בשעה שמילים אלה נכתבות עדיין לא ברור האם שנת הלימודים תפתח כסדרה גם בחטיבות העליונות. כולנו תקווה שאכן כך יהיה כדי שנוכל להגיע לבתי הספר חגיגיים, מחויכים ועם הבטחה לשכר ראוי יותר, כזה ההולם את ההשקעה והאחריות הגדולה של המורים בעבודתם היום יומית.
כלל ההורים מייחלים שילדיהם יזכו ללמוד אצל הגננות והמורים הטובים ביותר. אלה היודעים להכיל את ילדיהם, לסייע להם ולכוון אותם, להקנות להם ידע עולם רחב וידע מקצועי מעמיק, מיומנויות וכמובן - ערכים. כאלה האוהבים את מקצועם ובאים בשמחה לגנים ולבתי הספר.
למרבה הצער, מעטים ההורים המכוונים את ילדיהם להיות מורים. ההעדפה הברורה היא למקצועות "שיש בהם כסף". מי מאיתנו לא שמע בערב מגמות את ההורים הכועסים על ילדם המבקש ללמוד במגמת היסטוריה: "ומה תעשה עם זה?! תהיה מורה?!".
הסתירה הזו משמעותה - אני רוצה מורים טובים. צריך שיהיו מורים טובים. צריך לשלם להם כמובן. אבל... לא מתאים שהבן או הבת שלי יהיו מורים. ומצטער - אין ממה לשלם יותר, הרי ממילא באתם בגלל השליחות.
וכבר נאמר - כדי לגדל ילד צריך כפר שלם. ואכן - כל עוד החברה המערבית בכלל, והחברה הישראלית בפרט, לא יבינו שהמורה הוא הצריך לעמוד במרכז מערכת החינוך (כן, המורה ולא הילד!), ושהמורים הם המשאב החשוב ביותר להבטחת מערכת חינוך טובה, אותם צריך לטפח ועליהם צריך לשמור. כל עוד זה לא יקרה, נחזור בכל כמה שנים על הריטואל הקשה של מאבקים ארוכים על שכר הוגן ופרישת מורים בשל שחיקה ותסכול.
ובמצב הזה לא נותר לנו אלא לקוות להסכם טוב וראוי למורים הראויים כל כך.
הצלחת המו"מ הוא הצלחת התלמידים וההורים גם יחד!
ושתהיה לנו שנה טובה, יציבה ומחויכת
ד"ר אורנה כץ אתר
מפמ"ר היסטוריה
וצוות ההדרכה
