ד. בימוי סרט תיעודי

בימוי הסרט התיעודי מציב בפני הבמאי אתגרים מורכבים. הצורך לספר סיפור ללא דיאלוגים מובנים וסצנות מתוכננות, כפי שבאות לידי ביטוי בסרט העלילתי, מחייב הכנה רחבה ומעמיקה. העשייה התיעודית מבוססת על ידע של מבנה סיפורי כמו גם על הגדרת הנרטיב בצורה מדויקת. לסרט התיעודי יש כיום מקום בלב הצפייה בערוצי השידור השונים ובבתי הקולנוע ולפיכך נדרש ארגז כלים מקצועי ייעודי לז'אנר. מטרתה של יחידה זו היא לנסח וללמד את המתודולוגיה שתאפשר לתלמיד ליצור סרט תיעודי בעל משמעות.

ד.1 שלבי עבודת הבמאי בסרט תיעודי.

ד.2 שיקולים בכתיבת תסריט מצלמה לסרט תיעודי.

ד.3 אמצעים יצירתיים לשכלול השפה הקולנועית בסרט תיעודי.

1. התלמיד יכיר וידע את כל שלבי עבודת ההכנה לבימוי סרט תיעודי.
2. התלמיד יבין את ההקשרים בין התחקיר, התסריט ותסריט המצלמה.
3. התלמיד ילמד את השיקולים האפשריים מנקודת המבט של הבמאי בכתיבת תסריט מצלמה לסרט תיעודי.
4. התלמיד יתרגל כתיבת תסריט מצלמה לסרט תיעודי.
5. התלמיד יתרגל בימוי של סצנה תיעודית.
6. התלמיד יביים סרט תיעודי שאורכו עד 15 דקות.

כמבוא לשיעור העוסק בתהליכי העבודה של הבמאי יש לערוך בכיתה דיון על תפקידו של הבמאי בסרט תיעודי. דיון זה חשוב מפני שקיים בלבול בין המושגים תיעוד ובימוי. הבימוי מספר סיפור, התיעוד הוא כלי עזר מרכזי ומהותי שתומך בסיפור התיעודי. לכן הבמאי מביים סרט תיעודי ושולט ככל האפשר בדרך שבה יתעד הסרט את הסיפור. לתלמידים צריך להיות ברור שכל סרט תיעודי הוא בסופו של דבר סרט מבוים, שבו הבמאי מחליט כיצד הוא ייראה ויסופר. לעובדה זו יש השלכות על ההכנה שעושה הבמאי לקראת בימוי הסרט וימי הצילום שלו.

שלב הפרה-פרודקשן

1. קריאת התסריט: תהליך הבימוי בסרט תיעודי מתחיל בקריאת התחקיר והתסריט גם יחד. קריאת התחקיר נועדה לספק לבמאי את הרקע העובדתי ההכרחי על נושא הסרט, המרואיינים שאמורים לקחת בו חלק, חומרי הארכיון ואתרי הצילום האפשריים. בעת קריאת התסריט על הבמאי להבין את מהלך הסיפור הדרמטי האפשרי של הסרט, את הקונפליקט שנתון בו גיבור הסרט ואת המהלך לפתרון אפשרי. לאחר שהבמאי מבין את כל מארג האפשרויות הוא מתפנה לפגישות אישיות ולשיחות עם גיבורי סרטו.
2. ראיונות מצולמים בקדם-הפקה: בחירת הגיבורים של הסרט מחייבת את הבמאי לפגוש אותם ולבדוק אם הם "עוברים מסך", אם הם רהוטים ואם הם מוכנים לעמוד מול המצלמה ולהיחשף. בשלב זה הבמאים התיעודיים בדרך כלל בוחרים לצלם משתי סיבות: הראשונה היא שמדובר במעין מבחן של ההפקה לכך שגיבורי הסרט אכן מוכנים לחשיפה, השנייה והעיקרית היא שפעמים רבות במפגש אינטימי עם הבמאי נאמרים עובדות וסיפורים אישיים שייתכן שלא ייאמרו לאחר מכן בזמן הצילומים. לפני הפגישות והצילומים הבמאי מכין סט שאלות שמטרתן בין השאר לברר פרטים לא ברורים, להכיר לעומק את הדמויות ולהבין מניעים ומהלכים רגשיים אפשריים. לאחר הראיונות הבמאי מסכם את הנושאים החשובים שנכללו בהם ומוסיף לתסריט במידת הצורך את מה שהחסיר התסריטאי.
3. אתרי צילום אפשריים: אתרי הצילום בסרט תיעודי מתחלקים לשניים: אלו שאנו יודעים בבירור שהם חלק אינטגרלי מנושאי הסרט וממהלכו ואלו שעשויים להתאים לפי התפתחות המעקב אחר הדמויות. בשני המקרים על הבמאי וצוות ההפקה לבקר בהם, לצלם אותם ולמדוד אותם בשביל פלור פלנים לסצנות מבוימות.
4. גיבוש השפה הקולנועית: השפה הקולנועית נגזרת מהז'אנרים של הסרטים התיעודיים. ההחלטה על הז'אנר נמצאת כבר בתסריט עצמו. לפני שהבמאי מחליט על גיבוש השפה הקולנועית עליו לעשות תחקיר על השפה הקולנועית של הז'אנר הנבחר. לאחר התחקיר יציג הבמאי את הרפרנסים בפני הצוות שאמור לעשות תחקיר משלו.
5. כתיבת תסריט מצלמה: תסריט המצלמה בסרט תיעודי שונה במעט מתסריט מצלמה בסרט עלילתי. בהיעדר דיאלוגים תסריט המצלמה מתאר כמו בטריטמנט את מהלכי הסצנות: מי משתתף בהן ומהם הנושא והתוכן של הסצנה. תסריט המצלמה למעשה מגבש מבנה של סרט לעריכה מלבד חומרי הארכיון שנבחרו לסרט. חשוב להדגיש בפני התלמידים שגם אם מדובר בסרט תיעודי שלעתים האירועים מתרחשים בו בצורה "ספונטנית", עדיין התפקיד של הבמאי הוא "לשלוט" בסצנה. המשמעות היא שחובתו של הבמאי לארגן את השוטים, לחזור על שוטים ולשנות גדלים של פריימים וזוויות צילום בהתאם לשפה שבחר בה. המושג תיעוד במובן זה עשוי לבלבל. הבמאי מתעד את האירועים המתרחשים בסרט, אך הוא מביים את הסרט כך שיהיה אפשר לספר בו סיפור קולנועי.
6. טסטים: לאחר כתיבת תסריט המצלמה רצוי להפיק טסטים במקומות שקיימות בהם בעיות של תאורה והקלטת קול. לאחר סיום הטסטים ייתכן שיהיה צורך לשנות את תסריט המצלמה.
7. עיצוב תלבושות: בהפקת סרטים תיעודיים אין מעצב תלבושות, אך על הבמאי בשיתוף עם האנשים שנבחרו להופיע בסרט להחליט על סגנון הלבוש בכל סצנה שתצולם, בהתאם למיקום הסצנה, הזמן והנושא שבו היא עוסקת.
8. טלנטים: אם נבחר טלנט שמלווה את הסרט יש להכין לו את הטקסטים מראש. ניתן להכין זאת על גבי כרטיסיות או באופן דיגיטלי. על הבמאי לעשות חזרה עם הטלנט על הטקסטים לפני הצילומים, לשכתב אותם, להוסיף או למחוק טקסט אם צריך, ובעיקר לכוון את סגנון ההגשה של הטלנט במהלך הצילומים.
9. הכנת פתיח לסרט: לפתיחים של סרטים יש כיום משמעות חשובה בפיתוי הצופה להיות מסוקרן ולצפות בהמשך הסרט. על הבמאי לבחור איך לביים את פתיח הסרט באופן שיהיה לו קשר תוכני ואמנותי לסגיר. אפשר להפיק ולצלם את הפתיח בנפרד מימי הצילום השוטפים, והוא יכלול גם חשיבה על מיקום הכותרות ועיצובן הגרפי כמו גם בסיום הסרט.

שלב הצילומים

בימוי בפועל של סרט תיעודי דורש מהבמאי מספר מיומנויות. באין תסריט כתוב ומוגדר לפרטיו מראש מוטלת על הבמאי האחריות להיות קשוב לנעשה בסט, לצפות במוניטור ולהיות בקשר מתמיד עם הצלם בהתאם להתפתחויות. קשר זה משמעותי בעיקר כאשר חורגים מהתכנון המקורי תוך כדי צילום בפועל ויש לשנות גודלי פריימים וזוויות צילום תוך כדי האירוע המצולם.

חובתו של הבמאי לחזור על שוטים שלא הצטלמו היטב, לחזור על משפטים שלא נאמרו כראוי ולכוון את גיבורי הסרט בשפת הגוף ובקו המבט יחסית למצלמה. על הבמאי להפגין שליטה מלאה בסט, ובדיוק כמו בסרט עלילתי הוא חייב כל הזמן לתת לעצמו דין וחשבון כיצד השוטים של הסצנה מתחברים, שכן הצילום הוא אירוע מתועד מתגלגל.

כאשר הבמאי הוא גם המראיין עליו להנחות את גיבורי סרטו לאן להסתכל תוך כדי הריאיון, אילו פעולות עליהם לבצע אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך לחזור ולצלם חלקים ממשפטים ארוכים מדי תוך שינוי גודלי הפריימים וזוויות צילום כדי שניתן יהיה לערוך אותם.

בסוף כל יום צילומים על הבמאי לקיים ישיבת צוות לקראת יום הצילומים הבא כדי להבין מה תועד ומה לא, מה צריך להשלים וכיצד לעשות זאת.

שלב הפוסט-פרודקשן

לעתים קרובות סיפור הסרט התיעודי נבנה בחדר העריכה מתוך שלל חומרי הצילום.

שלב העריכה של סרט תיעודי הוא בדרך כלל ארוך ומתחיל בצפייה בחומרים. הפקות מקצועיות ישלחו לתמלול את הראיונות שצולמו כדי שיהיה אפשר לערוך אותם על הנייר ולחסוך זמן וכסף בחדר העריכה. אך תמלול הוא תהליך יקר, ואם אין אפשרות לתמלל, על הבמאי והעורך לסמן תוך כדי צפייה את המשפטים החשובים שאומרות הדמויות השונות.

לפני תחילת העריכה הבמאי כותב תסריט עריכה מחדש על פי הצילומים שנעשו בפועל והצפייה בהם. במילים אחרות, הבמאי חייב לכוון את העורך כיצד לספר את הסיפור ומה מבנה הסרט. לאחר כתיבת התסריט אפשר להתחיל בעריכה, כאשר הבמאי יושב בצמוד לעורך במשך כל בניית מבנה הסרט.

כמו בכל עריכה של סרט, ייערכו מספר ראף קאטים. כאשר מבנה הסרט יושלם הבמאי ומעצב הפסקול יבחרו מוזיקה מתאימה, אפקטים מיוחדים ופרספקטיבות קול.

במקביל לעבודה על הפסקול יעבוד הבמאי מול המעצב הגרפי של הסרט. כמו בכל אמנות, גם לאריזה הגרפית של הסרט חייבת להיות שפה אחידה, כלומר, הכתוביות מתחת לשמות המשתתפים בסרט כמו גם הכתוביות עם שמות המקומות, שנות התרחשות העלילה, שמות קטעי הארכיון – הכול חייב לקבל את אותו עיצוב. קביעת השפה הגרפית בדרך כלל אמורה להיות תואמת למראה של הסרט כולו.

השלב האחרון לאחר העותק הסופי הוא דיוק הצבע של הסצנות השונות בסרט והתאמתו לשפה הקולנועית.

כמבוא לשיעור נבחן את החלק הראשון בסרטו של שלומי אלקבץ "מחברות שחורות" בפרק "האם": https://www.kan.org.il/program/?catid=1906.

בפתיח של הפרק מוצגים נתונים על עבודת הבמאי על הסדרה. נתונים אלו מעניקים מושג על היקף עבודת התחקיר בסדרה ועל השימוש בחומרי הארכיון בה. אף שמדובר בסדרה הערוכה מקטעי ארכיון, קולו של הבמאי מעניק את הפרשנות האישית גם כיוצר וגם כאחיה של הגיבורה, השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ ז''ל.

בפרק נראה לא מעט סצנות המתעדות את משפחתם של רונית ושלומי. הסצנות נראות לכאורה כאסופה של סרטוני וידיאו ביתיים, אך בבחינה מדויקת יותר ניווכח כי מדובר בסצנות שבכל אחת מהן קיים נושא שבא לידי ביטוי לא רק בתוכן אלא גם בדרך הצילום, בקומפוזיציות, ובחלק מהמקרים אפילו בהעמדת הדמויות, כלומר בימוי. מה שנראה במבט ראשון כתיעוד מציאות אקראי מתגלה במבט עמוק יותר כבימוי מתוכנן שמכתיב את פרטי השאלות ותוכן התשובות.

על המורה לנתח בכיתה יחד עם התלמידים את החלטותיו של הבמאי לגבי אותן סצנות משפחתיות: זוויות הצילום בהן, בחירת העדשות וגודל הפריימים.

התלמידים יצפו בפרק הראשון, "שיקגו", מתוך הסדרה התיעודית "אסירות", אשר מגוללת את סיפורן של אסירות שעומדות בפני האפשרות לקבל שחרור מוקדם.

https://www.kan.org.il/program/?catid=1927

בפרק זה ינתחו התלמידים את בימוי הסצנות של גיבורות הפרק (לא את הראיונות) בהיבטים של בחירת מיקום המצלמה, גודל הפריימים והעדשות.

הנקודות המרכזיות של שיקולי הבמאי בכתיבת תסריט מצלמה לסרט תיעודי:

כתיבת תסריט מצלמה בסרט תיעודי היא חובה לכל במאי. תסריט המצלמה מגדיר את מבנה הסרט, את רצף הסיפור הקולנועי ואת נושאי הסרט כפי שהם מתבטאים בסצנות השונות. כיום יש ניסיון ברור של יוצרי הסרטים התיעודיים להרבות בסצנות מבוימות מתוך הבנה שהן תורמות למהלך הסיפור ולהידוק מבנה הסרט.

השאלה היא אם הסרט התיעודי לא נפגם מעצם קיומן של החלטות מובנות ומדויקות של הבמאי ואם לא קיים חשש שהסרט לא ייצג את המציאות. התשובה שהיוצרים עונים על שאלה זו כבר שלושה עשורים לפחות היא כי עצם זה שבמאי מציב מצלמה וקובע גודל עדשה ופריים מכתיב את נקודת המבט של המציאות כפי שהוא מבין ומפרש אותה, ולמעשה זה העיקר של פעולת בימוי המציאות.

1. שפת הז'אנר: לכל ז'אנר יש שפת בימוי משלו. על הבמאי להכין את תחקיר הז'אנר באמצעות סרטים העוסקים בז'אנר שעליו מתבסס התסריט. הבנת שפת הז'אנר קובעת לא רק את הדרך שבה יסופר הסיפור אלא בעיקר באילו אפשרויות בהיבטים של העמדת המצלמה, גודל העדשה והפריים.
2. נקודת המבט: נקודת המבט היא מושג רחב שמכיל את העולם החיצוני והפנימי של גיבור או גיבורת הסרט. הבמאי אמור לשאול את עצמו מה הוא היה רוצה לספר מנקודת המבט של הגיבור או הגיבורה, והתשובה לשאלה זו תאפשר לו להבין היכן להציב את המצלמה בכל אחת מהסצנות ולבחור את גודל העדשה הנכון כדי להעניק לצופה את התחושה שהוא מבקש להשיג (ראו את דוגמת הפרק של "מחברות שחורות" ו"אסירות").
3. המהלך הרגשי של הדמות: מהלך רגשי מניע את הדמות בכל רגע נתון של סיפור הסרט, ועל הבמאי לתרגם אותו למונחים ויזואליים באמצעות ההחלטה מתי ואיך לצלם את המהלך.
4. שחזור אירועים: הסיפור התיעודי מחייב לא פעם לשחזר אירועים. על הבמאי לחשוב כיצד ניתן לביים אירוע באמצעים מינימליסטיים ובעיקר באמצעות דימויים חזותיים וקוליים שיתרגמו את רוח האירוע. סרטיו התיעודיים של יאיר קידר הם דוגמה טובה לפתרונות בתוכנות אנימטוריות. המנחה יקרין סרט מתוך סדרת "עברים":

ראיונות: ראיונות בסרט תיעודי מחייבים חשיבה יצירתית. קל להושיב גיבור מול מצלמה ולתת לו לדבר, אבל זה עלול לשעמם את הצופה. לכן, גם כשיש ריאיון בחלל סגור ניתן לחשוב על פתרונות יצירתיים כמו תנועות מצלמה קלות, ריבוי זוויות צילום, שימוש משתנה בגודלי פריימים וריבוי אינטרקטים שיהיו חלק מהשפה. יחד עם זאת על הבמאי לחשוב איזה חומר ויזואלי הוא אמור לצלם כרקע לראיונות ולשלב אותו בהם.

1. פתיחת סצנה וסיומה: חייב להיות קשר תוכני וויזואלי בין פתיחת סצנה לסיומה בהקשר התוכני וגם הוויזואלי, בדיוק כמו שחשוב שיהיה קשר כזה בין פתיחת הסרט לסיומו.

2. מעברים בין סצנות: על הבמאי לחשוב על מעבר של זמנים ומקומות, באמצעות שוטים מתוכננים מראש. קיימות אפשרויות מגוונות לסצנות מעבר, למשל דימויים ויזואליים, כתוביות, אנימציה ושילוב בין שוטים ריאליסטיים לשוטים של דימויים.

3. קריינות: אם הבמאי מחליט ללוות את הסרט בקריינות של הגיבור או של קריין יודע כל, עליו לחשוב על החלק הוויזואלי שיעטר את פסקול הקריינות. מדובר בהרבה מאוד חומר גלם מצולם מתוך כוונה לרתק את הצופה לנאמר ולתרגם את המילים לחומרים ויזואליים רלוונטיים.

4. סצנות מבוימות: בימוי סצנה בסרט תיעודי מחייב בדרך כלל להעמיד את הדמויות ולהדריך אותן לגבי הפעולות שעליהן לבצע. זה מחייב את במאי הסרט לתכנן את מיקום המצלמה ואת גודל הפריים והעדשה בצורה מדויקת יותר מאשר בסצנות שבהן מתוארים השוטים באופן כללי. בדרך כלל נהוג בבימוי סצנות מסוג זה להחליט מראש עם הדמויות מה יהיו נושאי הדיאלוגים ביניהן וכיצד יפעלו במהלך הדיאלוג. במאי הסרט התיעודי משאיר מקום לאלתור ונותן לדמויות חופש מסוים להתנהג בהתאם להתפתחות הדיאלוג. תסריט המצלמה במקרה זה אמור להגדיר גם את גבולות גזרת החלל המצטלם.

תרגיל חובה:

צילום סצנה תיעודית על פי תסריט מצלמה.

שכלול אמצעי המבע באמצעות טכנולוגיות צילום ועריכה מאפשר כיום לבמאי הסרט התיעודי לפתור סוגיות בימוי שבעבר היו מורכבות ויקרות.

1.המסך הירוק: טכנולוגיית המסך הירוק מאפשרת ליצור עושר של המבע הוויזואלי באמצעים פשוטים יחסית. ניתן לשלב מסך ירוק באולפן ראיונות כמו גם מסך ירוק נייד במגוון אתרי צילום.

דוגמאות:

● ריאיון באולפן עם מסך ירוק מאחורי המרואיין או לצדו מאפשר בו זמנית לראות ולשמוע את המרואיין וגם לחזות בחומרים תיעודיים הנוגעים לנושאים שהוא משוחח עליהם.

● בריאיון באולפן החומרים הוויזואליים תומכים בזיכרונות ובמאורעות שהמרואיין מזכיר בדבריו.

דוגמה לכך נמצא בסרט על חיים נחמן ביאליק, "מלך היהודים", בבימוי יאיר קידר:

● מסך ירוק באתר צילום יכול לשמש כהשלמה למבנה היסטורי שכבר איננו, לתיאור אירוע שהתרחש באתר או להיות חלק משפה גרפית.

2.שילוב מסך ירוק עם תוכנת אפטר אפקט: מעצם טבעה, תוכנת האפטר אפקט מייצרת גופים הנדסיים בדו-מימד ובתלת-מימד. השילוב בין השניים בחלל צילום יכול לייצר אווירה מוגדרת הנוגעת לנושא הריאיון או הסצנה. בנוסף, תוכנת האפטר אפקט היא כלי מרכזי לשפה גרפית, כלומר, שילוב של כותרות ואיורים. השילוב בין הטיפוגרפיה לתמונה ולמסך הירוק מעשיר מאוד את הרקע הוויזואלי לראיונות וסצנות.

● דוגמה של האנימטור והמעצב הגרפי ירון שין לשילוב של חומרי צילום וטיפוגרפיה בסרט התיעודי על המשוררת יונה וולך:

● הרצאתו של האנימטור והמעצב הגרפי ירון שין על השימוש באנימציה בסרטי תעודה. בהרצאה זו הוא מדגים כיצד שילב אמנות חזותית בסרטים תיעודיים:

3. עיבוד תמונה: טכנולוגיית עיבוד התמונה היא כיום כלי פופולרי מאוד בקרב יוצרי סרטי תעודה. עיבוד התמונה מאפשר להפיק סצנה או עיטורים ויזואליים לסרטים באמצעות תמונות פשוטות יחסית שצולמו במצלמות של טלפונים חכמים או של מצלמות סטילס ווידיאו.

בסרט "תעלומת הספר השחור" של הבמאי בוריס מפציר, העוסק בתקופת סטלין, ניתן לראות גם את המימד של העיצוב החזותי וגם את השימוש בעיבוד תמונה לאורך הסרט:

מאמרים על עיבוד תמונה בסרטי תעודה:

https://jumpcut.co.il/%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%9C%D7%A4%D7%98%D7%95%D7%A4/

https://www.prtfl.co.il/archives/120055