תכני יסודות האמנות הוארט
חשיבות הנושא
גם אם התסריט כתוב היטב, העלילה מרתקת, הצילום מרהיב והמשחק משובח, החוליה המשלימה לחוויית הקסם הקולנועי על הצופה היא העיצוב האמנותי של הסרט המעניק את התחושה של הזמן, המקום והאווירה שעלילת הסרט נעה בתוכם. השכלתו של המעצב האמנותי אינה מתחילה בקולנוע אלא בתחומי האמנות, הארכיטקטורה, עיצוב תפאורות ולבוש. תחומי ידע אלו מצטרפים אל הידע שהמעצב לומד וצובר כשהוא נדרש לעבוד בתחום הקולנוע והטלוויזיה. כדי לנהל דיאלוג עם מעצב אמנותי על הבמאי והמפיק להבין את יסודות השפה של העיצוב האמנותי. תוכנית זו תעסוק ביסודות ראשוניים של שפה זו כדי לאפשר התייחסות לנושא העיצוב האמנותי גם בסרטיהם במהלך הלימודים.
תת-הנושאים
א.1 הציור כמודל חיקוי והשפעה על הקולנוע.
א.2. זרמים מרכזיים באדריכלות.
א.3 יסודות תורת הצבע.
א.4.תפקידו של המעצב הקולנועי.
א.5 עקרונות עבודת העיצוב של סרט קולנועי.
א.6 תרגיל מסכם.
מטרות אופרטיביות
- התלמיד יכיר כלים בסיסיים לקריאת טקסט של ציורים וארכיטקטורה.
- התלמיד ילמד את יסודות החשיבה על עיצוב חלל מצטלם בקולנוע.
- התלמיד ילמד את יסודות התחקיר והביצוע העיצובי.
מושגי חובה
● סִימֶטְרִיָּה (מיוונית, למדוד ביחד): בשפה היומיומית מתארת תחושה של פרופורציה, הרמוניה ושיווי משקל.
● פרספקטיבה היא טכניקה בציור שנועדה לבטא מציאות תלת-ממדית בציור דו-ממדי.
לכל ציור או צילום יש קו ראייה יחיד שהוא בגובה העיניים של המתבונן. קו זה נקרא גם קו האופק. במציאות, על חוף הים אנו נוטים לקרוא ל"מפגש" של הים והשמים אופק.
● נקודות המגוז או נקודות ההיעלמות נמצאות במרחק אינסופי מהמתבונן, ובציור מתנקזים אליהן כל הקווים המקבילים. כל קבוצה של קווים המקבילים זה לזה נפגשת בנקודה אחת שנקראת נקודת מגוז. ההתקרבות שלהם זה לזה בשאיפה להגיע לנקודה אחת יוצרת את תחושת המרחק והעומק. לרוב, נקודות המגוז נמצאות על קו האופק, אך למעשה רק קווים שבמציאות מקבילים למישור האדמה (כמו קווי המתאר של גג שטוח) ייפגשו בנקודת מגוז על קו האופק.
● קומפוזיציה סגורה בדו-מימד: נושא היצירה נמצא כולו בתוך מסגרת הציור, המאורגנת באופן הקובע גבולות ברורים לעין.
● קומפוזיציה פתוחה בדו-מימד: הדימויים נחתכים על ידי מסגרת היצירה ומעידים על הנצחת קטע.
● סוגים עיקריים של קווים
o קו אופקי: קו המקביל לקו האופק – ים, אדמה. משדר יציבות, מנוחה, שקט.
o קו אנכי: קו מלמעלה למטה. משדר שליטה, גובה.
o קו אלכסוני: משדר חוסר יציבות, חוסר איזון, חוסר שיווי משקל, תנועה.
● סוגים עיקריים של צורות
o צורת יסוד דו-ממדית: ריבוע, משולש, עיגול.
o צורת יסוד תלת-ממדית: קובייה, פירמידה, כדור.
o צורה פתוחה: צורה בעלת קצוות שאינם סגורים.
o צורה סגורה: צורה חסרת קצוות.
o צורה דינמית: צורה שמשדרת תנועה ופעילות.
o צורה סטטית: צורה שמשדרת תחושת יציבות, שלווה וביטחון.
o צורה מלאה: צורה גושנית חסרת חלל פנימי. לדוגמה: אבן.
o צורה חלולה: צורה בעלת חלל פנימי. לדוגמה: צינור, כוס.
o צורה מעוגלת: צורה מעוגלת מתפתחת מקווים מעוגלים ומשדרת רכות.
o צורה בעלת זוויות: צורה בעלת זוויות מתפתחת מקווים ישרים ומשדרת נוקשות. בעלת קווי מתאר חדים.
● צבעי היסוד: פיגמנטים (צבענים) הם אדום, צהוב וכחול; ערבובם מאפשר לייצר את כל שאר הגוונים. בצבעי אור, צבעי היסוד הם אדום, כחול וירוק. השילובים השונים ביניהם יוצרים את כל צבעי הספקטרום. שילוב של כל צבעי היסוד של האור יוצר אור לבן. צבעי היסוד, אם פיגמנטים ואם צבעי אור, אינם יכולים להתקבל מערבוב של צבעים אחרים.
● סגנוּן: עיבוד שנעשה בתהליך של תרגום הטבע ועולם התופעות, בכפוף לדרישות אמנותיות עיצוביות של צורה וחומר. העיבוד מתבטא בהגזמה או בתיקון הפגמים שבמציאות הטבעית.
● הפשטה (אבסטרקט) – הפשטה צורנית היא תהליך ויזואלי שמבטא הפחתה של המאפיינים הצורניים של אובייקט קיים למשהו פשוט יותר, הורדת פרטים והשארת הקווים העיקריים. הפשטה צורנית היא תהליך חזותי שבו נבחרות תכונות צורניות מסוימות של האובייקט, ותכונות אחרות נדחות. בדרך זו נבחרים מאפיינים צורניים ספציפיים של האובייקט. המאפיינים שנבחרו מתאימים למטרת ההפשטה. מעצבים ואמנים משתמשים בטכניקות של הפשטה צורנית כדי לבטא רעיונות מעולם תוכן כלשהו ביצירותיהם. למשל, הפשטה צורנית של צב יכולה לסייע בעיצוב שריון, שהתכונה המרכזית שלו הוא חוזקו. בתהליך הפשטה זה ישומרו המאפיינים החזותיים המפגינים חוזק זה, ומאפיינים אחרים יידחו. בחירה זו תיצור קישור אסוציאטיבי בין היצירה למקור ההשראה שלה.
● סמל: ציור או תמונה המביעים רעיון מסוים או מתארים משהו אופייני בפעולה שלו. סימן גרפי שמעביר מסר באמצעות דימויים חזותיים. הסמל הוא סימן שרירותי, ולא בהכרח דומה למסומן.
● אייקון: סימן שיש בו דמיון למה שהוא מייצג (שירותים, טלפון ציבורי, נמל תעופה).
● סימבול: סימן שרירותי שאינו דומה למה שהוא מייצג. לדוגמה, מגן דוד מסמל את העם היהודי.
המשותף לכל סוגי הסמלים הוא שהם סימנים מוסכמים בין היוצר לקהל ולכן הם מובנים, "קריאים".
א.1 הציור כמודל חיקוי והשפעה על הקולנוע
"הציור בשבילי הוא שפה, ושפה צריך לדעת כמו כל שפה, כי האותיות מצטרפות למילים, המילים למשפט, ומשפט מתחבר עם משפט. כך גם בציור: צבע מדבר עם צבע, כתם עם כתם, כתם עם קו, קו עם קו. כדי להבין ציור חייב אדם ללמוד את השפה".
-לאה ניקל, ציירת ישראלית
כהקדמה לשיעורים יש להציג את הסרטון הבא, המדגים את השפעות הציור על הקולנוע:
הקולנוע כאמנות התפתח רק בסוף המאה ה-19, והוא הושפע מאמנות הציור, שהתקיימה מראשית האנושות. בפרק זה נלמד מספר דוגמאות להשפעת הציור על העיצוב האסתטי והתוכני של הסרטים. ההשפעה אינה מסתכמת בחיקוי או בציטוט בלבד – עיצוב החלל המצטלם, הצילום, התאורה, בחירת הצבעים, עיצוב הלבוש והאביזרים נוטלים את השראתם מאמנות הציור לזרמיה המגוונים.
מבחינת הקהל הרחב התבוננות בציור אמורה לייצר חוויה אישית, לטוב ולרע, שאינה תלויה בידע. יחד עם זאת, התבוננות מושכלת בציור מעניקה ערך מוסף לחוויה הראשונית.
מה מספר לנו הציור?
מאחורי רבים מהציורים מסתתרים סיפורים אישיים מרתקים של האמנים עצמם ונושאי הציור שבחרו לצייר. עם זאת, הטכניקה של הצייר בשימוש בחומרים ובחלוקת הפנימית של הציור והחלטותיו לגבי דגשים שהוא מבקש להביא בפני המתבונן באמצעות הכלים והשפה האמנותית שבחר מרתקים ומביאים את המתבונן להעמקה ביצירה שניצבת מולו.
הצייר פייר בונאר, שעסק רבות בנושא חקר ההתבוננות בציור, הבין שהעין לא רואה בהתאם לפרספקטיבה לוגית, מהמרכז לרקע, אלא באקראי. "אני מנסה לעשות מה שאיש לא עשה", אמר, "לשחזר את החוויה שיש לאדם כשהוא נכנס לחדר: הוא רואה הכול, אך בו בזמן אינו מבחין בדבר".
בונאר אמר שהוא מנסה "להראות מה שאדם רואה כשהוא נכנס לפתע לחדר", אך הדמויות האלה – שלעתים כה קרובות נסתרות מעינינו – הן מה שלא ראה כשנכנס לראשונה אל החדר, והן הדבר האחרון שאנו מבחינים בו כשאנו מביטים בציורים לראשונה.
צ'רלי צ'פלין הציב בסרטיו בפני הצופה את האתגר שפייר בונאר מדבר עליו. סרטו "אורות הכרך" מתחיל בסצנה שבה ראש עיר מסיר את הלוט מעל פסל של אלת הצדק שניצב בכיכר העיר. הצופה, ויחד עמו הצופים בכיכר, שותפים לגודל האירוע. אלא שהפסל מוסתר בבד גדול שעוטף אותו, והצופים לא יודעים שברגע שהפסל ייחשף תתגלה דמותו של צ'פלין נמה על אחת מפינותיו, וזו רק ההתחלה. הסרט עצמו עוסק בנערה עיוורת שצ'פלין מחזר אחריה ודואג שתחשוב כי הוא איש עשיר שידאג לממן לה ניתוח שיחזיר לה את מאור עיניה. כשהנערה עוברת בסופו של הסרט את הניתוח וצ'פלין בדמות הנווד הנצחי עובר אל מול עיניה, היא אינה מזהה אותו. צ'פלין הוא שטבע את האמרה "לא את כל מה שאנחנו רואים אנחנו מבינים ולא את כל מה שאנחנו מבינים אנחנו רואים". קל וחומר במהלך של התבוננות בציור.
על סזאן נכתב שציוריו שואלים, "האם זה מה שאני רואה?"
שני הציירים שהשפיעו יותר מכול על הצילום ועל הצבת השחקנים בקומפוזיציות קלאסיות בקולנוע הם ליאונרדו דה וינצ'י ורמברנדט.
ליאונרדו דה וינצ'י הוא מהאישים החשובים של תקופת הרנסנס. כבר במאה ה-15 דיברו עליו במונחים של אליל וקשרו לו כתרים של גאונות. דה וינצ'י התברך ביכולת הבחנה נדירה, זיכרון חזותי מדהים וכישרון רישום לא ייאמן שהביא לעולם כמה מיצירות המופת הגדולות של האנושות, בהן "המונה ליזה" ו"הסעודה האחרונה".
דה וינצ'י היה מהאמנים הראשונים באיטליה שהשתמשו בצבעי שמן במקום בטמפרטורת ביצים, ונהנה מהחופש שזה נתן לו. הוא אפילו המציא מתכון משלו לצבעי שמן.
אחת התמונות המפורסמות של דה וינצ'י מלבד "המונה ליזה" היא "הסעודה האחרונה".
ויקיפדיה
לקראת חג הפסח ערכו ישו ותלמידיו את סעודת החג. בסעודה זו אמר ישו שזוהי סעודתו האחרונה כי אחד מתלמידיו היושבים איתו כעת בסעודה הוא בוגד, כלומר ימסור אותו לרומאים שיצלבו אותו.
הסעודה האחרונה סימלה לנוצרים את טקס האוכריסטיה, שהוא אחד משני הטקסים החשובים ביותר בנצרות: מצוות אכילת הלחם ושתיית היין, מתוך אמונה והזדהות עם קורבנו של ישו. המניע ליצירתה דתי. היצירה הוזמנה במאה ה-15 למען ציבור דתי ולמקום דתי: חדר האוכל של הנזירים במנזר של כנסיית סנטה מריה דלה גרציה, במילאנו שבאיטליה. ראשי המנזר הזמינו את היצירה מהאמן כדי שתשקף את ייעודם הנוצרי.
היצירה מתארת את הרגע לאחר שישו מספר לתלמידיו כי אחד מהם יבגוד בו וימסור אותו לרומאים. דה וינצ'י צייר בדרך מדויקת את מחוות הגוף של הדמויות כדי שאפשר יהיה לזהותן, ובדרך זו להבין את רגשותיהן והבעותיהן. דה וינצ'י צייר כל דמות עם הבעה שדרכה תיאר את התלמידים הנתונים בסערת רגשות ותחושות שונות כמו כעס, בהלה, הפתעה, תדהמה וצער. הקרובים לישו נסוגים ממנו בתנועה רפלקסיבית, המכחישה כל אחריות למעשה. כך הם מבודדים אותו ויוצרים ארבע קבוצות של תלמידים. הקבוצה שלימין ישו מעבירה תחושה של קבלת גזר דין המוות. כך למשל יהודה איש קריות (אשר ישו רואה בו את הבוגד) נשען לאחור, אבל בכף ידו הימנית הוא אוחז בחרוט הכסף ששילמו לו הכוהנים כדי שיבגוד. יהודה הוא היחיד שלא רואים את תגובתו הרגשית לכל המתרחש, כי פניו בפרופיל ומעט פונות לאחור ותווי פניו לא ברורים. יוחנן הצעיר, אחד מתלמידיו האהובים של ישו, היושב לימינו, עוצם את עיניו בעצב ומשלב את כפות ידיו. ישו היושב במרכז כבר קיבל את הדין ונראה מיוסר.
ציורו של דה וינצ'י השפיע רבות על הקומפוזיציות בצילום הקולנועי כמו גם על תכניו. למשל, בסרט "מ.א.ש" של הבמאי האמריקאי רוברט אלטמן.
הסאטירה של רוברט אלטמן על מלחמת קוריאה משנת 1970 שיקפה את "הסעודה האחרונה" באמצעות צוות שחקנים שהבמאי העמיד בצורה הדומה לציור, כאשר ד"ר ולדובסקי (ג'ון שאק) תופס את מקומו של ישו במרכז השולחן. ולדובסקי הוא רופא השיניים של החבורה, והוא נתקף בייאוש עקב "חוסר ביצועים" אצל אחות היחידה. הוא מחליט להתאבד ומתייעץ עם הוקאיי (דונלד סאתרלנד) לגבי השיטה המתאימה ביותר. הוקאיי ממליץ על גלולה שחורה, וולדובסקי מארח את הסעודה האחרונה.
קטע ההתאבדות בסרט "מ.א.ש":
https://www.syfy.com/syfy-wire/11-essential-battlestar-galactica-episodes
תמונת פרומו שנוצרה לקראת העונה הרביעית והאחרונה של הסדרה "באטלסטאר גלקטיקה" שיצר רונלד מור. זוהי אחת הגרסאות המנותחות ביותר של "הסעודה האחרונה". כל דבר, מהמיקום של הדמויות ליד השולחן ועד לפריטים שהם אוחזים, נותח על ידי מעריצים; אפילו המושב הריק הוא משמעותי, מהנהן אל הסיילון החסר שעדיין לא נחשף. כדוגמה לריבוי הרבדים, אדמירל אדאמה (אדוארד ג'יימס אולמוס) והנשיאה רוזלין (מרי מקדונל) יושבים הרחק זה מזה: הם בתפקיד. אבל פניהם פונות זו לזו – באהבה! – והיא שורפת משהו, שמקשר לאירועים בהמשך הסדרה. אפילו הגביע שליד החלל הריק הוא רמז לגבי הדרמה.
https://www.dc.com/characters/watchmen
תמונה מהסרט Watchman
לגרסה הקולנועית של זאק סניידר לרומן הגרפי המכונן של אלן מור יש מבקרים, אבל צריך להיות איקונוקלסט אמיתי כדי למצוא הרבה פסול בהבזק הקרדיט הפותח שלו דרך היסטוריית המשמר המחופשת, וזה הקטע הזה שכולל את הגרסה לסעודה האחרונה. ספקטר המשי בהריון כבד (קרלה גוג'ינו) תופסת את המקום המרכזי, בעמדת יהודה. יצירתו של רמברנדט "משמר הלילה" השפיעה ומשפיעה עד היום על תכנון התאורה בקולנוע.
צריך לנסח מחדש
סצנה קולנועית מתוך השומרים המתכתבת עם הזעודה האחרונה המלווה בפרשנות עכשווית.
צילום אורי שידורסקי כל הזכויות שמורות. תמונה של משמר הלילה ששוחזרה לגודלה המלא.
התמונה ששנים רבות ראו הצופים רק חלק ממנה שוחזרה בהצלחה ב-2022.
הסבר על הציור בסרטון הבא המתורגם לעברית
על המורה להרחיב את הנושא של מקורות התאורה של הציור ולהראות איך ניתן לתרגם את הטכניקה והחשיבה של רמברנדט על מקורות האור לצורך תכנון התאורה בקולנוע.
התלמידים ייצרו פורטרטים מצולמים באמצעות תאורה התואמת לאווירת הציורים של רמברנדט.
מלבד רמברנדט ודה וינצ'י היו ציירים נוספים ששימשו השראה ליוצרי הקולנוע.
הסרטונים הבאים מדגימים זאת, המורה יעצור בכל תמונה ויעניק הסבר קצר על הצייר והציור.
אחד הציירים המודרניים שהשפיעו ביותר על הקולנוע במאה העשרים היה אדוארד הופר. הופר לא רק השפיע על במאים; גם הם השפיעו עליו. עבודותיו של הופר מדגימות מקרה נדיר באמנות הציור של קיום דיאלוג דו-כיווני בין שני סוגי האמנות: הציור והקולנוע.
אחת מעבודותיו הבולטות היא "ניצי הלילה". בציור זה התמקד הופר בתיאור לילי של דיינר הנמצא בצומת רחובות. אף על פי שיש בתמונה ארבע דמויות, הופר מצליח להעביר לצופה את היעדר המגע והקשר ביניהן. חלון הזכוכית השקוף המקיף את המזנון יוצר תחושה של בידוד ומדגיש את האקראיות שיש במפגש של הדמויות.
https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Nighthawks_by_Edward_Hopper_1942.jpg
אחד ממאפייני הביטוי של הופר הוא השימוש שהוא עושה באור. האור יכול לנבוע מקרני שמש, ממנורות רחוב או מתאורת פנים, והוא לעתים חושפני ומשולל כל אינטימיות. ב"ניצי הלילה" הופר משתמש באור כדי להדגיש את הניתוק בין האנשים ואת מספר הפריטים המועט שנמצא במזנון.
התמקדותו של הופר במזנון אינה מקרית. הופר, כמו ציירים וסופרים בני התקופה, הרבה לעסוק באדם הבודד המיטלטל בין מלונות דרכים ורכבות בחיפוש אחר תחנה סופית. דמויותיו העירוניות של הופר נראות כלקוחות מסצנות פילם נואר.
הסרטון מדגים את השפעותיו של הופר על הקולנוע:
א.2 זרמים מרכזיים באדריכלות
עיצוב הסרט הקולנועי הושפע ומושפע מזרמי האדריכלות השונים, ראשית נבהיר את התחום.
אַדְרִיכָלוּת (או בלועזית אַרְכִיטֶקְטוּרָה) היא אמנות הבנייה. האדריכלות עוסקת בתכנון ובעיצוב של מבנים וחללים, ונמצאת בין האמנות לבין הנדסת בניין. העיסוק במבנה ובחלל כולל את הסביבה הבנויה הכוללת ברמת המאקרו, כתכנון עירוני, עד לעיצוב פרטי המבנה והריהוט ברמת המיקרו. תחום האדריכלות משתרע מפרטי בניין עד לתוכנית מתאר ארצית.
האדריכלות כוללת תחומי התמחות שונים כמו אדריכלות פנים, אדריכלות מגורים, אדריכלות מבני ציבור, אדריכלות נוף ותכנון ערים. בתהליך התכנון יכול האדריכל לפעול לבדו בכל התחומים השונים, ויכול גם, בעיקר בפרויקטים רחבי היקף, לצרף אליו בעלי מקצוע העוסקים בתחום התמקצעותם ונקראים יועצים. יש אדריכלים שעוסקים בעיצוב רהיטים (בשל החפיפה בין ריהוט למבנה). יש גם מעצבים כמו פיליפ סטארק, מעצב תעשייתי בהכשרתו, שעוסקים בעיצוב חללי פנים.
נלמד להכיר כמה מהסגנונות החשובים של האדריכלות:
- אדריכלות יוון העתיקה
הסדר הקלאסי
סדר קלאסי הוא סגנון בנייה באדריכלות הקלאסית שהיה קרוב לתקן בנייה מפורט. הסדרים השונים התפתחו ביוון העתיקה עד שהגיעו לנוסח ברור ומדויק המגדיר את הפרופורציות של חלקי המבנה ואת העיטורים (האורנמנטיקה) בכל אחד מהם. האדריכלות הרומית אימצה אליה את הסדרים הקלאסיים כמו גם אדריכלות הרנסנס והאדריכלות הניאו-קלאסיציסטית, אשר החזירו את הסדרים הללו לשימוש.
קיימים חמישה סדרים עיקריים באדריכלות הקלאסית: דורי, איוני, קורינתי, טוסקני ומשולב. סדרים נוספים רבים שימשו במקומות שונים ובתקופות שונות, אך השימוש בהם היה מועט יחסית לחמשת העיקריים ובראשם הדורי, האיוני והקורינתי. את הסדר לפיו נבנה בניין כלשהו ניתן לזהות בקלות לפי כותרות העמודים. ההגדרות של כל סדר כוללות את המידות הפרופורציונליות של כל חלקי המבנה, עוביים והרווחים שביניהם. בשל החשיבות שניתנה לפרופורציות ולדיוק, ניתן לדעת במבנים יווניים עתיקים שנבנו לפי הסדרים הקלאסיים את מידות המבנה רק על ידי מדידת קוטר העמוד.
אדריכלות יוונית
קיימים מבנים שונים שנעשה בהם שימוש בעמודים מסדרים שונים. לרוב השימוש בעמודים מסוגים שונים יוצר היררכיה וסדר במבנה. למשל, מבנה ובו עמודים איוניים בקומת הקרקע ועמודים דוריים בקומה שמעליה או שתי קולונדות מקבילות של עמודים משני סדרים שונים. במבנה הקולוסיאום הרומי נעשה אף שימוש בשלושת הסדרים, הדורי, האיוני והקורינתי, בקומות שונות. האדריכלות היוונית השתמשה בבנייה בעיקר באבן ובשיש. טכנולוגיית הבנייה הייתה פשוטה יחסית (לעומת האדריכלות הרומית שהייתה יותר מפותחת טכנולוגית מהיוונית) והשתמשה בעיקר במבני לבנים, עמודי אבן או שיש, קורות אופקיות מאבן או מעץ וגמלונים משולשים. ליוונים לא הייתה ידועה טכנולוגיית הבנייה של קשת או של כיפה, ולכן הצורות שבהן נעשה שימוש באדריכלות היו בעיקר תוכניות אורתוגונליות (מבוססות על זוויות ישרות) וגמלונים משולשים פשוטים בחזיתות מבנים.
כאשר סגנון הבנייה הבשיל לקראת המאה השישית לפנה"ס המבנים התאפיינו בקווים נקיים ומדויקים ובעלי פרופורציות מתוכננות היטב. המבנים הקפידו על סימטריה כמעט מושלמת. עם זאת, בתכנון המרחב לא הייתה סימטריה כלל – אף על פי שכל מבנה כשלעצמו הקפיד על סימטריה, הבניינים היו מפוזרים בהתאם לטופוגרפיה ולאלמנטים נופיים שונים. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בתכנון האקרופוליס של אתונה. האקרופוליס, שבמרכזו הפרתנון, נבנה על הר, והמבנים השונים מפוזרים עליו ומשתלבים בהרמוניה עם הטבע והסביבה. הפרתנון ומבנים אחרים שנבנו באקרופוליס תוכננו להיתפס בפרספקטיבה מכל הכיוונים תוך כדי עלייה להר ולא במבט חזיתי מסודר בו נראית החזית בסימטריה מושלמת. הרומאים, שאימצו את הסגנון היווני, בחרו להבליט את הסימטריה ונתנו לצופה בבניין לראות את המקדש מהחזית הראשית בלבד וגם לרוב בנו מבנים נוספים מצדי המקדש שחיזקו את הסימטריה הכוחנית.
ויקיפדיה
האקרופוליס כדוגמה:
הסבר על הבניין. המורה יעצור את הסרטון ויסביר לתלמידים את המושגים שבו ואת הדוגמאות:
2. אדריכלות ימי הביניים
אדריכלות ימי הביניים היא פרק מרכזי בהיסטוריה של אדריכלות המערב וכוללת מספר סגנונות אדריכליים ועקרונות של תכנון ערים שאפיינו את הבנייה באירופה מנפילת האימפריה הרומית ועד ניצני הרנסנס. משהתמוטטה האימפריה הרומית, ותרבות אירופה וכלכלתה הלכו והידרדרו אל "חשכת ימי הביניים", גם האדריכלות המפוארת שאפיינה את התקופה הקלאסית ירדה מקרנה. מקצועות אוּמנות שהיו קשורים בתחום הבנייה נשכחו, וכך גם הלכו ונשתכחו מלאכת העיטורים הקלאסיים ושיטות הבנייה שבהן השתמשו היוונים והרומאים.
חמש מאות השנים הראשונות של ימי הביניים במרכז אירופה התאפיינו בבנייה מועטה יחסית שכללה, מלבד הבנייה העממית, בעיקר בנייה של טירות ומבצרים. מבני ציבור שונים, כגון כנסיות, נבנו כמבצרים והתאפיינו במסות אבן נטולות עיטורים ובמיעוט פתחים, אשר נתנו מענה לצורך בהגנה. מהמאה ה-11 לערך החלה התעוררות באדריכלות, עם התפתחות סגנון הרומנסק ואחריו הסגנון הגותי, שהגיע לשיאו במאה ה-13. בדרום מזרח אירופה ובמזרח הים התיכון התפתחה האדריכלות הביזנטית, בעיקר בימי הביניים המוקדמים. הסגנון הביזנטי היה המשך ישיר של הסגנון הרומי, אך סגנון זה התנוון יחד עם האימפריה הביזנטית במהלך ימי הביניים.
סגנונות הבנייה בימי הביניים התבססו על האדריכלות הקלאסית אך היו שונים ממנה במידה רבה. כהמשך לאדריכלות הרומית התפתחה האדריכלות הביזנטית באזור מזרח הים התיכון, ובמקביל התפתח סגנון הרומנסק בצרפת ובצפון ומערב אירופה מראשית המאה ה-11. סוף ימי הביניים במרכז אירופה ובמערב אירופה התאפיינו בסגנון הגותי. שלושת הסגנונות האלו היו הסגנונות העיקריים באירופה בתקופה זו, אך היו כמה סגנונות בנייה וזרמים משניים ומקומיים נוספים במסגרת סגנונות עיקריים אלו.
אנו מוצאים שני זרמים מרכזיים באדריכלות ימי הביניים לצד זרמים חשובים אחרים דוגמת האדריכלות הביזנטית האסלאמית.
3. האדריכלות הרומנסקית
האדריכלות הרומנסקית הייתה הסגנון הראשון הניתן להבחנה שהתפשט ברחבי אירופה מאז תקופת האימפריה הרומית. למרות הרושם של היסטוריונים מהמאה ה-19 שהאדריכלות הרומנסקית הייתה המשכו של הסגנון הרומי, שיטות הבנייה הרומיות נשכחו ואבדו ברוב חלקי אירופה (בארצות הצפון הן מעולם לא אומצו למעט בניינים רשמיים של השלטון הרומי ובסקנדינביה הן לא היו ידועות). הייתה אפוא רק מעט המשכיות. אפילו ברומא היו מספר בזיליקות מימי הקיסר קונסטנטינוס ששרדו ושימשו השראה לבנאים מאוחרים יותר. המבנים שסיפקו השראה לאדריכלות ימי הביניים באירופה לא היו המבנים של רומא העתיקה אלא המבנים הביזנטיים, ובפרט בזיליקת סן ויטאלה המתומנת מהמאה השישית ברוונה. מבנה זה שימש השראה גם למבנה הקפלה הפלטינית באאכן, כשהאדריכלות הרומנסקית הייתה בתקופה שבה אירופה עדיין חיה בפחד מתמיד מפני שודדים וברברים. האדריכלות הייתה לפיכך מסיבית ואף מבצרית במובנים רבים. לפחות קומת המסד של כנסיות מתקופת הרומנסק היו כבדות ועם מעט פתחים, כמו במבצר. האדריכלות הגותית אשר התפתחה מתוך הרומנסק הייתה מבחינה זו הרבה יותר קלה ואוורירית.
הבנייה אופיינה בקשתות עגולות, כמו הרומיות, קמרונות חבית וקמרונות צולבים. הקמרונות בחלל הפנימי של הכנסיות הדגישו את תאי נפח שהם יצרו. הקולונדות בתוך הכנסייה היו לרוב בנויות מסדרה של עמודים עבים וביניהם עמודים דקים יותר שלא נשאו את משקל המבנה עצמו. כמו כן נעשה שימוש בארקדות עיוורות (עמודים בתוך קיר ללא מעבר או חלון). מאפיין נוסף הוא צריחים גבוהים ומעוגלים וגגות מחודדים.
הרושם הכללי שנתנה האדריכלות הרומנסקית, הן בבנייה דתית והן בבנייה חילונית, הוא של מוצקות מסיבית וכוח. בניגוד לאדריכלות הרומית שקדמה לה ולאדריכלות הגותית שבאה אחריה, שבהן קשתות ועמודים נשאו את עומס המבנה, באדריכלות רומנסקית, כמו הביזנטית, העומס נישא על ידי הקירות או על עמודי תמיכה שהיוו חלק מהקיר.
האדריכלות הרומנסקית מחולקת בדרך כלל לשתי תקופות: רומנסק ראשון ורומנסק. ההבדל העיקרי הוא ברמת המומחיות שבה נבנו המבנים. ברומנסק הראשון נעשה שימוש בקירות חצץ, חלונות קטנים וגגות חסרי קמרונות. התקופה השנייה אופיינה בעידון גדול יותר, מה שהגדיל את השימוש בקמרונות ובאבן מסותתת.
4. האדריכלות הגותית
הגותיקה, יותר מכל סגנון אחר, ייצגה את רוח ימי הביניים – עליונות הכנסייה והדת וחוסר החשיבות של האדם ושל החיים הגשמיים. סגנון הבנייה התאפיין במבנים מפוארים ותמירים, בבנייה אוורירית וקלה לגובה, בחלל פנימי מלא באור מיסטי שנכנס דרך חלונות מזכוכית צבעונית, בריבוי קישוטים, בפרופורציות גבוהות מאוד של בנייה ובהדגשת הקו האנכי.
הסגנון הגותי החל להתפתח בפריז והתפתח גם לשאר חלקי צרפת, לאנגליה ולמרכז אירופה ומערב אירופה. תחילה הוא נקרא "הסגנון הצרפתי" על שם מקורו, וקיבל את השם "גותי" מאיש הרנסנס ג'ורג'ו וזארי ככינוי מעליב שניסה לתאר את הברבריות של אדריכלות זו.
מקורו של סגנון זה באמצע בימי הביניים, מאמצע המאה ה-12, והוא המשיך להיות פופולרי עד המאה ה-16. השימוש באדריכלות הגותית היה נפוץ בעיקר בכנסיות, בקתדרלות ובבנייני בטון מסיביים אחרים.
האדריכלות הגותית התבססה על מספר מאפיינים, ובעיקר גיל המבנה, מיקום המבנה וסוגו (למשל: כנסייה). כל המבנים הגותיים חולקים מספר אלמנטים מרכזיים: חלונות ויטראז' מזכוכית צבעונית, קשתות מחודדות, קמרונות צלעות, תמיכות דואות ועיטורים רבים.
למרות הפופולריות הרבה של האדריכלות הגותית, עדיין נדיר מאוד למצוא בית פרטי שנבנה בסגנון זה, אם כי הם בהחלט קיימים. האדריכלות הגותית הגדירה למעשה את הבנייה והקישוט באירופה במשך כ-400 שנים.
שלבי האדריכלות הגותית
סגנון ריאוננט (Rayonnant) שלט בשנים 1240 עד 1300 והוצג לראשונה בקתדרלת שארטר בצרפת. סגנון זה מאופיין בקישוטים מעוטרים בחזית המבנים. גרמניה, ספרד ובריטניה יצרו וריאציות משלהן לאדריכלות הגותית הזו בעשורים הבאים.
האמנות הגותית המאוחרת נמשכה מהמאה ה-15 עד המאה ה-16. במהלך תקופה זו נבנו בגרמניה כנסיות גבוהות במיוחד עם תקרות מקומרות. אדריכלות גותית אנכית (שהמאפיין העיקרי שלה היה התמקדות בקווים אנכיים) וסגנון פלבויאני צרפתי (קישוט חיצוני משוכלל במיוחד) היו פופולריים גם הם בתקופה הזו.
אף שהאדריכלות הגותית שאבה לא מעט מאפיינים מסגנון הבנייה של האימפריה הרומית, מרבית אנשי המקצוע שעסקו בבניית מבנים גותיים החליטו לוותר על הקירות העבים והמוצקים שבנו הרומאים. הסיבה לכך היא שכדי לבנות מבנים גבוהים במיוחד הם נאלצו לבנות קירות דקים יותר שגם שקלו פחות. כמו כן, בתקופה הגותית השתמשו בקמרונות צלעות או בקורה נוטה התומכת במשקל של המבנה במטרה לבנות מבנים שנראו כאילו הם נוגעים בשמים.
אלמנטים בסיסיים של אדריכלות גותית
כאמור, סגנון האדריכלות הגותית המשמש לייצור מבנים תלוי בגיל המבנה, במיקומו ובייעודו. עם זאת, כל המבנים הגותיים חולקים את המאפיינים הבולטים הבאים:
חלונות ויטראז'
מקובל למצוא חלונות ויטראז' במקומות פולחן שונים, אבל הם נפוצים מאוד בעיקר בכנסיות ובקתדרלות גותיות. החלונות בדרך כלל גבוהים מאוד ובצורת קשת או עיגול. המטרה שמאחורי העיצוב שלהם היא להכניס כמה שיותר אור טבעי לתוך המבנה. החלונות הללו מורכבים מזכוכיות צבעוניות והשימוש בהם הוא בעיקר דקורטיבי. בכנסיות גותיות רבות ניתן למצוא בחלונות אמנות של ממש, לרבות סיפורים מהתנ"ך.
ויקיפדיה
קשתות מחודדות
במקום להשתמש בקשתות מעוגלות המזוהות עם האדריכלות הרומית, בבנייה הגותית נהוג לבנות קשתות גבוהות, דקות ומחודדות בהשראת סגנונות אדריכליים אסלאמיים. הקשתות המחודדות והגבוהות הדגישו את גובה התקרה, אשר דרכה היה אפשר לראות את השמים שבחוץ.
קמרונות צלעות
כדי לבנות מבנים גבוהים במיוחד עם חלונות גבוהים החלו האדריכלים המתמחים בסגנון הגותי להשתמש בקמרונות צלעות או בקמרונות בצורת קשת שהונחו במקביל כדי לתמוך בגג מעוגל ולא בקורות מקומרות מסורתיות. הקמרונות הללו הצטלבו ויצרו עניין חזותי דקורטיבי, אבל בנוסף הם גם הציעו יותר תמיכה במבנים הגבוהים.
ויקיפדיה
תמיכות דואות
תמיכות דואות היו שדרוג נוסף במהלך תקופת הבנייה הגותית וסייעו לתמוך בבניינים הגבוהים והכבדים. מדובר בפיגומי אבן שהעבירו את משקל הבניין והקמרונות אל הקרקע, מה ששיפר את התמיכה ומנע מהקיר לקרוס בגלל המשקל הרב.
אלמנטים דקורטיביים
האדריכלות הגותית מאופיינת בעיצוב חיצוני מעוטר במיוחד הכולל עמודים, פסלים, צריחים, גרגוילים וקישוטים שונים.
הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים. הן נבנו בדרך כלל במרכז העיר או במקום הגבוה ביותר בה, ונראו למרחוק, בולטות מעל בנייניה הנמוכים של העיר.
בבניית הקתדרלות השתמשו במדע הגיאומטריה ובפרופורציות ההרמוניות, כשם שאלוהים עצמו תכנן את העולם לפי פרופורציות אלה. פרופורציות החלל ביחס לאדם היו גדולות מאוד. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל. קווי מתאר חדים וצרים יצרו תחושה של גובה.
הבנייה הייתה אוורירית, קלה וגבוהה, והקתדרלה הוצפה באור מיסטי ושמיימי הודות לחלונות הגדולים המעוטרים בוויטראז'ים מזכוכית צבעונית שכללו תיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה. תיאורים אלו נועדו ללמד דת את האצולה, העירוניים ופשוטי העם, שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב.
הקתדרלה כללה הרבה ציורים, פסלים, תגליפים באבן וקישוטים. עושר הפרטים והקישוטים, מלבד האדרת הכנסייה ופארה, ייצג את עושרו ומורכבותו של העולם שברא האל.
פסלים וקישוטים רבים מוקמו במקומות גבוהים מאוד בכנסייה, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך לא היה אפשר להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו כביכול למען האל והאדרת שם הכנסייה ולא למען בני האדם.
ריבוי הפרטים והפסלים התאפשר בזכות עבודה של אנשים רבים, שרובם נותרו אלמוניים. כך, לדוגמה, ידוע לנו כי הבישוף של פריז, מוריס דה סילי, היה זה שהביא לתחילת הקמתה של קתדרלת נוטרדאם בפריז (1163), אך לבד מז'אן דה של ופייר דה מונטריי לא ידועים שמותיהם של יתר בוני הקתדרלה. למעשה, ידועים מעט מאוד שמות של אדריכלים ופסלים אשר בנו קתדרלות גותיות.
חלק מהפסלים, הגרגוילים, הגרוטסקות והכימרות שקישטו את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש שדים ורוחות רעות, אך הם גם עוררו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור שהביט בקתדרלה.
משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הקתדרלות נבנו במשך עשרות ואף מאות שנים, ולעתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.
בניגוד לאדריכלות הרומנסק שממנה צמחה, האדריכלות הגותית דגלה בשלוש תפיסות שייחדו אותה מהאדריכלות המערבית שקדמה לה:
- השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית.
- התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה.
- שימוש במדע הגיאומטריה ובתורת הפרופורציות ההרמוניות שגילה פיתגורס (יחסים בין חלוקת המיתר לקטעים שמניבים צלילי קונסוננס) בתכנון ובבנייה של המבנה.
דוגמאות לאדריכלות גותית
האדריכלות הגותית השפיעה על הקולנוע לדורותיו. יוצרי הקולנוע הטמיעו הן את ההיבטים הוויזואליים של סגנון זה והן את התכנים הפילוסופיים שסגנון אדריכלות זה ביקש לספר.
נדמה שעד עצם ימים אלו השפעתו של הסגנון הגותי שכיחה יותר מכל סגנון אחר בקולנוע.
דוגמאות לקולנוע העושה שימוש בסגנון גותי:
דרקולה
נוספרטו
רבקה
The Orphanage
סוויני טוד טים ברטון
הבאוהאוס כדוגמה לסגנון האדריכלות של המאה העשרים
סגנון הבאוהאוס נקרא כך על שם בית הספר שנשא את אותו השם. אסכולה זו, שכללה אדריכלים נוספים שלא היו קשורים לבאוהאוס, הובילה לפיתוח הסגנון הבינלאומי שהיה לסגנון השולט ברחבי העולם משנות השלושים ועד שנות השישים במאה העשרים. רבים מבלבלים בין "סגנון הבאוהאוס", שהוא שם כללי לסגנונות שצמחו בבית הספר באוהאוס וכללו גם סגנונות עיצוב של ריהוט וכלי בית, לבין "הסגנון הבינלאומי".
סגנון הבאוהאוס נולד מתוך הצורך לשקם את גרמניה במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919 הטילה ממשלת גרמניה על האדריכל ולטר גרופיוס להקים מכון שיסייע בשיקום המדינה מבחינה תרבותית וחברתית. המכון, שנקרא "באוהאוס", הוביל גישה שקראה להתנערות מהסגנון הפרוסי המצועצע ולהדגשת האדם וצרכיו הפשוטים במרכז האידיאולוגיה התרבותית. בהתאם לכך, הסגנון האדריכלי והעיצובי של הבאוהאוס הוא נקי ופשוט, ומרבה לעשות שימוש בקווים ישרים ובאלמנטים אחרים שהופכים את תוצריו לקלים ופשוטים, הן לייצור והן לשימוש. הבאוהאוס הוא מבין אבני הדרך החשובות בתולדות המודרניזם, ובמסגרתו טבע האדריכל מיס ואן דר רוהה את המשפט "פחות זה יותר".
אלמנטים מרכזיים באדריכלות הבאוהאוס
● קישוטים שמתמקדים בעיצוב פשוט, רציונלי ופונקציונלי.
● התמקדות בצורות גיאומטריות פשוטות כגון המשולש, הריבוע והמעגל.
● אסימטריה הועדפה על פני סימטריה.
● שימוש בפלדה, זכוכית, בטון וחומרים מודרניים אחרים.
● גגות שטוחים.
● קירות מסך זכוכית.
● חזיתות חלקות.
הריכוז הגדול ביותר של בניינים בסגנון הבאוהאוס בעולם הוא בישראל. "העיר הלבנה" בתל אביב נמצאת ברשימת אתרי המורשת התרבותית העולמית של אונסק"ו, עם יותר מ-4,000 בנייני הבאוהאוס הלבנים הצבועים שלה, שנבנו מ-1933 בידי פליטים יהודים ופוליטיים שנמלטו מאירופה.
דוגמאות לבתי באוהאוס בתל אביב:
חובת צפייה לסרטון המדגים את השפעות הבאוהאוס על הקולנוע:
א.3 יסודות תורת הצבע
צבע הוא אחד הכלים המיידיים להעברת מסר ומשמעות. הצבע מזמן למוחנו עולם שלם – הוא מגרה את כל החושים ופועל בשיתוף עמם, הוא מסמל רעיונות מופשטים ומחשבות ויוצר אצלנו תגובה אסתטית או רגשית.
צבע הוא תחושה שנוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמוטל עליהם אור או פולטים אור. בתחומי העיצוב העיסוק בצבע ובצבעוניות נקרא קולוריסטיקה.
צבע הוא מופע חזותי, פיזיקלי ופסיכולוגי המורכב משלושה גורמים: מקור האור, האלמנט הנצפה והעין האנושית.
גלגל הצבעים
המדען אייזיק ניוטון ניתח את הרכב האור תוך התבססות על צבעי הקשת: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול. הוא סידר אותם במעגל שנקרא גלגל הצבעים וכולל: צבעי יסוד, צבעים משניים וצבעים שלישיים.
צבעי יסוד
אלו צבעים ראשוניים, צבעי בסיס – אדום, צהוב, כחול.
מתוך שלושתם ניתן ליצור אינסוף צבעים. זהו ספקטרום הצבעים.
צבעי משנה
צבע המורכב משילוב של שני צבעי יסוד. צבעי המשנה הם:
כתום = אדום+צהוב
ירוק = צהוב+כחול
סגול = כחול+אדום
צבעים שלישיים
שילוב של שני צבעי יסוד ביחס של 1/3 לצבע אחד ועוד 2/3 לשני. לדוגמה:
1/3 אדום + 2/3 צהוב = צהוב-כתום (צהוב דומיננטי).
1/3 כחול + 2/3 צהוב = צהוב-ירוק (צהוב דומיננטי).
1/3 צהוב + 2/3 כחול = כחול-ירוק טורקיז (כחול דומיננטי).
צבעים חמים וצבעים קרים
גלגל הצבעים מתחלק לשניים:
בצד שמאל של הגלגל צבעים קרים: כחולים וירוקים.
בצד ימין של הגלגל צבעים חמים: אדומים וצהובים.
צבעי פסטל
נוצרים משילוב של גוון יסוד/משני או שלישי בתוספת לבן.
הגוון שנוצר בהיר מאוד.
צבעים כהים
נוצרים משילוב של גוון יסוד/משני או שלישי בתוספת שחור.
הגוון שנוצר כהה מאוד. למשל: בורדו, ירוק כהה, כחול כהה.
סרטון שמסכם את תורת הצבע:
פסיכולוגיית הצבעים
מעבר מהיר על פסיכולוגיית הצבעים.
שורשי הפסיכולוגיה של הצבעים נעוצים עוד בימים של שחר האנושות. המין האנושי היה מוקף תמיד בצבעים ונתון להשפעתם.
חשבו רגע על העצב שמשתלט עלינו ביום סגרירי או אפרורי. היזכרו כמה טוב עושים לנו כחול השמים והשמש הזורחת בצבעים בהירים. כמה רומנטי הוא אודם השקיעה, כמה מרגיע הירוק של הצמחים והעצים, וכן הלאה עם רבים מצבעי הטבע.
בטבע משמשים הצבעים את המינים השונים למטרות שונות. העופות משתמשים בצבעים למשיכת בני זוג בעונת החיזור. בעלי חיים שונים משתמשים בצבע כאזהרה מול הטורפים המאיימים עליהם. פרחים מושכים מאביקים בעזרת צבעיהם, וכך הלאה.
בתעמולה פוליטית או מדינית משמשים צבעים כמו אדום לאזהרה או להגדלת המוטיבציה להיאבק במתנגדים. צבע שחור יכול לאיים ובצבעים בהירים משתמשים פוליטיקאים כדי להבטיח עתיד טוב יותר, אחרי שנבחר בהם כמובן…
פסיכולוגיית הצבעים מתבססת על ההנחה שהצבעים משפיעים עלינו באופן גלוי ובעיקר באופן סמוי, תת-הכרתי. ההנחה היא ששימוש מוצלח בצבעים יכול גם להשפיע על הרגשות, על הבחירות שלנו ועל מעשינו.
הצבעים משמשים צבאות, דתות, מסדרים דתיים, קבוצות ונבחרות ספורט, דגלים, מדי עבודה ועוד. הנאמנות לצבעים הללו בקרב תומכים היא מטורפת.
אם גבר ילבש חליפה שחורה הוא ייתפס כרציני ומוצלח. אך מה יקרה אם הוא ילבש חליפה סגולה? פתאום הוא ייתפס כלא שגרתי, נועז, יצירתי וכן הלאה. אם הוא ילבש צהוב בפגישה עם משקיעים, סביר יותר שלא יצליח לגייס הון. אבל האם יקבל תפקיד בסדרת טלוויזיה קומית?
ואישה, השמלה השחורה הקטנה שלה היא מפתה ונשית. ואם תלבש דווקא שמלה אדומה – איזו תדמית זה יקנה לה? מה זה יגרום לגברים? ולמה בכירות בעולם העסקים או מנכ"ליות של חברות עסקיות ותאגידים צריכות לבוש בגוונים כהים כדי שייחשבו מוצלחות וסמכותיות?
שחור, לבן ואפור – השפעה חזקה. אלה צבעים שמצוינים לרקעים. שחור מרמז על עוצמה. לבן מרמז על טוהר. הם משתלבים יחד מצוין. אפור הוא צבע ניטרלי ומתחבר למסורת ולרוגע. אם משתמשים בו לא נכון, הוא משעמם. שלושת הצבעים משדרים רצינות.
חום – מוסר בריא. צבע אלגנטי ורגוע. בחירה מצוינת כרקע גרדיינטי לאתרים שרוצים להפגין אמינות וקשר למסורת.
כחול – מרגיע. מצוין לאתרים שרוצים לשדר אמינות ורוגע. כחול כהה משדר ניסיון והצלחה. כחול בהיר משדר ידידות.
אדום – מרגש. מקושר לכוח, כעס ותשוקה. אדום חם יכול להיות מנחם ויציב, ומתאים לאתרים שרוצים להביע את עצמם כיציבים ואמינים – כמו קיר לבנים אדומות. אדום בהיר הוא צבע מלא באנרגיה ומתאים לאתרים לנוער ולצעירים.
ורוד – נשיות צעירה. צבע של משחק ושל תום, מתאים כמובן לקהל של נשים.
כתום – מזמין ומלא אנרגיה. בחירה טובה לאתרים שרוצים להביע דינמיות.
צהוב – מחיה. מקושר לחום ולשמחה. צהוב בהיר מתאים מאוד לילדים. צבעים כהים יותר מרמזים על קדמוניות, שמקושרת לתבונה. זו בחירה טובה כדי לשדר סמכות ויכולות שכליות.
ירוק – רגוע ומלא חיים. ירוק כהה מקושר לכסף ומתאים לאתרים שרוצים לרמז צמיחה. ירוק בהיר מקושר לאביב ומתאים לאתרים שרוצים להביע מרגוע, כנות, ומוסריות.
סגול – צבע אצילי. סגול עמוק מרמז על עושר ותענוגות. סגול בהיר משדר רומנטיקה.
חובת צפייה מדקה 15 עד דקה 28
א.4 תפקידו של המעצב הקולנועי
הפקה הוא אחד הכוחות המניעים שעוזרים לצופים להתמקם בעולם הסרט. העיצוב הוא שפה אמנותית שאמורה להיות תואמת לשפה הקולנועית שהחליט עליה הבמאי. על ידי הבנה חזקה של עיצוב ההפקה של הסרט, הצופים יכולים בקלות למצוא את עצמם אבודים בעולם של הסרט ולהרגיש שגם הם דמות בסיפור שהם צופים בו על המסך. האלמנטים הקולנועיים הללו עוזרים ליצור את עולם הסרט על ידי ביסוס תחושת זמן ומרחב, והם עוזרים ליצור מצב רוח בתוך העולם. ללא האלמנטים הוויזואליים הללו הצופים יצטרכו להסתמך על מה שהדמויות אומרות ולא יהיו מסוגלים לחבר את המילים שלהם עם פעולות בתוך סביבה מסוימת.
עיצוב הפקה בקולנוע קשור ישירות למה שיוצרי הקולנוע כינו מיזנסצנה. כלומר, מה שהצופים רואים בצילום. לכן הסצנה מגולמת בעיצוב ההפקה ומדגישה את האלמנטים החזותיים של העולם הקולנועי.
דוגמה קלאסית לעיצוב הפקה בקולנוע היא העולם שנוצר ב"בחזרה לעתיד". הסרט מספר על נער מתבגר שחוזר אחורה בזמן לימים שבהם שהוריו למדו בתיכון, והוא נאבק למצוא את דרכו חזרה הביתה, כלומר, בחזרה לעתיד. דקות ספורות לתוך הסרט, הצופים נמשכים למרכז העיר. הם רואים בית קולנוע, אולפן ריקודים, כרזות בחירות מקומיות, ונשארים עם תחושה נוסטלגית של עיירה קטנה. התחושה הזו נמשכת לאורך כל הסרט – נראה שכולם מכירים את כולם, וכל קשר בין דמויות נראה משתלב.
הנקודה שיש להדגיש היא שעיצוב הפקה בסרט יכול להעניק לצופים תחושה מיידית של הבנה של עולם הסרט. אף שסצנת הפתיחה של "בחזרה לעתיד" די קצרה, הצופים יודעים מיד את חשיבותה של העיר, והם גם חשים נוסטלגיה שמוכרת רק בעיירות קטנות.
מה בדיוק עושה מעצב הפקה?
בדרך כלל, מעצב ההפקה והבמאי עובדים בשיתוף פעולה הדוק. בעוד שהבמאי מחליט מה נראה בתוך הצילום, מעצב ההפקה משפיע על מראה הוויזואליה עוד לפני שלבמאי יש הזדמנות להגדיר את המצלמה שלו.
מעצב ההפקה הוא זה שבוחר מה יהיה המראה הכללי של הסרט, כולל איך נראים הסטים, כמה מואר או לא מואר הסרט יהיה, באילו מיקומים וחפצים ישתמשו ומה ילבשו השחקנים. מכיוון שעיצוב ההפקה קשור לתלבושות, מחלקת עיצוב ההפקה נוטה לעבוד גם בשיתוף פעולה הדוק עם האחראים על המלתחה, השיער והאיפור.
לדוגמה, חלק מרכזי בסרט "עלובי הסרט" הוא הזמן והמקום שבהם הוא מתרחש. עלילת הסרט מתרחשת במהלך המהפכה הצרפתית, ולכן עיצוב ההפקה החשוב ביותר לסרט הזה יהיה תיאור מדויק של צרפת של המאה התשע-עשרה. המשמעות היא שבעת הפקת הסרט מעצב ההפקה היה צריך להבטיח לבוש מתאים מהמאה התשע-עשרה ולמצוא מיקומים או ליצור סטים שנראים מדויקים מבחינה היסטורית.
המעצבים מתחילים עם התסריט ותורמים את תרומתם במסגרת המגבלות וההזדמנויות שהסיפור מספק. האפשרויות העומדות לרשותם נעות לאורך ספקטרום מריאליזם לסטייליזציה (בהקשר זה, ריאליזם הוא סגנון מסוים המבקש לשכנע את הצופים שהם צופים באירועים שמתרחשים בעולם האמיתי). הגישה שהמעצב נוקט (ריאליזם קפדני, סטייליזציה כבדה או משהו באמצע) לרוב נקבעת מראש לפי ז'אנר הסרט.
ניתן לומר שעיצוב ההפקה מסתיים תמיד בדיוק בקצה הפריים. לכן המעצב צריך לדעת כמה תפאורה או מיקום הבמאי או הצלם רוצים להראות. זה נקבע בתהליך הצילום (יחס אקדמיה לעומת מסך רחב, או מסך רחב אנמורפי לעומת דהוי) ובחירת העדשה (האם הבמאי מעדיף זוויות רחבות או שיש לו חיבה לקלוז-אפים?) ברמה מתוחכמת יותר, המעצב צריך לשקול סוגיות טכניות, כגון האם הצלם רוצה מעין מנורות "מעשיות" (כלומר, גלויות) על הסט שישמשו כמקור תאורה – האם הדמויות ייכנסו לחדר חשוך בלילה וידליקו את האור שיהפוך ל"אור המפתח" (התאורה העיקרית) לסצנה? אם כן, מעצב ההפקה לא רק יצטרך למצוא או לייצר מנורה שמתאימה לקונספט העיצובי, אלא גם יצטרך לוודא שהמיקום שלה לא יפריע לאורות על הסט, שהם התאורה האמיתית.
אם ההנחה היא שעיצוב ההפקה הכי פחות בולט נמצא בקצה הריאליסטי (מכיוון שיוצרי הסרט שואפים לספק אשליה שהאירועים הבדיוניים מתרחשים כשהצופים צופים בהם), ניתן גם להניח שבמידה מסוימת המעצבים מנסים להטמיע את הסיפור בסביבה סבירה מבחינה פיזית. במילים אחרות, העולם שעל המסך צריך לשכנע את הקהל שהוא אכן קיים כדי שהריאליזם של הסיפור יצליח. יחד עם זאת, בסרטים בדיוניים אפילו הסביבות הקולנועיות הריאליסטיות ביותר מספקות עולם מובנה שמועצם באופן דרמטי
חובת צפיה
א.5 עקרונות עבודת העיצוב של סרט קולנועי
1. קריאת תסריט
עיצוב התפאורה מתחיל תמיד בתסריט בתחילת ההפקה. החלטות מה ליצור ואיך מתחילות כאן. התסריט ממקם תקופה וזמן שיש להם חשיבות רבה בתהליך הבנת מטרות העיצוב. לצד המקום והזמן, לדמויות יש רקע סוציו-אקונומי המעיד על מעמדן החברתי ובאופן טבעי ישפיע על סגנון הלבוש. קריאת התסריט מאפשרת למעצב לנהל את הדיאלוג המקצועי עם הבמאי והצלם באשר לשפה הקולנועית שייעשה בה שימוש, כמו גם להגדיר את הז'אנר ואת הנושא המרכזי של הסרט, שאמור לבוא לידי ביטוי גם בעיצוב החללים ובצבעוניות של הסצנות.
2. עיצוב שרטוטים
לאחר מכן המעצב יביא סקיצות של רעיונות לעיצוב תפאורה כדי שחברי הפקה אחרים יוכלו לעיין בהם. זהו הצעד הראשון לקראת הפחת חיים בהפקות הסרטים והטלוויזיה.
3. תִקצוּב
גודל התקציב ייצור הזדמנויות או מכשולים אמיתיים לכל סרט. לכן סט צילום עשוי להיות מינימלי או אקסטרווגנטי, בהתאם למגבלות התקציב. לסרטים בעלי תקציב גדול יהיו מן הסתם הרבה יותר משאבים למעצבי התפאורה מאשר לסרטי אינדי.
4. אתרי צילום
בחירת אתרי הצילום חייבת להביא בחשבון את התאמתם לעקרונות עיצוב הסט. לכן המעצב יהיה שותף מלא לבחירת האתרים ולתכנון העיצוב שלהם.
5. תחקיר עיצובי
התחקיר העיצובי הוא אחד השלבים החשובים בעבודת המעצב.
התחקיר יכלול הכרה של סגנונות הארכיטקטורה, העיצוב הפנימי של החללים, הריהוט, האביזרים, הלבוש והתסרוקות של התקופה שבה מתרחשת עלילת הסרט. המעצב יציג רפרנסים לתקופה גם אם זו עכשווית ויתאים אותם לעלילת הסרט, למיקום ולסביבה החברתית והכלכלית שבה גיבורי הסרט פועלים.
6. תכנון התפאורה והאביזרים
תכנון התפאורה והאביזרים ייעשה בעזרת תוכנות בהתאם לתקופה שבה עלילת הסרט מתרחשת.
בלינק הבא תמצאו תוכנות חינמיות שמאפשרות לתכנן על פי מטרות כגון חלל, צבע, ריהוט ואביזרים.
תוכנה אדריכלית
ניתן לתכנן גם עם תוכנת פוטושופ של חברת אדובי.
7. תכנון לוח זמנים להכנת התפאורה
במקביל לתכנון לוח הזמנים של ההפקה כולה, מחלקת העיצוב ובראשה מעצב התפאורה יתכננו לוח זמנים המשיק ללוח זמני ההפקה בייצור התפאורה, הכנות הסט והקמתו.
תחילתו של תכנון זה הוא רשימת העיצוב הנדרשת לסרט לכל סצנה וסצנה וכוללת את כל פריטי התפאורה והלבוש. רשימה זו מאפשרת הכנה מדויקת לתכנון לוח הזמנים. למעשה רשימת העיצוב היא סוג של ברייק-דאון שייחודי למחלקת העיצוב.
טופס דוגמה לברייק-דאון לכל דמות וסצנה בסרט:
ניתן לבחור ולהוריד חינם
א.6 תרגיל מסכם
נתחו את הקטעים הבאים בהיבט העיצובי והתייחסו לקשר שבין שפת הקולנוע של הז'אנר לתוכן הסצנות ותכנון העיצוב של הסצנה על כל פרטי העיצוב שלה.
היעזרו בסרט הבא: