ה. עבודת הבמאי

עבודת הפוסט-פרודקשן והאריזה הגרפית של סרט היא תהליך המחייב תכנון יצירתי התואם לנושאי הסרט. שלב זה מאופיין בהחלטות אמנותיות חשובות שאמורות להעניק לסרט את משמעותו ואיכותו. כדי לקבל את ההחלטות על הבמאי להבין את האפשרויות העומדות לפניו. חלק מתהליך קבלת ההחלטות האמנותיות קשור ליכולת הבמאי לבצע תהליך ביקורתי מקצועי מודע ומנומק אשר יעזור לו בקבלת אותן החלטות.

ה.1 עקרונות הביקורת המקצועית של הבמאי.

ה.2 שיקולי הבמאי בעריכת הסרט

ה.3 שיקולי הבמאי בעיצוב הפסקול.

1. התלמיד ידע את עקרונות תהליך הביקורת המקצועית של סרטו בתהליכי העבודה השונים.
2. התלמיד יבין וידע את השיקולים המרכזיים המנחים את עבודתו מול העורך ומעצב הפסקול.
3. התלמיד ידע את תהליכי החשיבה בעבודת עריכת התמונה והפסקול מנקודת המבט של הבמאי במטרה למנוע עבודה הנשענת על אינטואיציות בלבד.

שלבי הפוסט מחייבים את הבמאי לקבל החלטות אמנותיות חשובות המשפיעות על מכלול היצירה. כדי להעניק כלים להחלטות אלו קיים סרגל כלים מקצועי. בקרת איכות אמנותית אינה תהליך קל. הדבר דורש יכולות הכלה והבנה שבדרך כלל נקנות עם הניסיון והזמן. לכן חשוב להדגיש בכיתה כי ביקורת מקצועית אינה ביקורת על אישיותו של היוצר אלא על החומרים בלבד ללא כל התייחסות להגדרות של טוב או רע אלא רק לדרישות והמטרות שהציב התסריט של הסרט בדרכו אל המסך.

ביטויים כמו "אני מרגיש ש…" "זה יפה", "זה מכוער", "זה טוב" או "זה רע" ללא נימוקים אינם מביאים תועלת רבה בפתרון בעיות. ההבנה והמודעות למה היא ביקורת מקצועית חייבת להיות קודם כל אצל היוצר עצמו. תהליך הביקורת חייב להיות מובנה כבר בשלב הצפייה בחומרים בהכנת טבלה שבה יש התייחסות לכל אחד מהמרכיבים הבאים:

טבלה זו אמורה לשקף את האפשרויות של הבמאי להבין את המפה הכללית ולהכין אותו לקבלת החלטות הן בנושא עריכה והן בנושא השלמות.

חשוב להדגיש כי לא מדובר בלוגינג אלא במילוי ערכים לנושאי הטבלה שאמורים לשקף את התשובות לשאלות הבאות:

1. האם איכות הביצוע תואמת את המטרות שכתובות בשוטינג? האם היא תואמת את רמת העשייה שהוגדרה מראש על ידי הבמאי ואושרה לביצוע?
2. הקשר בין השוטינג לצילום בפועל – האם השוטינג תורגם כפי שתוכנן? אם לא, האם מה שבוצע בפועל מתאים למכלול המטרות שהציב לעצמו הבמאי בבימוי הסצנה?
3. האם החומרים שומרים בכל מגוון מקצועות ההפקה על השפה הקולנועית שהבמאי ביקש לעשות בה שימוש?
4. האם כללי הז'אנר נשמרים?
5. האם נקודת המבט נשמרת בסצנה באמצעות כל מרכיבי הסצנה?

בסיום התהליך על הבמאי להעלות את מסקנותיו לדרייב, כך שכל הצוות יוכל להיות מודע לבעיות ולשקול דרכים לפתרון.

לאורך כל שלבי הפוסט יש להמשיך לבקר את התוצאות של הליך הכנת הסרט, וכשמגיעים לשלב הסופי של לפני המיקס קול על הבמאי מוטלת החובה לערוך מבחן ביקורתי מלא לסרט עצמו.

בתהליך הביקורת הסופי נוספים פרמטרים הנוגעים גם בתוכני הסרט עצמו: מהלך המבנה הסיפורי, המבנה הפנימי של כל סצנה וסצנה, נקודת מבט ברורה לכל אורך הסרט, הקשר הלוגי בין סצנת הפתיחה לסצנת הסיום, אחדות השפה הקולנועית לכל אורך הסרט.

ככל שתהליך הביקורת יהיה עמוק ורציני, מציאת הפתרונות לבעיות מבניות שעולות עשויה להיות פשוטה יחסית.

על המורה לתת בכיתה לפחות שתי דוגמאות לתהליך הביקורת מתוך חומרי גלם קיימים בתרגילים שנעשו או בפרויקטים בזמן העבודה.

לבמאי ולעורך יש לכאורה מטרה משותפת: יצירת סרט מחומרי גלם שהופקו וצולמו. מה ששונה הוא דרך החשיבה ותהליך החשיבה של העורך. בעוד הבמאי עוסק במרחב, כלומר בכל מה שמתרחש בסצנה, העורך עוסק במימד הזמן. חשוב להדגיש כי שני הממדים הללו אמורים בסופו של התהליך להיפגש לכדי יצירה מנומקת באמצעות העריכה.

תפקידו של העורך אינו לחבר שוטים באמצעות פקודות מחשב; העורך אינו טכנאי שמבצע את הוראות הבמאי. העורך מביא אל תהליך העריכה את הידע וההבנה בשלושה מרכיבים:

● בחירה מושכלת של חומרים מצולמים התואמים את התסריט ואת השפה הקולנועית של הסרט.

● מבנה – יצירת מבנה לסיפור הסרט באמצעות הסצנות המצולמות המבוססות על התסריט הכתוב. יצירת המבנה של הסיפור בתהליך העריכה משנה לא פעם את המבנה המקורי של התסריט, כאשר תהליך הבחירה נעשה משיקולי טובת הסרט והתפתחותו. חשוב להדגיש בכיתה כי יש מבנה לסרט כולו ויש מבנה שהבמאי והעורך חייבים להחליט עליו לגבי כל סצנה. כלומר, המבנה הפנימי המתפתח של כל סצנה, ובנוסף הקשר העלילתי והוויזואלי לסצנה הבאה.

● קצב – הקצב נקבע על ידי אורך השוטים. אין לקבוע את אורך השוט מתוך בעיות טכניות של הצילום, המשחק או ההקלטה. אורך השוט הוא מכונת ההנשמה של הסצנה. כמטפורה למכונת חמצן הפועלת בפולסים, אורך הפולסים וקצבם אמור להעניק נשימה סדירה. מכונה שבה הפולסים פועלים בצורה אקראית וקצב זרימת החמצן משתנה עלולה להזיק לנושם. לכן אורך השוטים בסצנה אינו אקראי; הוא מחושב כך שתהיה זרימה המתורגמת לתהליך שבו יסופר סיפור הסרט. קצב אקראי יוצר מקצב אקראי לסצנה, והתוצאה היא בלבול מוחלט של הצופה. לבחירת הקצב, כלומר לאורכי השוט, יש קשר הדוק לחשיבה על מקומו של כל שוט ועל תפקידו במהלך הסצנה. מיקום מסוים של שוט יכול להצביע על נקודת המבט של מספר סיפור הסרט.

הבמאי אמור להקפיד יחד עם העורך על יצירת העולם שבו מתרחש סיפור הסרט. חוויית הקולנוע המרכזית של הצופה היא בגילוי עולם זה. משמעות המושג עולם והיכרות הקודים הפנימיים של העולם שהבמאי מבקש לספר עליו בתהליך העריכה מתורגמים למימד של זמן. בתוך דקות ספורות הבמאי מספר סיפור שבמציאות עשוי להתרחש במשך שעות. דקה ערוכה באמצעות שוטים קצרים יכולה להעביר תחושה של יום שלם שעבר, ולהפך: הארכת סצנה יכולה להעניק לצופה תחושה של זמן ארוך שבו הגיבורים עוברים תהליך. כלומר, במרבית תהליך העריכה למושג הזמן יש חשיבות מכרעת לגבי אורך השוטים שנבחרים וקובעים את קצב זמן הסצנה.

שתי טכניקות עריכה מאפשרות שליטה בזמן:

א. אינטרקטים: שוט בסצנה שמתאר אלמנט או חלק מאלמנט בסצנה. לפעמים אלו פרטים קטנים כמו אובייקטים הנוכחים בסצנה, חלקי גוף כמו ידיים או שוטים של דמויות בסצנה או ברקע שלה. האינטרקט מאפשר לשלוט בקצב הסצנה וגם בדגשים שהבמאי מבקש להאיר בפני הצופה. כלומר, לצד השליטה של העורך בזמן באמצעות האינטרקט גם לבמאי יש תפקיד לדייק במרחב הסצנה באמצעותו.

ב. אפקטים ויזואליים: אפקטים כמו דיזולב, פייד אין ופייד אאוט. אפקטים אלו מאפשרים להעביר יום ללילה, בוקר לצהריים וכדומה, אך הם גם מאפשרים להעביר זמן בתוך הסצנה עצמה אם כי כיום נמנעים מלעשות זאת בסרטים. חלוקת מסכים היא אפשרות נוספת שעושים בה שימוש כיום בלא מעט סרטים כחלק מהשפה הקולנועית כדי לייצר לצופה ממדי זמן מורכבים של מספר סצנות המתרחשות בו זמנית מול עיניו.

המורה יראה בכיתה את הסרטון הבא, שמציג דוגמאות לשיקולי הבמאי והעורך מנקודת המבט של שיקולי הבמאי בעריכה.

מאטץ' קאט הוא מונח בעריכה קולנועית שמתאר מעבר חד בין שני שוטים שיש בהם דמיון ויזואלי בין סוף השוט הראשון לתחילת השוט הבא. המעבר יכול להיות בין שני אובייקטים, שני מקומות או כל שני מוטיבים ויזואליים תואמים, והוא מסייע לבסס המשכיות חזקה של פעולה מסוימת וקשר מטפורי בין שני השוטים ומעשיר את השפה הקולנועית.

המאטץ' קאט הוא אחד הכלים השכיחים ביותר כיום בעריכת סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה שעוסקים במעברי זמן בין תקופות ופעולות של הגיבורים. תחילת החשיבה על מאטץ' שוט חייבת להיות בתכנון תסריט המצלמה שיהיה תואם לסגנון העריכה של המאטץ' שוטים.

בסיום כל ראף קאט על הבמאי והעורך לבחון את ההיגיון התחבירי של הסרט. המשמעות המעשית של בדיקה זו היא הבנת המרכיבים הבאים:

● אילו סצנות מיותרות או דורשות קיצור.

● האם קיים קשר תוכני וויזואלי בין סצנה לסצנה.

● האם נעשה שימוש מספק בסצנות מעבר.

● האם קיים קשר לוגי, תוכני וויזואלי בין הסצנה הראשונה לסצנה האחרונה.

● האם השפה הקולנועית רציפה לכל אורך הסרט.

● האם נקודת המבט של מספר סיפור הסרט, הדמות שהבמאי בחר בה כדי לתווך לצופה את הנרטיב של הסרט, שומרת על רצף לכל אורך הסרט.

המורה יציג בכיתה את הסרטון על עיצוב הפסקול בסרטיו של ספילברג כמבוא לנושא:

הדיאלוג בין הבמאי לעורך הפסקול של הסרט תלוי במידה רבה בהבנה מעמיקה של האפשרויות שמעמיד לו מושג הסאונד. יצירת הפסקול מנקודת מבטו של הבמאי מתחילה בנקודה שבה הוא מחליט מהו העולם הדיאגטי והא-דיאגטי שבו מתרחשת עלילת הסרט, בדיוק כמו בתכנון בימוי המצלמה והמיזנסצנה לכל מרכיביה. בעולם שבו מתרחשת עלילת הסרט יש עושר של קולות גם כאשר היא מתרחשת במדבר או באווירה כפרית פסטורלית ושקטה, קל וחומר בסביבה אורבנית. על הבמאי להחליט אילו מאותם קולות המאפיינים את עולם הסיפור של הסרט להדגיש ואילו להחליש בהתאם לאווירה שהוא מבקש ליצור. הקולות הללו מורכבים מפרטים שאמורים להתאים לכל רגע בסרט, אם מדובר באפקטים ואם מדובר במוזיקה או בחלקים מההקלטות שנעשו בשטח. על המורה להדגיש כי כפי שאין תנועת מצלמה אקראית אין קול אקראי בפסקול הסרט.

כמעט בכל עלילה של סרט קיים עולם חיצוני ופנימי. החיצוני הוא העולם שעוטף את הדמויות בסרט ובו הן פועלות את פעולתן הפיזית. העולם הפנימי מייצג את המהלכים הרגשיים והפסיכולוגיים של הדמויות. לכל עולם יש קול משלו, ועל הבמאי לתכנן עם עורך הפסקול כיצד יבואו לידי ביטוי שני העולמות הללו בפסקול הסרט: מתי יש להדגיש את הפסקול הפנימי, מתי את החיצוני ומתי יש לערבב בין שניהם.

הפסקול אינו מנותק מעריכת הסרט, מהקצב והמקצב שלו, הנובע מסגנון הבימוי, מאורך השוטים, מהקצב והמקצב הפנימי של כל סצנה וגם מחיבור הקאט שבין השוטים השונים. דבר זה מחייב את הבמאי לתכנן תכנון ראשוני של מרכיבי הפסקול כבר בזמן תכנון תסריט המצלמה.

דוגמה: סצנת פנים, שניים מגיבורי הסצנה מנהלים שיחה מתוחה ביניהם במטבח הדירה. החלונות פתוחים. המשמעות של חלונות פתוחים היא שקול א-דיגאטי חודר למטבח. למשל, מוזיקה ששומעים השכנים. למוזיקה זאת יש מספר תפקידים:

1. המוזיקה ממקמת את הצופה במפה החברתית-תרבותית של סביבת ההתרחשות.
2. המוזיקה מאפשרת לבמאי לביים התייחסות של גיבורי הסצנה למוזיקה. אף שזה לא כתוב בתסריט הבמאי יכול להוסיף תנועת הקשבה או שורת דיאלוג הקשורה לקול הא-דיאגטי ובכך להעשיר את המיזנסצנה.
3. המוזיקה יכולה להיות חלק משמעותי מהאווירה שהבמאי מבקש להדגיש בסצנה.
4. למוזיקה יכול להיות תפקיד אירוני בדיאלוג שמתקיים במטבח בין שני הגיבורים.
5. המוזיקה יכולה לשמש אות לבאות בסצנה.

בדוגמה זו אפשר להבין כי כל בחירה של אפקט ומוזיקה מחייבת גם החלטה על הפרספקטיבה שמעניק הקול לסרט. לא רק באיזו עוצמה יישמעו האפקט או המוזיקה אלא גם התייחסות לגודל הפריים – קלוז-אפ, לונג שוט, מדיום שוט וכדומה. בסרטים רבים כיום הפרספקטיבה של הקול איבדה ממשמעותה, ויש שימוש לא מידתי ומנותק מגודל הפריים וממרחק הדמות מהמצלמה בתהליך הכנת הפסקול, בעיקר מתוך שיקולים מסחריים. אך בסרטי הז'אנר האמנותי עדיין קיימת התייחסות רחבה לנושא זה.

שני הקטעים הבאים מדגימים את האפשרויות בעיצוב הפסקול מנקודת המבט של הבמאים. המורה ינתח בכיתה את יצירת האפקטים והפרספקטיבה שהם זוכים להם בסרט.

בחירת המוזיקה לסרט היא החלטה שתלויה במספר מרכיבים שעל הבמאי לשקול בהתאם לרעיון שהפסקול לא רק עוזר לספר את סיפור הסרט אלא הוא נדבך נוסף ומרכזי בבחירת אופן הסיפור:

נושא הסרט.

הז'אנר של הסרט.

תפקיד המוזיקה בכל סצנה.

נושא מוזיקלי שחוזר בכל רגע שבו הבמאי מבקש להדגיש דמות או נושא בסיפור הסרט מכונה בשפה המקצועית "לייט מוטיב".

סגנון העריכה של הסצנות במובן של קצב, מקצב ותוכן.

בסצנות שקיימת בהן פעולה ברקע (back ground action) כיצד המוזיקה אמורה לסמן את סיפור הרקע.

הרקע והידע המוזיקלי של מעצב פסקול המקצועי מאפשר לבמאי מנעד רחב של אפשרויות ובחירות. בסרטי סטודנטים האפשרות להיעזר במעצב פסקול מקצועי היא מועטה ולכן, בדיוק כמו שעושים תחקיר רפרנסים בצילום, בימוי, עריכה ותאורה, על מעצב הפסקול של הסרט לערוך תחקיר מוזיקלי בהתאם לדרישות הבמאי.

לסיכום פרק זה יציג המורה בכיתה את הסרט Sound Effects Master Class with Mark Mangini.

בסרט זה מציג מארק מנגיני, אחד ממעצבי הפסקול החשובים, את עבודת התחקיר של מעצב הפסקול.

תרגיל חובה

על התלמיד לבחור שתי סצנות שונות בז'אנרים שונים מתוך הקולנוע האילם ולהתאים להן מוזיקה ואפקטים לפי המרכיבים שנלמדו.