוצמה הרצויה.

Fade Out (פייד אאוט) – בתמונה: היעלמות הדרגתית של תמונה מצבע כלשהו, לרוב שחור. בקול: היעלמות הדרגתית של סאונד עד לשקט.

Overlap (אובר לאפ) – עריכת שני שוטים כך שנקודת החיתוך של הסאונד מקדימה את זו של התמונה, או להפך. חיתוך זה מאפשר מעבר רך יותר משוט לשוט ותחושת המשכיות.

Storyboard (סטוריבורד) – תיאור מצויר של השוטים המתוכננים בסרט לפי הרצף שלהם. ציור סטוריבורד מאפשר לתכנן את ההחלטות המדויקות ביחס לקומפוזיציה, המיזנסצנה ועריכת הסצנה.

Synopsis (סינופסיס) – תקציר עלילת הסרט. ניסוח תמציתי של התוכן, הסגנון ועיקר ההתרחשות בסרט. סינופסיס הוא לרוב בין עמוד אחד לשניים.

Treatment (טריטמנט) – תוכנית ראשונית לתסריט הכוללת תיאור כללי של הסצנות. טריטמנט יכול להיות בין ארבעה לשמונה עמודים.

Log-line (לוג ליין) – תקציר באורך מספר שורות של נושא הסרט.

Break down (ברייק דאון) – פירוק התסריט לגורמים לצורך ארגון לוח הזמנים של ההפקה, חלוקת הסצנות לימי הצילום ובחירת סדר הצילומים בימי הצילומים עצמם.

Pre production (פרה-פרודקשן) – שלב ההפקה שלפני הצילומים, מכתיבת התסריט, תסריט הצילומים, הכנת הברייק דאון, ארגון הצוות, אודישנים לשחקנים, בחירת לוקיישנים, תיאומים, מציאת תקציב וכו'.

Post production (פוסט-פרודקשן) – שלב ההפקה שאחרי הצילומים – עריכה, כותרות, מיקס, סאונד, אנימציה, הורדות לקלטות ותרגומים.

Set up (סט אפ) – קביעת עמדת המצלמה והתאורה לצילום שוט מסוים.

כדי שהתלמידים יפנימו וידעו את מילון המושגים חובה לתרגל את המונחים באמצעות דוגמאות מסרטים.

תרגיל לדוגמה

צפו בסרט הבא המסביר על מספר כלים שבשימוש הבמאי. בחרו סיקוונס של סרט ונתחו אותו באמצעות מילון המושגים.

1. כיצד יודע הבמאי לתרגם את התסריט העלילתי או התיעודי למסך? מאחורי שאלה תמימה זו שהמרצה ישאל בכיתה עומדות השאלות הראשונות שכל במאי אמור לשאול את עצמו בעת קבלת תסריט.
2. מהו נושא הסרט – נושא הסרט מסתתר בדרך כלל מאחורי הקונפליקט המרכזי שמולו ניצב גיבור הסרט. הקונפליקט הוא ניגוד של שני רצונות, פנימי או חיצוני (וחשוב להדגיש כי לא מדובר במטרות אלא במאבק בין רצונות), והוא מייצג בדרך כלל את נושא הסרט. כל עלילת סרט שאינו ניסיוני או אוונגרדי במודע עוסקת בפתרון הקונפליקט, כלומר בדרך שבה הגיבור ינסה להתגבר על המכשול שהקונפליקט מציב בפניו. בחירת הדרך תהיה לרוב בין פתרון רע לפתרון רע יותר, כלומר מחיר גבוה שיצטרך הגיבור לשלם. מתוך הקונפליקט ובחירת הדרך לפתרון נמצא את נושא הסרט.
3. לדוגמה, הקונפליקט המרכזי של גיבור הסרט "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי הוא כיצד להתחתן עם אישה גרושה שאינה מבנות עדתו ואינה מקובלת על בני משפחתו, שהוא אמור לכבד. מבעד לקונפליקט זה נחשף נושא הסרט, העוסק ברב-תרבותיות בחברה הישראלית. יש להדגיש בפני התלמידים כי סיפור הסרט אינו נושא הסרט, וכי לעתים קרובות סיפור הסרט הוא רק "עטיפה" דרמטית, נרטיבית, לעיסוק בנושא. הבנת נושא הסרט משפיעה על כל תהליך התרגום של עלילת הסרט למבע הקולנועי. הוא יכול להופיע כהעמדת מיזנסצנה בסצנות שונות והוא יכול להופיע בסרט גם באמצעות דימויים קולנועיים, וכמובן שילוב בין השנים.
4. מהו הנושא של כל סצנה – לצד הנושא המרכזי ישנם נושאים משניים שמקדמים את עלילת הסרט, לדוגמה יחסים בין הדמויות השונות, שנאה, אהבה וכדומה. ההבנה במה כל סצנה עוסקת עוזרת לבמאי להחליט כיצד להביע נושאים אלו לצד הנושא המרכזי של הסרט.

1. באיזה ז'אנר נכתב התסריט – לכל ז'אנר שפה משלו, ועל הבמאי לחקור את כללי שפת הז'אנר של התסריט.
2. זמן וחלל – באיזו תקופה מתרחשת עלילת הסרט? יש לכך משמעות ביצירת האווירה והעולם של גיבורי הסרט אשר אמורים להיות מיוצגים בסרט, ומתוך כך נקבע גם מהם החללים שבהם יצולמו הסצנות.
3. של מי נקודת המבט בתסריט? מי הגיבור המספר את סיפור הסרט? תשובה לשאלה זו אמורה לעזור בקבלת ההחלטות על עמדות המצלמה.
4. מהו הנרטיב המרכזי של גיבור הסרט? הנרטיב במשמעות של פרשנות של היבט מסוים של העולם או של אירוע היסטורי המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית של הגיבור. אם הבמאי מנסח לעצמו את הנרטיב של הדמות המרכזית הוא ידע כיצד להציג את נקודת המבט של הגיבור.
5. מהי האמירה שלי כבמאי על הנושאים שהסרט עוסק בהם? בתשובה לשאלה זו על הבמאי לחקור את הנושאים, להבין את משמעותם ולנסח לעצמו עמדה שתובע בדרך אמנותית.
אלו שאלות ראשוניות שמסייעות להבין כיצד הבמאי מתחיל לחקור את הדרך שתקבע את החלטותיו האסטרטגיות בבימוי הסרט.

תרגיל חובה לסיכום

על כל תלמיד לבחור שתי סצנות מתוך תסריט הקיים באתר https://tasrit.im/

ולענות על שבע השאלות ששואל הבמאי.