הפקה של סרט מצריכה הון וידע בשימוש בו הן לצרכים האמנותיים והן לצרכי רווח כספי.

הבסיס להפקת סרט הוא ביכולתו של המפיק לגייס כסף, ולהשקיע אותו באופן מושכל בהפקת הסרט. כל הפקה של סרט מחייבת את המפיק בהבנה של מושג ים בסיסים במיקרו כלכלה ומבנה שוק ההון בישראל. אמנם החלק המקצועי מבוקר בפועל על ידי מנהלי חשבונות ורואי חשבון, אך למפיק חייבים להיות הכלים להבנת המושגים ודרכי ההתנהלות הכלכליים של ההפקה.

ב.1 מושגי יסוד.

ב.2 מודל תמחור הרווח בפרויקט.

1. התלמיד ילמד את מושגי היסוד של כלכלת השוק הפרטי והציבורי
2. התלמיד יבין וילמד את חשיבותו של דוח רווח והפסד.
3. התלמיד ילמד את מודל חישוב רווחים בפרויקטים.

המרצה יסביר מדוע חשוב להבין מושגי יסוד בכלכלה לצורך ניהול חיי היומיום וכן מההיבט המקצועי של הפקת סרט. כמבוא לנושא המושגים המרצה יקרין בכיתה את הסרטונים הבאים:

קופצים למים – מבוא לשוק ההון

איך המכונה הכלכלית עובדת – ריי דליו

המדריך המקוצר לכלכלה

המושגים הכלכליים מאחורי החדשות: גביית מיסים

● הון פרטי – כסף השייך לגוף או לאדם פרטי ולא לגוף ציבורי.

● הון ציבורי – כסף השייך לגוף ציבורי ונתוניו שקופים לכלל הציבור.

● מיסים ישירים – מס הכנסה, ביטוח לאומי.

● מע"מ – מס ערך מוסף המתווסף לכל עסקה במשק באחוזים הנקבעים מפעם לפעם.

● מיסים עקיפים – ארנונה, מס שבח על מכירת דירה, מע"מ, מיסי נמל, מיסים על מוצרים המיובאים מחו"ל.

● שכיר – עובד שמקבל שכר ממקום עבודתו, והמיסים החלים על שכר עבודתו משולמים דרך מקום העבודה.

● עצמאי – עובד שאינו מועסק על ידי מעסיק, ותמורת עבודתו הוא מוציא חשבונית מס. העצמאי משלם את כל המיסים בעצמו.

● חברה פרטית בע"מ – תאגיד שהוקם לשם ביצוע פעילות עסקית על ידי בעלי המניות שלו. הבעלות על החברה נקבעת לפי מספר המניות שהיא מנפיקה לבעליה. לחברה בע"מ יכול להיות בעל מניות אחד שמחזיק את כל המניות או מספר בעלי מניות שכל אחד מהם מחזיק במספר מניות המקנות לו בעלות באופן יחסי להחזקתו. החברה הפרטית בעירבון מוגבל אינה חייבת בדיווח ציבורי.

● חברה ציבורית בע"מ – מודל התאגיד כדוגמת החברה הפרטית, אך דוחותיה הכספיים שקופים לכלל הציבור.

● בורסה – גוף עסקי, לרוב חברה בע"מ, שמקיים שוק מוסדר למסחר בניירות ערך. לעתים נקראת הבורסה לניירות ערך וגם "השוק המשני", שכן זהו השוק שבו נסחרים ניירות ערך לאחר ההנפקה הראשונית.

הבורסה היא פלטפורמת מסחר בניירות ערך, כדוגמת מניות, איגרות חוב, כתבי אופציה וכדומה, ומשמשת כמתווכת בין קונים למוכרים של ניירות אלה. המסחר בבורסה מתקיים במרבית המדינות המודרניות. בכל בורסה קיים אוסף של ניירות ערך הנסחרים בה, וגופים אשר מעוניינים להציע את ניירותיהם באמצעותה חייבים לעמוד בכללים רגולטוריים שונים לשם כך – הן כאלה שמטילה הבורסה, והן כאלה שמטילות הרשויות הממשלתיות המפקחות על המסחר בבורסה באותה מדינה. במדינות רבות קיימות מספר בורסות המתחרות זו בזו על המשקיעים ומציעי ניירות הערך.

● ניירות ערך – ניירות ערך הם מניות, איגרות חוב, כתבי אופציה וניירות ערך מסחריים שלרוב יש להם ערך כספי מסוים. הם עשויים להיות מונפקים בידי תאגיד (כגון חברה או אגודה שיתופית) או ממשלה. ניירות ערך בדרך כלל נסחרים בבורסה, בה יש שוק מוסדר ומפוקח אשר בו קונים ומוכרים נפגשים כדי לבצע עסקאות בניירות ערך, סחורות, מטבע חוץ וכדומה. כיום, מרבית העסקאות מבוצעות בבורסה, אך קיימות גם עסקאות מחוץ לבורסה המבוצעות בדרך כלל על ידי משקיעים מוסדיים. העסקאות מבוצעות על ידי חברי הבורסה. מחירי ניירות הערך הנסחרים בבורסה משתנים באופן רציף מדי יום בהתאם להיצע וביקוש.

● איגרת חוב – (בראשי תיבות: אָגָ"ח) היא נייר ערך שמהווה תעודת התחייבות לתשלום חוב. זהו מכשיר פיננסי שבעזרתו לווים גופים שונים כסף. בעת הנפקת איגרת חוב מקבל מנפיק האיגרת מראש סכום כסף מרוכש האיגרת, ומתחייב לרוב בתמורה לשלם לשיעורין או בבת אחת את הסכום הנקוב (לעתים בתוספת הצמדה), וכן ריבית, במועדים עתידיים הנקובים בנייר.

שני הסוגים המקובלים ביותר של איגרות חוב הם איגרות המונפקות על ידי חברות גדולות ואיגרות המונפקות על ידי גורמים ממשלתיים. מרבית איגרות החוב סחירות, ויכולות לעבור מספר ידיים מרגע הנפקתן ועד לפדיונן. המסחר באיגרות חוב עד לפירעונן נעשה לרוב באמצעות הבורסה. המסחר בבורסה אינו משנה את גובה הפדיון של האיגרת (קרן וריבית), ומייצג רק את הביקוש וההיצע לה במהלך חייה. הביקוש וההיצע מייצגים שילוב של סכומי הפירעון המובטחים על ידי האיגרת, הביטחון של מחזיק האג"ח ביכולת המנפיק לעמוד בהתחייבויותיו ומצב השוק באותה העת. אם קיימות אלטרנטיבות שנותנות תשואה דומה בסיכון נמוך יותר או תשואה רבה יותר באותו סיכון, ערך האיגרת למסחר יורד. בשונה מקניית מניות של חברה, בעל איגרת חוב אינו הופך לבעל חלק בחברה אלא לבעל חוב שלה.

● דיבידנד – בכלכלה ובדיני התאגידים, דיבידנד הוא תשלום שמעבירה חברה, מתוך עודפיה או רווחיה, לידי בעלי המניות שלה. מקור המילה דיבידנד הוא בלטינית (dividendum), והפירוש הוא "מה שיש לחלק".

o מטרתה העיקרית של חברה היא ליצור רווחים לבעליה. כאשר חברה מרוויחה, היא יכולה לשלם חלק מהרווח לבעלי המניות כדיבידנד ולשמור את היתרה בחברה לשימושה. תשלום דיבידנד מקטין את סכום הכסף הזמין לחברה (לרבות לצורך פירעון התחייבויותיה לנושים) ומעביר לבעלי החברה את פירות השקעתם.

o הדיבידנד מחולק בדרך כלל מרווחים שנצברו בחברה כעודפים ראויים לחלוקה, אך לעתים ניתן לחלק דיבידנד גם מקרנות הון (פרמיה על מניות וכדומה).

o הדיבידנד משולם בדרך כלל במזומן, אולם ניתן גם לחלק "דיבידנד בעין" שמשמעותו חלוקה של נכס כגון מניות חברה בת.

● דוח רווח והפסד – דוח כספי המפרט את התוצאות הכספיות של הפעילות של ישות חשבונאית בפרק זמן נתון (בדרך כלל שנה או רבעון). מקובל גם להשוות את התוצאות הכספיות של תוצאות הפעילות בשנה או בשנתיים שקדמו לשנת הדוח.

מבנה הדוח

אופן הצגת הדוח מפורט בתקנים החשבונאיים, בהתאם לאופי העסק. באופן כללי, הדוח מוצג בצורה רב-שלבית, זאת לעומת האפשרות לקיים הצגה בשלב אחד, שבה מפחיתים את כל ההוצאות בבת אחת מכלל ההכנסות. חלוקת דוח רווח והפסד לשלבים מאפשרת לקוראי הדוחות הכספיים לנתח את מקורות הרווח של החברה – איזו פעילות רווחית ואיזו לא, מהן ההוצאות שבהן כדאי או ניתן לקצץ, כיצד ניתן לייעל את הפעילות והאם כדאי להשקיע בחברה. המבנה המוצג להלן הוא של דוח רווח והפסד פשוט יחסית וכללי. יש חברות שבהן מבנה דוח הרווח וההפסד מורכב יותר.

בשלב הראשון מחושב רווח גולמי (ברוטו). חישוב זה נעשה באמצעות ניכוי עלות המכר, קרי עלויות ייצור המוצר או עלות קנייתו, מההכנסה הנובעת ממכירתו. אם כן, עלות המוצר בחברה יצרנית כוללת את כל הפעולות הקשורות לתהליכי הייצור המוגמר: קניית חומרי גלם, תהליכי העיבוד, עבודות חוץ וכדומה. לעומת זאת, בעסק מסחרי העלות כוללת את מחיר הרכישה של המוצר וההוצאות שנלוות לה (הוצאות הובלה, מכס וכיוצא בזה).

בשלב השני מחושב רווח תפעולי (לעתים נקרא "רווח מפעולות רגילות"). בשלב זה מחסרים מהרווח (או ההפסד) הגולמי את הוצאות התפעול השוטף של העסק: הוצאות המכירה, השיווק והפרסום, הוצאות הנהלה, וכן מופחתות או נוספות "הוצאות והכנסות אחרות" המייצגות הוצאות ו/או הכנסות שאינן קשורות לפעילות העסקית הרגילה של החברה – למשל מכירת רכוש קבוע, רווחי הון או רווחי אקוויטי (יש גופים שאינם כוללים את ההוצאות וההכנסות האחרות ברווח התפעולי, אלא רק בשלב מאוחר יותר בדוח).

בשלב השלישי מחושב רווח (הפסד) לפני מס הכנסה. בשלב זה מופחתות או נוספות הוצאות או הכנסות המימון (וכן מופחתות או נוספות הוצאות והכנסות אחרות אם הדבר לא נעשה בשלב הקודם).

בשלב הרביעי מחושב רווח (הפסד) נקי. תוצאה זו מתקבלת על ידי הפחתת הוצאות המס.

יתרת דוח הרווח וההפסד, כלומר "השורה התחתונה" שלו – הרווח הנקי או ההפסד, נצברת לסעיף העודפים או ההפסדים (הרווחים שנצברו וטרם שולמו או ההפסדים שנצברו) המופיעים כחלק מההון העצמי במאזן.

● ריבית – מונח בכלכלה שפירושו סכום הכסף הנוסף שמשלם הלווה למלווה תמורת הזכות שנותן המלווה ללווה להשתמש בסכום כסף מסוים (הקרוי "קרן הלוואה" או "סכום ההלוואה" או "הקרן") למשך תקופה מסוימת (הקרויה "תקופת ההלוואה"). הלווה משלם למלווה את הריבית בנוסף להחזר הקרן. במילים פשוטות ניתן לומר כי הריבית היא "מחיר הזמן של הכסף" או למעשה "המחיר" של העברת כסף מהעתיד להווה.

מבחינים בין ריבית קבועה לריבית משתנה.

• ריבית קבועה: שיעור הריבית נקבע בעת לקיחת ההלוואה ונשאר קבוע כל העת עד סיום החזרתה.
• ריבית משתנה: שיעור הריבית משתנה מעת לעת ממועד לקיחת ההלוואה ועד סיום החזרתה. בדרך כלל יתבצע השינוי בדרך של הצמדת הריבית לריבית שקבע גוף חיצוני (בנק ישראל לדוגמה) או לריבית המקובלת עכשיו בשוק (או במגזר מסוים).
• ריבית נומינלית: (או ריבית חוזית או ריבית נקובה) היא הריבית הנקובה במסמכי מתן ההלוואה ללא התחשבות במועדי חיוב הריבית ובהיטלים הנלווים (עמלות). בדרך כלל תצוין הריבית לתקופה של שנה אחת.

הרווח הנקי של כל עסק קמעונאי מושפע בראש ובראשונה משיעור הרווח הגולמי שנובע ממכירת המוצרים. הרווח הגולמי, מכלל המכירות, צריך להיות גדול מספיק עד שלאחר כיסוי ההוצאות הנוספות לעלות המוצר תישאר יתרת רווח לבעלי העסק. ההוצאות הנוספות הן הוצאות קבועות ומשתנות, בגין סעיפים כגון שכר דירה, שכר עבודה, עלויות אנרגיה, תפעול, הוצאות מימון וכדומה.

השאלה הניצבת לפנינו היא כיצד לתמחר את המוצר שלנו, כלומר ההפקה, כך שנרוויח את הסכום שאנו מבקשים לעצמנו.

מדוע זה חשוב?

בכל בקשה למימון פרויקט לקרנות הקולנוע השונות או לגופי השידור השונים, המפיק ויזם הפרויקט מתבקשים לציין את תמחור הרווח. כלומר גופי המימון של הפקות הפרויקטים מבקשים לדעת כמה המפיק ירוויח על הפרויקט. הסיבה לכך היא שמדובר בכספי ציבור של משלם המיסים, והקרנות השונות מחויבות להיות שקופות ולאפשר לציבור לדעת מה הרווח של כל הפקה.

כשהמפיק מגיע לשורת הרווח עומדות לפניו שתי אפשרויות:

א. רווח מלמטה.

ב. רווח מלמעלה.

מדובר בשתי שיטות חישוב שאינן ייחודיות להפקות אלא קשורות לכל מוצר שמבקשים להבין מהו הרווח שיופק משיווקו. השוני בין שתי שיטות התמחור מהותי מבחינת ההפרש הכספי של הרווח.

רווח מלמטה

כשקונים מהספק מוצר במחיר 100 ₪ ויודעים שהרווחיות המקובלת על מוצר מסוג זה היא 25%, מכפילים את מחיר הקניה פי 1.25 ומגיעים למחיר נטו של 125 ₪. על כך מוסיפים מע"מ ומגיעים למחיר מכירה של כ-145 ₪ [אחוז המע"מ בדוגמה הוא 16%].

האם באמת קיבלנו 25 אחוז רווח כפי שרצינו? התשובה היא לא.

כדי להגיע לשיעור רווח של 25%, המחיר לצרכן צריך היה להיות 155 ₪ כולל מע"מ.

אם נתעלם מהמע"מ נראה כי רווח של 25 ₪ מתוך 125 ₪ מהווה 20% בלבד.

גישת התמחור שנקט סוחר זה נקראת "רווח מלמטה", כלומר ממחיר הקנייה.

כשאנחנו שואפים לרווח של 25% ממכירת המוצר עלינו להשתמש בגישת תמחור המחשבת "רווח מלמעלה", קרי: אחוז הרווח שיתקבל ממחיר המכירה.

הנוסחה לא מסובכת.

שימו לב שככל שאחוז הרווחיות שאליו אנו מכוונים גבוה יותר, כך גדל הפער בין אחוז הרווחיות מלמטה לאחוז הרווחיות מלמעלה, ובכך טמונה הסכנה הגדולה.

לצורך המחשה: כאשר אחוז הרווח הקמעונאי עומד על 5% תעמוד הטעות על 0.24%; לעומת זאת, כאשר אחוז הרווחיות צריך להיות 50% יעמוד הפער על הפסד של כ-17%. במספרים: מוצר שנרכש מהספק בעלות של 200 ₪ והמרווח הקמעונאי בגינו אמור לעמוד על 50% יימכר ב-400 ₪ בשיטת התמחור מלמעלה לעומת 300 ₪ בשיטת התמחור מלמטה.

חשוב לציין שכיום חברות התוכן והשידור מבקשות מהמפיקים לחשב את הרווח מלמטה. הסיבה לכך ברורה ונובעת מההפרשים הגדולים של תמחור הרווח. לפיכך על המפיק להפעיל שיקול דעת כלכלי ולבדוק אם הרווח הצפוי מצדיק כניסה לפרויקט ומאפשר את ביצועו עד לסיום.

הסבר כתוב:

סרטון בנושא תמחור מלמעלה או מלמטה: