אוריינות מוזיקלית

אמנות הקולנוע היא אמנות מורכבת שכוללת בתוכה מספר אמנויות נלוות, שכולן באות לשרת את המוצר האמנותי הסופי: הסרט העלילתי. באמנות הקולנוע כלולות אמנות הצילום, שאחראית לכל מה שאנחנו רואים, ואמנות המשחק, שקובעת את רמת ההבעה של השחקנים ואת היכולת האישית שלהם, ובאמצעות אמנות הבימוי משרתת את העברת המסר העלילתי. אמנות נוספת היא הארט: אמנות שמאגדת בתוכה תלבושות, תפאורה ואביזרים שמעבירים את רוח התקופה. נוספת להן אמנות המוזיקה, שביחד עם האפקטים והסאונד, מהווה את הפסקול המושמע.

המוזיקה כמרכיב משמעותי בתוך פסקול הסרט הייתה חשובה ליוצרים מאז ומתמיד. גם בתקופת הסרט האילם הבינו יוצרי הסרטים שלמוזיקה יש תפקיד חשוב בהעברת החוויה הכוללת באולם ההקרנה. בתחילת הדרך, בדור הסרט האילם, השתמשו בפסנתרן שישב באולם וניגן צלילים שעזרו להעביר את מה שנראה ולא נשמע. לאחר מכן השתמשו בתזמורות שניגנו לעתים על הבמה ובמוזיקה תזמורתית סימפונית שערכו קטעים ממנה ושילבו בסרט. כיום מלחינים מוזיקה ייחודית בהתאם למה שמתרחש על המסך.

בראשי הפרקים שיוצגו בנושא זה נתוודע אל היצירה המוזיקלית בקולנוע וננתח סגנונות שונים בתחום המוזיקה שיעזרו לנו להבין את מה שאנחנו חשים במהלך הצפייה בסרט וכיצד המוזיקה עוזרת לנו לחוש עצב, שמחה, פחד ואימה. במצבים מסוימים המוזיקה מעבירה לנו תחושות ומידע על העומד לקרות עוד לפני שראינו את ההתרחשות במציאות הקולנועית.

לשם הבנת תפקיד המוזיקה ואיך היא משולבת בסרטים נתחיל עם הסבר פיזיקלי בסיסי על מרכיביה: מה זה גל קול ואיך הוא הופך לצליל מוזיקלי. לצורך ההסבר נשתמש בתורת האקוסטיקה. בהמשך נדגיש את ארבעת הבסיסים שעליהם נשענת המוזיקה המערבית: גובה הצליל, עוצמתו, הגוון שלו והמשך שלו (אורכו).

במסגרת היקף השעות המתוכנן לא נוכל להקיף, לאפיין ולנתח את שלל הסגנונות המוזיקליים הקיימים שאנו שומעים במדיה, בסרטים ובמופעים חיים ומוקלטים, ולכן ייבחנו שני סגנונות בלבד במוזיקה המערבית: הג'אז והמוזיקה האמנותית, שמכונה "קלאסית" (זה ביטוי שהושרש, ונתייחס לשיוך שהוא מציע, אף על פי שלכל סגנון יכול להיות הסגנון הקלאסי שלו). לא נתייחס לפופ ולרוק (שיסודותיו בבלוז ובג'אז) ולא ננתח מוזיקת עולם וגם לא מוזיקה אלקטרונית.

ההיגיון בבחירה זאת מתבסס על ההנחה שהמוזיקה הפופולרית יותר מובנת לדור העכשווי, ואילו המוזיקה האמנותית והג'אז דורשים הכוונה והרחבה.

בהמשך, לאחר הנחת היסודות להבנת שני סגנונות אלו והאזנה לקטעים מייצגים, יוצג הקשר בין השימוש בסגנונות אלו לעולם הקולנוע. יאופיינו שימושים ביצירות קיימות מהרפרטואר העולמי בשני הסגנונות ותובהר הסיבה לשימוש בהם. נבדוק אילו פונקציות מילאו קטעים אלה במערך היצירה הקולנועית הכוללת את שלושת המרכיבים: תמונה (visual), מוזיקה (music) ודיאלוג (narration). גם פה יופנו הלומדים לקטעי סרטים מאפיינים שיציגו את הקטעים המוזיקליים הנידונים.

א. שקט במוזיקה.

ב. תפקידי המוזיקה בקולנוע: מודל חמשת ה-W

ג. ההיסטוריה של המוזיקה האמנותית הקלאסית המערבית.

ד. מהי מוזיקה – ארבעת היסודות המוזיקליים שעליהם נשענת המוזיקה.

ה. המוזיקה האמנותית הקלאסית: מאפיינים, צורות, יוצרים בולטים.

ו. מוזיקת הג'אז: רקע היסטורי, מאפיינים, מקורות, אלתור, יוצרים בולטים.

ז. שימוש במוזיקה בסרטים – מוזיקה אמנותית

ח. שימוש במוזיקת הג'אז בסרטים

ט. שימוש במוזיקת מקור (source music) בעולם הקולנוע.

1. התלמיד ילמד באופן מתומצת את תולדות המוזיקה הקלאסית ואת תולדות הג'אז ויכיר את ההבדלים ודרכי השימוש של שני סוגי מוזיקה אלה בקולנוע.
2. התלמיד ידע לזהות שימוש נכון במוזיקה על פי הבנתו את המתרחש על המסך בהיבטים של התאמת המקצבים המוזיקליים לקצב התקדמות העלילה והתנהלות הדמויות המרכזיות.
3. התלמיד יקבל כלים ויבין מה עליו כבמאי לדרוש מהמלחין בכתיבת המוזיקה לסרט שלו כך שתשרת את הדרמה שעל המסך.
4. התלמיד יצויד בידע מספק לקבלת החלטות עם המפיק והמלחין במפגש מקצועי שמכונה spotting session שבמסגרתו יוחלט היכן צריכה להיות מוזיקה ואיזה סוג של כלים ינגנו אותה.

לסיכום המטרות האופרטיביות נאמר כי הכרת העולם המוזיקלי תשרת את בחירותיהם של התלמידים ותעזור להם ליצור סרטים טובים יותר. סטיבן ספילברג אמר בריאיון לפני מספר שנים שסרט ללא מוזיקה הוא סרט מת. ואכן, הוא הרבה להיעזר במוזיקה להעצמת הדרמה בסרטי המופת שלו כשלצדו היוצר האגדי המלחין ג'ון ויליאמס.

"מטרת-על" תהיה ההבנה המוזיקלית של הלומדים ויכולתם לקשר בין המופשטות המוזיקלית לקונקרטיות הקולנועית.

מטרת-על בהכשרה המוצעת ללומדים בתחום המוזיקה היא להכשירם לתרגם את הדרמה המוצגת על המסך כך שידעו מה לדרוש מהמלחין בהיבט המוזיקלי. המלחין מצדו יצטרך לאחר קריאת התסריט לחשוב במונחים דומים של תפיסת הוויז'ואל (שיהיה תוצאה של הצילום, הבימוי והמשחק) ולהבין כיצד לתרגם תוצאה זו לצלילים. זאת פעולה מורכבת של לקיחת עולם מופשט מוזיקלי והתאמתו לטקסט ולתמונה קונקרטיים. הנושאים שחשוב להתאים להם צלילים הם: קצב ומקצב, האופי של הדמויות, קצב העריכה, שוטים קצרים או ארוכים, מיקום ומאפיינים של המתרחש על המסך, מבע קולנועי ואלמנטים שונים במשחק, בימוי ועריכה, וכל דבר נוסף שניתן למצוא לו את ההקשר המוזיקלי המתאים ביותר.

א. שקט במוזיקה

א.1 הפסקות: רשומות בסימני תיווי מוסכמים.

א.2 GP: הפסקה לכל התזמורת.

ב. תפקידי המוזיקה בקולנוע: מודל חמשת ה-W

ב.1 Under scoring: מוזיקה מנוגנת מתחת לדיאלוג. הדיאלוג והמוזיקה ברקע שלו נשמעים בו-זמנית.

ב.2 Cue sheet: תרשים ותזמון הסצנות בתסריט על פי זמנים.

ב.3 Spotting session: ישיבת הפקה של הבמאי, המלחין והמפיק כדי לקבל החלטה היכן תהיה מוזיקה ובאיזה אופי.

ב.4 Anticipation: מצב שבו המוזיקה מקדימה את הוויז'ואל (לדוגמה רואים שטח מדברי ונשמעת מוזיקה ערבית. מפה ברור שאנחנו במדינה ערבית).

ג. ההיסטוריה של המוזיקה האמנותית הקלאסית המערבית

ג.1 תקופות מוזיקליות: בארוק, קלאסי, רומנטי, מודרני – המוזיקה האמנותית מחולקת לתקופות מהמאות ה-17, ה-18, ה-19 וה-20.

ג.2 פוליפוניה: רב-קוליות. המוזיקה בנויה ממספר שכבות, והנושאים המוזיקליים מנוגנים במקביל ובו-זמנית. באך נחשב לאבי הפוליפוניה.

ג.3 וריאציה: פיתוח של מנגינה המבוססת על נושא נתון בהיבט ההרמוני ומספר התיבות.

ג.4 תזמור: הפיכת נושא חד-קווי לנגינה תזמורתית מורכבת.

ד. מהי מוזיקה – ארבעת היסודות המוזיקליים שעליהם נשענת המוזיקה

ד.1 משקל מוזיקלי: מספר הפעמות בתיבה (יחידת זמן ברישום תווים). המשקל הנפוץ ביותר הוא ארבעה רבעים בתיבה.

ד.2 משך הצליל: לאורך כמה תיבות הוא מנוגן (יחידה כמותית שניתנת לכתיבה).

ד.3 דינמיקה: עוצמת המוזיקה המנוגנת (מחלש מאוד עד חזק מאוד).

ד.4 גוון (טימבר): אופי הצליל המנוגן (לצלילים באותו הגובה המנוגנים בכלים שונים יש אופי שונה).

ה. המוזיקה האמנותית הקלאסית: מאפיינים, צורות, יוצרים בולטים

ה.1 סונטה: מבנה כתיבה של קטע מוזיקלי המאפיין את התקופה הקלאסית.

ה.2 קונצ'רטו: נכתב לכלי מסוים בליווי תזמורת.

ה.3 אופרה: יצירה מוזיקלית בימתית הכוללת מוזיקה, משחק ותפאורה (תיאטרון מוזיקלי).

ה.4 אוברטורה: פתיחה תזמורתית המנוגנת בתחילת האופרה וכוללת נושאים מתוך האופרה כולה.

ה.5 סימפוניה: יצירה לתזמורת סימפונית. כוללת בדרך כלל ארבעה פרקים.

ו. מוזיקת הג'אז: רקע היסטורי, מאפיינים, מקורות, אלתור, יוצרים בולטים

ו.1 רגטיים: אחד הסגנונות הראשונים בעולם הג'אז. מוזיקה קופצנית שמחקה את תזמורות הצעידה בניו אורלינס. ברגטיים אין אלמנט חשוב בג'אז – אלתור. המוזיקה כולה כתובה.

ו.2 בלוז: הבסיס שמהווה את היסוד המרכזי בג'אז. תבנית הרמונית קבועה של 12 תיבות נגינה. נוצרה כהבעת הסבל שבעבדות באמריקה.

ו.3 דיקסילנד: סגנון שפותח בשנות העשרים, כשהג'אז עבר לערים הגדולות באמריקה והחלו לקחת בו חלק גם מוזיקאים לבנים.

ו.4 סווינג: סגנון פופולרי שהתפתח בשנות השלושים והארבעים. מוזיקת ריקודים שניגנו התזמורות הגדולות בתחום.

(אין מושגים בפרקים ז-ח).

ט. שימוש במוזיקת מקור (source music) בעולם הקולנוע

ט.1 מוזיקת מקור בה נראים מנגנים על המסך.

ט.2 מוזיקה שמנוגנת ברדיו או במכשיר שמע.

א.1 הדעה הרווחת בקרב מלחינים והוגי דעות היא שלשקט יש תפקיד והשפעה על היצירה המוזיקלית. השקט יכול להיווצר כתוצאה מפיסוק מוזיקלי בעת הביצוע, או שכתובה הפסקה בדף התווים תוך כדי נגינה או שירה בסימני תיווי המבטאים את אורך השקט. בהיסטוריה של המוזיקה היו מלחינים שייחסו לשקט משקל כאילו הוא מוזיקה לכל דבר, והיו כאלו שחשבו שמי שכותב יצירה שכולה שקט אין לו פשוט מה להגיד.

א.2 מוצרט, מהגדולים במלחיני המוזיקה האמנותית הקלאסית שחי במאה ה-18, אמר שהמוזיקה היא בעצם ההפסקות שבין הצלילים ולא הצלילים עצמם. המלחין המודרני ג'ון קייג' שחי ויצר במאה ה-20 חשב שזה לא אווילי לכתוב יצירה שכולה שקט. הוא כתב יצירה שנקראת 4:33 שנוגנה על ידי תזמורת או בפסנתר ואורכה ארבע דקות. המבצעים ניגנו אותה באי נגינה. קייג' טען שהשקט הוא מוזיקה ושאי אפשר ליצור דממה מוחלטת. לטענתו, גם כשהנגנים לא מנגנים עדיין יש רעשים ורחשים מינוריים באולם שמהווים את המוזיקה שנשמעת כשיש שקט בקרב המבצעים. לעומתו, המלחין הידוע איגור סטרווינסקי טען שמי שכותב שקט אין לו מה להגיד, והוא התנגד לכך נמרצות. סטרווינסקי לעג ליוצרים וחש דאגה מהדור הצעיר שמארגן פסטיבלים של שקט ללא מוזיקה נשמעת.

א.3 הפילוסופים במאה ה-20 סברו שהשקט עוזר להבנה הפנימית ולהפקת חוויות אינטלקטואליות ופסיכולוגיות מהאירועים המתרחשים. לא הרעש או השקט יוצרים משמעות אלא המאזין שמפרשם.

א.4 נושא השקט כחלק מיצירה מוזיקלית מורכב מכדי לדון בו בתוכנית הבסיסית במוזיקה המוצגת בפרק זה, אך ההבנה ששקט הוא גם מוזיקה חשובה להחלטת המלחין והבמאי בבואם להחליט מתי להשתמש במוזיקה ומתי להשתמש בשקט.

לסיכום, אפשר לומר שלכל אורך הסרט יש מוזיקה – חלקה בנגינת בצלילים וחלקה תוך כדי שקט.

למוזיקה תפקיד חשוב בעולם הקולנוע. בריאיון שנתן סטיבן ספילברג הוא אמר, "סרט שאין בו מוזיקה הוא סרט מת." ואכן, אף שחשיבותה של המוזיקה נמצאת רק במקום השלישי אחרי התמונה והדיאלוג, תרומתה חשובה. המוזיקה מסייעת לנו להבין מצבים הקשורים ברגשות של עצב או רגעים רומנטיים. היא עוזרת להדגיש סצנות שיש בהן מתח רב (למשל "פסיכו" של היצ'קוק). לעתים המוזיקה משדרת לנו מה יקרה עוד לפני שראינו זאת מתרחש (לדוגמה, ב"מלתעות" המוזיקה המאפיינת את הכריש מושמעת כשהתמונה משדרת פסטורליות על החוף). המוזיקה לפעמים מקדימה ורומזת לנו באיזה מקום גיאוגרפי אנחנו נמצאים לפני שראינו זאת בתמונה (למשל, סירה ששטה בים וברקע מתנגנת מוזיקה יוונית).

מכיוון שיש קורסים בעיצוב פסקול, לא נרחיב נושא ההלחנה לסרטים. כן כדאי להזכיר שבימי הסרט האילם השתמשו בפסנתרן שישב באולם וניגן ואילו בימינו מלחינים פסקול במיוחד לסרט. כמו כן נדון בפונקציות שממלאת המוזיקה בקולנוע. מהו משקל המוזיקה במאמץ הכולל של היצירה הקולנועית? מהן חמש השאלות ביחס לשילוב המוזיקה בסרט שכל מפיק, במאי ומלחין צריך לשאול את עצמו ואת שותפיו? לפני שנבחן את השאלות הללו חשוב שנבין את הקשר שבין המוזיקה לפסיכולוגיה ואיך מתקיים הקשר הזה בקולנוע.

ב.1 פסיכולוגיה – ההשפעה הפסיכולוגית על הצופה היא הבסיס שעליו נשען המלחין בבואו להלחין מוזיקה לסרט. מאז ומתמיד, בעבר וגם כיום, השתמשו במוזיקה בתחומים שונים ומגוונים כדי ליצור גירויים פסיכולוגיים שירככו או יעצימו רגשות. דוגמאות לכך: מוזיקה מושמעת במטוס בזמן ההמראה כדי להקטין את המתח והחרדה; במעליות מושמעת מוזיקה רכה; במסעדות משמיעים לנו מוזיקה נעימה ורומנטית כדי להדגיש את ההנאה מהטעמים המיוחדים; במפעלי ייצור משמיעים מוזיקה כדי להקל על הלחץ והעומס בעבודה היומיומית.

כדי לעשות שימוש נכון במוזיקה בהיבט הרגשי הוקמו חברות ייחודיות שפסיכולוגים המועסקים בהן קובעים איזו מוזיקה תושמע למטרות שונות, על פי אופי האירוע. לתוך הקשר הזה שבין הגירויים הפסיכולוגיים למה שנעשה על המסך נכנס המקצוע של הלחנת מוזיקה לסרטים. המלחינים משתמשים בטכניקות שונות כדי להשפיע על ההבנה שלנו את האירועים שעל המסך. light motive היא אחת הטכניקות הקומפוזיטוריות שבעזרתה אנו מזהים מוטיב (רעיון מוזיקלי) עם דמות או מצב רגשי, והיא עוזרת לנו להבין את הסרט. לדוגמה, בסרט "מלתעות" קיים מוטיב מוזיקלי שבכל פעם שנשמע אותו הוא יעורר בנו חרדה כי הוא מזוהה עם הכריש הטורף. בכל סרט יכול להיות יותר ממוטיב אחד.

ב.2 מי שהיה חלוץ הגישה להעצמת הרגשות של הצופים בהתייחס למתרחש על המסך הוא המלחין ברנרד הרמן, שסחף לכיוון זה דור של מלחיני מוזיקה בסרטים החל משנות הארבעים. בין הסרטים שהוא כתב להם מוזיקה ומאפיינים גישה זאת אפשר להזכיר את: "פסיכו", "ורטיגו", "נהג מונית" וסרטים נוספים. בעוד שלפני תקופתו של הרמן המוזיקה שיקפה את מה שנראה על המסך, הוא השתמש בה להעצמה רגשית ולמתרחש בנפש הצופים.

המלחין נשען על הערכים המוצגים על המסך ובונה מעטפת מוזיקלית שתעצים אותם ותגיש אותם כאלמנט מעצים רגשי. כל מלחין יודע שהגזמה וכיוון לא נכון שיבחר יכול לפגום בהנאת הצפייה בסרט. זאת הסיבה שקיימת מתודה שמכוונת את היצירה המוזיקלית להתאמה מלאה עם התמונה.

המתודה נשענה על תשובות לשאלות של מלחינים העוסקים בתחום ועל ניסיונם. חשוב לציין שיש שוני בכיווני ההלחנה בין סוגי סרטים שונים (קומדיה, מותחן, דרמה פסיכולוגית), אך הכיוון הכללי מהווה עוגן במחשבתו של המלחין בעת תהליך היצירה.

חובתו של המלחין להכיר את הסרט על בוריו ולדעת את מעלותיו וחסרונותיו עוד לפני שישב עם הבמאי והמפיק כדי להחליט איפה תהיה מוזיקה ולמה. כמו כן עליו לסמוך על מה שמוצג על המסך. התרומה שלו תהיה איך להעצים את מה שמוצג. המוזיקה שהוא יכתוב אינה עצמאית ועומדת בזכות עצמה. כל תפקידה לשרת את התמונה. מערכת יחסים טובה ושיתופית עם הבמאי תעזור למלחין להגיע לתוצאה טובה, ולכן עליו לעשות כל מאמץ להבין את רצונות הבמאי ולהתאימם לאיכות מוזיקלית ראויה.

ב.3 קיימות חמש שאלות שהמלחין צריך לשאול את עצמו בזמן עבודת ההלחנה לסרט. כולן מתחילות באות W, ולכן המתודה נקראת 5W. יש חשיבות לסדר השאלות, וננתח אותן כל שאלה לגופה.

הזמן לדיון משותף של המלחין, הבמאי והמפיק על חמש השאלות הוא בזמן ה-spotting session, אז ייקבע השימוש במוזיקה בסרט. להלן השאלות:

WHY MUSIC

השאלה החשובה ביותר בתהליך, והתשובה לכך מוחלטת. כדברי מלחינים מנוסים ומוצלחים: "אל תיכנסו לכתיבת מוזיקה לסצנה אלא אם כן אתם בטוחים שיש לכם מה להציע שיגביר ויחזק את הרגש בתמונה". המשפט מדגיש שוב את הנאמר עד עתה, שכל תפקיד המוזיקה הוא לתמוך בתמונה בהיבט הרגשי. יש סצנות שהדרמה בהן חזקה כל כך, שתוספת של מוזיקה כניסיון להעצמה הוא מיותר ולא נחוץ. בתעשיית הקולנוע יהיו כאלו שיחשבו שמוזיקה יכולה להציל סרט רע מכישלון. זאת הנחה מוטעית. מוזיקה לא יכולה להפוך סרט רע לסרט טוב.

WHERE

לאחר שהוחלט שהמוזיקה נחוצה בסצנות מסוימות ומיותרת באחרות, יעלו השאלות: היכן תהיה מוזיקה? האם לכל האורך? האם בהתחלה? או כשיש תחושה של שיא? כדי להגיע לתשובה ולמיקום הטוב ביותר על המלחין לעשות מספר ניסויים ולהציע לבמאי פתרון לאחר שיתקיים ביניהם דיון משותף על הנושא.

WHEN

שאלה זאת תגדיר במדויק את נקודת הכניסה לסצנה. האם המוזיקה תיכנס אחרי אפקט קול מרשים? כהמשך לדיאלוג בין שתי דמויות מרכזיות? חלק מהשאלה הוא מתי לסיים את המוזיקה. אם בשאלה הקודמת הוגדר האזור בתוך הסצנה, בשאלה זו נחליט במדויק היכן בסצנה המוזיקה תיכנס ותצא.

WHAT

שאלה זו ממתינה למלחין וליכולותיו הכוללות להפוך את הערכים והתמונות המוצגים בתמונה לצלילים. זהו תהליך מורכב של טרנספורמציה במוחו של המלחין. הוא יכול לבחור סגנון קלאסי עם מיתרים, מוזיקת עולם או ג'אז. הדבר שיוביל את מחשבתו הקומפוזיטורית יהיה מה שישרת, ויתאים בצורה נכונה יותר למונה.

WHO

אילו כלים ינגנו את המוזיקה המולחנת? בשאלה זאת ייפגשו צרכים מוזיקליים ונושאי תקציב. האם תנגן את המוזיקה תזמורת גדולה או הרכב מצומצם? הדבר יכתיב את אופי המוזיקה ואת יכולת הגיוון של הכלים המנגנים בסצנות השונות כדי ליצור עניין מוזיקלי. כלי מיתר ישמשו ברוב המקרים להבעות רגשיות עמוקות כמו עצב, כעס ורומנטיות.

לסיכום ניתן לומר שהפונקציות בקולנוע ייצרו העצמה רגשית של הצופים בסרטים ויבחנו את הרגשות המתעוררים אצלם בעזרת המוזיקה – כיצד המוזיקה מסייעת לדרמה או למתח להיווצר. איך מוזיקה נינוחה והרמונית ללא דיסוננסים (צורמות מוזיקלית) יוצרת תחושה רומנטית באוזן הצופה, כיצד דילמות נפשיות מלוות במוזיקה סריאלית לא מלודית, כיצד מוזיקה קופצנית מחקה את המתרחש על המסך בהתאמה קצבית (מיקי מאוסינג) וכיצד מוזיקה אופיינית למיקום גיאוגרפי (מוזיקה יוונית, ערבית, ישראלית) מסייעת לנו להפנים כצופים את מיקום התרחשות העלילה.

תרגיל כיתה

להביא לכיתה את הסרט "מלתעות". אילו תפקידים יש למוזיקה בסרט? האם המלחין הצליח בעבודתו? באיזה רעיון קומפוזיטורי בולט השתמש המלחין?

ההיסטוריה של המוזיקה המערבית האמנותית ושל מוזיקת הג'אז דורשת נפח של אלפי שעות הוראה כדי להכירה על בוריה. בשיעורים שיועדו לכך בתוכנית נדבר על סגנונות מובילים בלבד. נתאר את תחילת השימוש במוזיקה מוקלטת לאחר התפתחות נושא הסאונד, המיקרופונים וההקלטות. לפני כן נסקור את השימוש של המוזיקה בסרט האילם שנעשה במספר דרכים:

1. השילוב הראשוני של המוזיקה בקולנוע היה בעיקרו פסנתרן שישב באולם והיה קשוב לסצנות על המסך. תוך כדי צפייה הוא אלתר מוזיקה שהתאימה לנראה על המסך.

2. בהמשך הולחן והודפס ספר עם קטעים שמאפיינים התרחשויות מסוימות שהצריכו לגרום לקהל להתרגש, לפחד, להרגיש בטבע וכדומה. לכל סיטואציה היו קטעים מוכנים לנגינה שהולחנו מבעוד מועד.

3. בשלב הבא החלו להופיע תזמורות על הבמה שמילאו את תפקיד הפסנתר בשירות הסרט שהוקרן.

4. בתחילת המאה ה-20, עם פריחת עולם ההקלטות, החל השימוש במוזיקה סימפונית מוקלטת. קטעים מיצירות מוכרות נערכו כפסקול לסרט.

5. כיום מלחינים מתבקשים לכתוב מוזיקה לסרט ולהתאים אותה מתחת לדיבור על פי היכרותם עם התסריט. המוזיקה שמתחת לדיאלוג נקראת underscoring.

בזכות תעשיית הקולנוע נעשו המלחינים מפורסמים ועשירים, ביניהם ביל קונטי, ג'ון ויליאמס, האנס זימר ואחרים.

תרגיל כיתה

חפשו והביאו לכיתה סרטים אילמים שבהם נראה פסנתרן מלווה את המתרחש על המסך.

דיון

צפו במספר קטעים מסרטים שונים וקיימו דיון על מה שראיתם ושמעתם תוך כדי העלאת שאלות לגבי התרומה של המוזיקה לסרט. כגון: האם המוזיקה חיזקה או אפיינה את הנראה על המסך? האם בנגינה היה מינון נכון בין שקט (אי נגינה) למוזיקה? כסיכום למה שחוויתם: האם המוזיקה שירתה את הסרט?

ד.1 הצלילים והרעשים שאנחנו שומעים הם תוצאה של מפגש גלי הקול שהגיעו לאוזננו. גלי הקול יכולים להגיע ממקורות שונים כמו גוף האדם, מכונות, הטבע מסביבנו, כלי נגינה ומקורות נוספים. קצב התקדמותו של גל הקול הוא מהיר מאוד, כ-340 מטרים לשנייה (1,200 קמ"ש). לכל גל צורה משלו, והוא מתואר בצורת סינוס עם נקודות מינימום ומקסימום. לעתים מגיעים גלים אלו אחרי שנפגשו בגלים נוספים, ולאוזנינו מגיע גל מורכב. גלי הקול הם מחזוריים, וכמות המחזורים בשנייה נקראת תדירות. גלים שאינם מחזוריים לא נתפסים באוזנינו כצלילים אלא כרעש. בנושא זה לא נדון כי הוא מחוץ להגדרה של צליל גבוה. קיים רישום של עוצמות במוזיקה, ודי אם נדע שיש פורטה (חזק) ויש פיאנו (חלש) ודרגות ביניים ביניהם.

ד.2 בתת-נושא זה יוכלו התלמידים להבין מה תהיה החוויה והתחושה שהם ירגישו כשגל הקול יגיע לאוזנם. מה מגדיר צליל גבוה או נמוך? מה זאת תדירות ואיך היא משפיעה על תחושת הגובה? מה מאפיין צליל? מה מאפיין רעש? איך נראים גלי קול שונים ואיך אנחנו חשים אותם? בהתייחס לסעיף השני בתת-נושא זה יבינו הלומדים מה מאפיין עוצמות שונות, איך מסבירים פיזיקלית את הנושא בהתייחס לצורת הגל, מה זאת אמפליטודה ומהו דציבל, והאם יש פער בין מדידת הדציבלים לתחושת העוצמה במוזיקה.

עוד נבחן: מהו גוון של צליל? מה מרכיב אותו? מה זה צליל עילי ואיך מערכת צלילים עיליים של כלים שונים יוצרת גוון שונה לצליל? מהו מבנה מעטפת הצליל מרגע הפקתו ועד דעיכתו? ונושאים נוספים המסבירים מצלולים של כמה כלים מנגנים בו זמנית כמו שקורה בתזמורת.

תרגיל כיתה

הביאו לכיתה קטעי מוזיקת ג'אז וקטעים של מוזיקה קאמרית. הקשיבו לקטעים קצרים ונהלו דיון על הכלים שמנגנים: אילו כלים? האם הם מנגנים צלילים גבוהים? נמוכים? מי מנגן מה? לא צריך ידע מוקדם כדי לקיים דיון אינטואיטיבי שיעזור להבין את המושגים הבסיסיים במוזיקה.

ד.2 ארבעת היסודות המוזיקליים שמרכיבים את המוזיקה

גובה הצליל – התחושה של צליל גבוה או נמוך נובעת מהתדירות שלו. אנו חשים בצליל הגבוה בפלג הגוף העליון ובצליל הנמוך בפלג הגוף התחתון. גובה הקול שאנחנו שומעים תלוי בתדירות של גלי הקול, כלומר בכמות התנודות בשנייה. ככל שהתדירות גבוהה יותר הקול שיישמע יהיה גבוה יותר. הגובה של הצלילים נרשם בתווים, וככל שהצליל גבוה יותר מיקומו גבוה יותר בחלק העליון בחמשה.

גון הצליל – אותו גובה צליל יישמע אחרת אם הגוון שלו שונה. לכל כלי נגינה או גון קול אנושי יש מערך של צלילים עיליים שנוצרו מגל הקול המרכזי, והם נשמעים במקביל אליו. השילוב בין הצלילים העיליים והגל המרכזי יוצר שוני בין הגוונים השונים של צלילי כלים שונים. צ'לו וטובה, שינגנו את אותו הצליל מבחינת גובהו יהיו בעלי גוון שונה. בגוון השונה של כלי התזמורת משתמשים המלחינים כדי להשיג צבעים ייחודיים ליצירתם התזמורתית.

תרגיל כיתה

הביאו לכיתה כלים שקל להשיג: מפוחית, חלילית, תוף מרים, דרבוקה. נגו בכלים אלה את אותו הצליל. האם אתם מצליחים להבחין באופי השונה של הצלילים (timber)?

נסו להרגיש את הצלילים. היכן אתם מרגישים אותם בגוף? האם יש קשר בין גובה הצליל למיקום בגופנו שבו אנו מרגישים אותו?

עוצמת הצליל – עוצמת הצליל מוגדרת ביחידות מידה של עוצמה: דציבלים. התחושה של המאזין לגבי העוצמה לא תמיד זהה למדידה, ויכול להתקיים פער בין העוצמה שאנו חשים לבין יחידות המדידה שלה. העוצמה תלויה בגובה האמפליטודה של הגל מנקודת ה-0 לשיא הסינוס. ככל שהאמפליטודה גדולה יותר גוברת עוצמת הקול. לכל קול יש עוצמה משלו שנמדדת בדציבלים. לדוגמה: 0 דציבלים מתארים שקט מוחלט לעומת 160 דציבלים שזה הרס עור התוף. בין הקצוות קיימים קולות שונים (מנשימה 10 ועד קונצרט רוק 110). הפער בין מדידת הדציבלים, שהיא מדויקת, לבין תחושת העוצמה שאנחנו שומעים נובע בעיקר מגובה הצליל. לצליל נמוך דרושים יותר דציבלים כדי להישמע עוצמתי מאשר לצליל גבוה.

משך הצליל – היסוד הרביעי הוא משך הצליל שאנחנו שומעים. בדומה ליכולת שלנו לחוש אם עבר זמן רב או מועט בדיבור או בפעימות הלב, נוכל לחוש את משך הזמן שבו הצליל נשמע. קיימת שיטה להגדיר את משך הצליל בכתיבת תווים: תו שלם, חצי, רבע, וחלוקות משנה נוספות כשהמהירות מוגדרת מראש. משך הזמן שהצליל נשמע בהיבט הזמן ניתן למדידה מדויקת ולסימון בתווים באופן מוגדר וברור.

תרגיל כיתה

לשיר בכיתה ולספור פעמות, לצרוח קצר וגבוה, לנהום כבד ונמוך, והכול תוך כדי ספירת הפעמות.

לסיכום: אחרי הבנת יסודות המוזיקה והצלילים שאנחנו שומעים יש לנו מימד נוסף לשיפוט אם המוזיקה מסבה לנו הנאה או דחייה.

ה.1 תת-נושא זה ייקח את הלומדים למסע היסטורי והם יכירו את התקופות של המוזיקה המערבית מימי הביניים ועד המוזיקה המערבית האמנותית המודרנית. יוצגו מלחינים בולטים של התקופות השונות: בטהובן, מוצרט, וגנר, שוברט, שטראוס ואחרים. בנוסף יילמדו צורות מוזיקליות שמאפיינות את התקופה – צורת הסונטה, וריאציה, סימפוניה ואופרה. יוזכרו כלי התזמורת המנגנים בתזמורות סימפוניות והייחוד שלהם, כך שבסיס ההבנה של המוזיקה הקלאסית שבה נתמקד יהיה ברור.

בסרטים רבים נעשה שימוש ביצירות קלאסיות. מספר דוגמאות: "אלווירה מדיגן", "אודיסאה בחלל", "התפוז המכני", "מנהטן", "אפוקליפסה עכשיו" ועוד רבים אחרים. נבחר מספר קטעים, שכתבו בטהובן, שופן מוצרט, טיומקין, מישל לגרנד ואחרים וננתח את המוזיקה, את הסגנון שנבחר ואת הסיבות לבחירה זו.

ה.2 המוזיקה קיימת אלפי שנים, ובתולדות המוזיקה נוהגים ללמדה בחלוקה לתקופות מהמוזיקה הפרימיטיבית, מוזיקת ימי הביניים, התקופה הפוליפונית, התקופה הקלאסית, התקופה הרומנטית, והמוזיקה המודרנית בת זמננו. בתוכנית לימודים זאת נזכיר וננתח באופן בסיסי מוזיקה מהתקופה הפוליפונית, הקלאסית והרומנטית. אוצר היצירה בתקופות אלו מהווה אחוז ניכר מהיצירה המוזיקלית בכלל. ברבים מהמקרים השימוש במוזיקה קלאסית בסרטים נעשה מהרפרטואר המוזיקלי שנוצר בתקופות אלו.

המוזיקה הפוליפונית אופיינה בכתיבה בצורת קאנון, כלומר, הקולות השונים מתחילים בהפרש של מספר תיבות זה מזה ויוצרים ריבוי קולות. בהמשך נכתבו יצירות פוליפוניות כמו מוטט ופוגה, במספר קולות גדול יותר. המוזיקה הפוליפונית נכתבה ברובה לכנסייה, ועם התפתחות הסגנון נכתבה גם מוזיקה אינסטרומנטלית. מלחינים רבים, הולנדים, אנגלים, צרפתים וגרמנים התמחו בצורת כתיבה זאת. די אם נזכיר את פרגולסי, פלסטרינה, פרסל ושני הגדולים שהפכו את הסגנון לאמנות בכתיבתם: יוהאן סבסטיאן באך וגאורג פרידריך הנדל.

המוזיקה המכונה קלאסית אופיינה בכתיבה במבנים מוגדרים כמו סונטה וסימפוניה, ומלחיניה הגדולים הם היידן, מוצרט ובטהובן. בעוד בתקופה הפוליפונית המשקל הושם על המנגינה והקו האופקי שהיא יוצרת, בתקופה הקלאסית הדגש היה על ההרמוניה והאקורדים שמאפיינים את המחשבה האנכית של היצירה. הדגש בכתיבה האנכית החל עוד בתקופתם של גדולי המלחינים הפוליפוניים באך והנדל, אך התחזק בתקופה הקלאסית. הצורות שאפיינו את התקופה הקלאסית כללו בדרך כלל את הצגת הנושא המוזיקלי, פיתוחו של הנושא, ובחלק השלישי חזרה לבסיס המוזיקלי שהוצג לראשונה. הסימפוניה בנויה לרוב מארבעה פרקים בעלי אופי שונה, וקיימות וריאציות שונות. לדוגמה: אנדנטה, אלגרו, סקרצו וויוצ'ה. המוזיקה הסימפונית וקונצ'רטו לכלים סולניים ותזמורת היו חלק ניכר ברפרטואר התקופה הקלאסית.

בתקופה הרומנטית נוספו לכתיבה הרגש וההבעה העצמית של היוצרים. המלחינים כבר לא עסקו רק בריצוי פטרוניהם אלא שאפו להביע את עצמם ואת רגשותיהם האישיים והלאומיים. מלחינים בולטים בתקופה הקלאסית הם: שוברט, ברהמס, דבוז'אק ומנדלסון, שהדגיש בכתיבתו מוזיקה תוכניתית ציורית. מלחינים בולטים נוספים הם: שומאן, שופן, ברליוז, ליסט ורבים נוספים.

המוזיקאים שבלטו במאה ה-19 המשיכו בפיתוח אופרות. המלחין האיטלקי רוסיני וחברו ורדי, המלחין מייר בר ופוצ'יני. הגדיל לעשות המלחין הגרמני ריכארד וגנר שתרם לעולם מספר מרשים של אופרות.

מלחינים נוספים כמו ברטוק, ראוול, צ'ייקובסקי ואחרים יידונו על פי מגבלות הזמן בתוכנית.

ה.3 שלושה מלחינים בולטים בתחום המוזיקה האמנותית

בחרנו שלושה מלחינים מתחום המוזיקה האמנותית כמייצגים את הסגנון ואת התקופות השונות בהיסטוריה של המוזיקה. מלחינים אלה שימשו השראה לבמאים ולעורכים מוזיקליים אשר השתמשו בחלקים מיצירותיהם כפסקול לסרטים.

יוהאן סבסטיאן באך – חי בשנים 1685-1750. נולד בגרמניה למשפחה מוזיקלית ענפה. מהמלחינים הבולטים של תקופת הבארוק שקדמה לתקופה הקלאסית. כתב מוזיקה דתית וחילונית. שכלל את השימוש בכתיבה הרב-קולית במוזיקה. השפיע מאוד על מלחיני התקופה הקלאסית בגרמניה ובאוסטריה. כרבים ממלחיני התקופה שימש נגן עוגב בכנסייה. כתב מוזיקה ווקאלית וכלית המנוגנת גם בעולם הקולנוע.

וולפנג אמדאוס מוצרט – חי בשנים 1756-1791. נולד בזלצבורג שבאוסטריה. נחשב לווירטואוז של התקופה הקלאסית. למרות מותו בגיל צעיר – 35 בלבד – הספיק לכתוב 41 סימפוניות, 23 אופרות, ויצירות מוזיקליות רבות נוספות לכלים שונים. סך יצירותיו בסגנונות השונים הגיע לכ-600 יצירות.

לודוויג ואן בטהובן – חי בשנים 1776-1827. נולד בגרמניה וכתב יצירות שמושמעות עד ימינו. הוא כתב תשע סימפוניות, אופרה אחת וקונצרטים לכלים שונים. יצירותיו שימשו בפסקולים של סרטים רבים.

תרגיל כיתה

להביא לכיתה יצירה המוגדרת כנושא עם וריאציות. להקשיב ולראות אם מצליחים להרגיש שהווריאציה אינה עצמאית בבסיסה אלא נשענת על אותו נושא שאפשר להלחין לו אינספור וריאציות.

ו.1 דיון מקדים קצר על הרקע לצמיחת הג'אז בדרום ארצות הברית. נדון בשאלות: מה היה הגורם להתפתחות הסגנון החדש בתחילת המאה ה-20? מה סגנון זה שירת אצל האפרו-אמריקאים? מהן התבניות שנקראות בלוז? רגטיים? סווינג? דיקסילנד? מה סגנונות אלה מייצגים? אילו תזמורות גדולות בלטו בתקופה זאת? מה הייתה הסיבה להתפתחות הסגנון המחאתי, הביבופ?

נדבר על אמנים בולטים בג'אז בתקופות השונות ובתרומתם להתהוות התרבות האמריקאית החדשה ועל עוד נושאים שרלוונטיים לסגנון.

ו.2 מוזיקת הג'אז התפתחה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 על ידי צאצאי העבדים שהובאו במאה ה-17 מאפריקה לאמריקה. הרצון של אותם עבדים להביע את סבלם ומצוקותיהם הביא ליצירת הבלוז – סגנון מוזיקלי בולט וחשוב שעליו מושתת הג'אז. לבלוז יש מבנה קבוע מבחינה הרמונית ומספר תיבות קבוע: 12 תיבות. המילים משקפות צער ויגון על חיי העבדות הקשים.

לצד הבלוז התפתח הרגטיים: סגנון קופצני שדימה את מוזיקת תזמורות הלכת בניו אורלינס ושימש לריקודים. בשנות העשרים, עם התפשטות הג'אז לערים הגדולות ניו יורק ושיקגו, הצטרפו מוזיקאים לבנים ויצרו את הדיקסילנד, סגנון שבסיסו אלתורי סולו ואלתורים קבוצתיים.

בשנות השלושים החל להתפתח סגנון הסווינג, ואיתו צמחו תזמורות הביג בנד שניגנו בעיקר מוזיקה לריקודים. בלטו בעיקר התזמורות של דיוק אלינגטון, בני גודמן, גלן מילר, קאונט בייסי ואחרים. במחאה על הסווינג השבלוני והמתוק קמה תנועת הבי-בופ, שהבולטים במוזיקאים שפעלו בה היו: צ'רלי פרקר, מיילס דיוויס, דיזי גילספי ואחרים. בתקופות נוספות ובמקומות שונים באמריקה התפתחו סגנונות נוספים כמו קול ג'אז ופרי ג'אז שלא נדון בהם בתוכנית זו.

תרגיל כיתה

להביא לכיתה קטע בסגנון הבלוז של ביבי קינג. להקשיב ולראות אם מוצאים בה מחזוריות מסוימת. אם כן, בכל כמה תיבות או פעמות התבנית חוזרת על עצמה?

ו.3 שלושה מלחינים בולטים בתחום מוזיקת הג'אז

דיוק אלינגטון – חי בשנים 1899-1974. גדול מלחיני הג'אז שהביא את יסודות המוזיקה האפריקאית אל קדמת התרבות האמריקאית. אלינגטון כתב יצירות בתחום הג'אז בנוסף על להיטיו הרבים. חלק מיצירותיו שימשו פסקול לסרטים בתקופתו.

ג'ורג' גרשווין – חי בשנים 1898-1937. אף שנפטר בגיל צעיר הטביע את חותמו על המוזיקה האמריקאית במאה ה-20. הוא חיבר מוזיקה גם בסגנון ג'אז וגם בסגנון קלאסי. כבן להורים שהיגרו לארצות הברית מרוסיה הוא התעניין במוזיקה של השחורים, ועל בסיס התעניינות זאת כתב את האופרה "פורגי ובס".

מיילס דיוויס – חי בשנים 1926-1991. מייצג את המרד הסגנוני של מוזיקאי הג'אז של שנות הארבעים במאה ה-20. הוא וצ'רלי פרקר המציאו ופיתחו את עולם הבי-בופ האוונגרדי. לאחר מכן הוא שיתף פעולה עם קולטריין ועם מוזיקאים צעירים וגיבש סגנון פיוז'ן של ג'אז עם מוזיקה אלקטרונית.

התלמידים ידעו להעריך סצנות מוצלחות ופחות מוצלחות בהיבט השימוש במוזיקה, ויבינו כיצד השימוש באחד הסגנונות היה נכון ואפקטיבי. ייערך דיון, והתלמידים ינתחו את מודל חמשת ה-W ויבחנו האם השתמשו בו כהלכה בדוגמאות שיוצגו בפניהם.

סרטים נבחרים שנעשה בהם שימוש במוזיקה אמנותית (הסרטים המודגשים הם חובה)

בטהובן (רשימה חלקית)

סימפוניה מס' 6 – פנטזיה, שמש ירוקה

סימפוניה מס' 9 – התפוז המכני, מת לחיות

סימפוניה מס' 5 – היום הארוך ביותר

סונטת אור ירח – מיזרי

מוצרט (רשימה חלקית)

קונצ'רטו לפסנתר מס' 21 – אלווירה מדיגן

יצירות שונות – אמדאוס

סימפוניה מס' 40 – Living Daylights

רקוויאם – אליבי אחד יותר מדי

יוהאן סבסטיאן באך (רשימה חלקית)

טוקטה ופוגה ברה מינור – פנטזיה

פסיון למתאוס – קזינו

קונצרטים ברנדרבורגים – מת לחיות

מאז הפיכת הג'אז לסגנון מוכר ושימושי במוזיקה המערבית, בתחילת המאה, החל השימוש בו גם בעולם הקולנוע, ומלחינים השתמשו במוטיבים של ג'אז כדי להמחיש סצנות קולנועיות במקביל למוזיקה הקלאסית.

סרטים נבחרים שנעשה בהם שימוש במוזיקת הג'אז (הסרטים המודגשים הם חובה)

אל ג'ולסון – all that d’tz

דיוק אלינגטון – אנטומיה של רצח

דימיטרי טיומקין – בצהרי היום

ברנרד הרמן – נהג מונית

ליאונרד ברנשטיין – סיפור הפרברים

ג'ורג' גרשווין – אמריקאי בפריז

מיילס דיוויס – מיילס

יש סרטים שמשתמשים במוזיקת מקור, כלומר רואים את המקור שממנו בוקעים הצלילים. למשל, כשרואים סצנה שמתרחשת על במה ובה תזמורת שמנגנת את מה שאנחנו שומעים כפסקול או כשרואים מחט של פטפון יורדת אל התקליט ושומעים אותו מנגן. טכניקה זו משמשת רבות בסרטים מוזיקליים, אך גם בסרטים עלילתיים רגילים אם המקור למוזיקה נדרש להיות על המסך כחלק מהעלילה.

סרטים נבחרים שנעשה בהם שימוש במוזיקת מקור

אמדאוס – סרט על חייו של מוצרט.

מיילס – סרט על חייו של מלחין הג'אז מיילס דיוויס.

חלוקה למפגשים, נושאים ושעות

48 שעות להסברים מלווים בדוגמאות. סך הכול 12 מפגשים של 4 שעות אקדמיות למפגש.

32 שעות לצפייה וניתוח של סרטים. סך הכול 8 מפגשים של 4 שעות אקדמיות למפגש.

12 מפגשים כוללים הסברים ודוגמאות

● מפגש 1: ההיסטוריה של המוזיקה. התפתחות היסטורית של המוזיקה בקולנוע. דוגמאות של הסרטים האילמים ועד ימינו.

● מפגש 2: הבסיס האקוסטי ליצירת צלילים מגלי קול, איך נראים גלי קול. צליל והמבנה שלו. תדירות, אמפליטודה ושאר מושגי היסוד.

● מפגש 3: ארבעת היסודות שעליהם נשענת המוזיקה: גובה, עוצמה, מצלול ומשך.

● מפגשים 4-5: המוזיקה האמנותית. האזנה והכרת סגנונות ותקופות בסיסיות. האזנה ודוגמאות רבות.

● מפגשים 6-7: האזנה לסגנונות שונים ומגוונים בתחום הג'אז.

● מפגש 8: הסבר ודוגמאות על המוזיקה בקולנוע. שיטת חמשת ה-W. דוגמאות ליישום הפונקציות.

● מפגשים 9-10: שימושים של מוזיקה קלאסית בעולם הקולנוע.

● מפגש 11-12: שימוש בג'אז בסרטים והקרנת דוגמאות.

8 מפגשים – הקרנה וניתוח סרטים בהיבט המוזיקלי

פרק זה יכלול ניתוח של עד שמונה סרטים מלאים והפונקציות שהמוזיקה ממלאת בהם.

התלמידים יידרשו לצפות לפני כל שיעור בסרט במלואו ולהכיר את המתרחש על המסך. חשוב שיכירו את הבמאי של הסרט ואת סגנונו.

דוגמאות לניתוח בסיסי: סרטים נבחרים

סינמה פרדיסו, טורנטורה, 1988

זו אחת מיצירות המופת של המלחין אניו מוריקונה. כדאי לצפות בסרט במלואו כי הוא עשיר במוזיקה, ומוריקונה משתמש ברוב הטכניקות של מוזיקה לקולנוע. גרסת הסרט המקובלת עדיפה במקרה זה על גרסת הבמאי, שמסבכת את העלילה ומאריכה אותה ללא צורך (לדעתי).

יש בסרט חמישה לייטמוטיבים עיקריים:

1. מוטיב הפתיחה – ישמש כמסמן "פרקים" בסרט.
2. מוטיב מעבר שיתפתח מאוחר יותר למוטיב האהבה בין טוטו הצעיר לחברתו מהתיכון.
3. מוטיב הילדות שבתחילה מסמן פלאשבק בין טוטו המבוגר, איש קולנוע חשוב ברומא, לטוטו הילד בכנסייה בעיירה קטנה בסיציליה.
4. מוטיב הפעמונים – מחבר בין סצנות.
5. סרטים ישנים המוקרנים בסינמה פרדיסו וממלאים את נפשו של טוטו הילד והנער.

הנושאים של מוריקונה מלודיים ופיוטיים, מלבד סצנת השריפה של בית הקולנוע הישן שהיא דרמטית מאוד. כאמור, מוריקונה מציג שליטה מופלאה בטכניקות ההלחנה. פייד אין ופייד אאוט כשנכון לתמונה, מוזיקה דלילה כאשר מלווה דיאלוג, מוזיקה שאינה משתנה בקאט לסצנות שונות במקום ובזמן, כדי לחבר אותן לצופה, ואפילו מספר נעימות עממיות שמחברות אותנו למקום.

הלייטמוטיבים מקבלים טיפול תזמורי וקצבי שונה בהתאם לסצנה.

הפסקול מכיל את כל מה שניתן לומר על מוזיקה לסרט.

נהג מונית, סקורסזה, 1976

זהו סרטו האחרון של ברנרד הרמן, שכבר התגורר באנגליה בעקבות אכזבתו מהוליווד. אחרי הפצרות רבות של סקורסזה הוא הסכים להלחין את המוזיקה לסרט.

אופיו הגותי של הרמן בא לידי ביטוי גם כאן, אך השפה מציינת תפנית בסגנונו.

המוזיקה היא בסגנון ג'אז ויוצרת את האווירה של ניו יורק בשנות השבעים והיא קודרת ומתאימה להפליא לרוח הסרט.

מומלץ להראות את ההתחלה וכמה סצנות בהמשך.

מלון גרנד בודפשט, ווס אנדרסן, 2014

העלילה מתרחשת בארץ דמיונית שנמצאת אי שם במרכז אירופה, במלון פאר שהוא שריד מתקופת הפאר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית. התקופה היא שנות השלושים המוקדמות של המאה העשרים.

המלחין דספלא, שזכה באוסקר על המוזיקה, יצר מוזיקה עממית של עם שאינו קיים. הוא שילב כלים עממיים מהאזור כמו שירת יודל, קרן אלפים, בללייקות ומנדולינות, והוסיף לכך את אמירתו האישית.

האדם השלישי, קרול ריד, 1949

הבמאי האנגלי קרול ריד התלבט בבחירת מלחין לסרט המתרחש בווינה ב-1945 כאשר העיר מחולקת לארבעה אזורי שליטה של בעלות הברית.

כאשר שהה בבית קפה וינאי שמע את נגן הציתר אנטון קאראס מנגן מיצירותיו והחליט שהמוזיקה בסרטו תורכב מקטעים אלה בנגינת הציתר של קאראס. הנעימות הווינאיות שנשמעות קצת עגמומיות מעבירות בצורה מדהימה את האווירה בווינה בתום המלחמה ואת הניחוח של וינה של פעם.

נעימת הנושא היא מהידועות ביותר במוזיקה לקולנוע.

לה סטרדה, פליני, 1954

זהו אחד הצמדים המופלאים בקולנוע: הבמאי פדריקו פליני והמלחין נינו רוטה שעבדו יחד על סרטים רבים עד מותו של רוטה. סרט זה מציין שלב המעבר של פליני מהניאו-ריאליזם אל סגנונו האישי הייחודי.

בתחילת הסרט רוטה הלחין מעין אוברטורה הכוללת את רוב הלייטמוטיבים שיופיעו בהמשך בצורות שונות. מובן שאחד המוטיבים הוא קרקס (הקרקס הוא מוטיב חוזר בסרטי פליני. כך למשל סיום "שמונה וחצי" וסצנת הקרקס ב"ג'ולייטה של הרוחות").

זהו סרט מופת, וכדאי לצפות בכולו.

רשימת הסרטים לניתוח במפגשים המעשיים – לבחירה 8 סרטים

הרשימה המובאת בהמשך נבחרה בקפידה, והיא כוללת סרטים שהמוזיקה שנכתבה להם משובחת ותרמה תרומה משמעותית להתפתחות המוזיקה בקולנוע.

1. האדם השלישי, 1949. במאי: קרול ריד. מלחין: אדם קאראס.
2. שיר אשיר בגשם, 1952. במאים: ג'ין קלי וסטנלי דונן. מלחינים: ארתור פריד, ניקו הרב בראון, לני הייטון.
3. לה סטרדה, 1954. במאי: פדריקו פליני. מלחין: נינו רוטה.
4. ורטיגו, 1958. במאי: אלפרד היצ'קוק. מלחין: ברנרד הרמן.
5. חידון בחרוזים, 1963. במאי: סטנלי דונן. מלחין: הנרי מנצ'יני.
6. אודיסאה בחלל, 1968. במאי: סטנלי קובריק. מלחין: קלאסיקות מתוך יצירות מופת.
7. הנסיכה בעור החמור, 1970. במאי: ז'אק דמי. מלחין: מישל לגרן.
8. נהג מונית, 1976. במאי: מרטין סקורסזה. מלחין: ברנרד הרמן.
9. מפגשים מהסוג השלישי, 1977. במאי: סטיבן ספילברג. מלחין: ג'ון ויליאמס.
10. סינמה פרדיסו, 1988. במאי: ג'וזפה טרנטורה. מלחין: אניו מוריקונה.
11. מלון גרנד בודפשט, 2014. במאי: ווס אנדרסון. מלחין: אלכסנדר דספלה.

תרגיל סיום

בסיום הפרק יוגדר תרגיל מסכם המתבסס על סרט עלילתי באורך מלא שלא נותח בכיתה, מתוך הרשימה המוצעת לשיעורים המעשיים. התלמידים יידרשו לנתח את הסרט, לחלקו לסצנות על פי הדוגמאות שהובאו במהלך השיעורים ולתאר אילו פונקציות המוזיקה שירתה בסרט והאם היא הגשימה את מטרתה כמסייעת לוויז'ואל ולעלילה.

דף ניתוח מוזיקה לקולנוע – מטלת סיום קורס

מטלה זאת דורשת מהסטודנט הבנה של תפקידי המוזיקה בקולנוע. הניתוח יכלול:

1. פסקה רקע המתארת את הבמאי וסגנונו.

2. רשימת סצנות מתוזמנת של כל הסרט (BREAK DOWN).

מתוך רשימת הסרטים לבחירה ייבחר סרט אחד וינותח על פי השאלות הבאות:

1. תוך כדי הצפייה בסרט, האם חשתם שלמוזיקה יש תפקידים שמעצימים את מה שנראה על המסך וגורמים לנו לחוש רגשות שונים? אם כן, אילו רגשות עלו אצלכם תוך כדי הצפייה?
2. האם היו סצנות שהמוזיקה בהן הייתה מיותרת ומוטב היה אם היה שקט?
3. בחרו סצנות שבהן המוזיקה שימשה להגברת המתח.
4. תארו סצנה שבה המוזיקה יוצרת ללא מילים הבנה שלגיבורים יש מחשבות רומנטיות.
5. היכן בסרט השתמש המלחין במוזיקה כדי לרמוז לצופים מה עומד לקרות עוד לפני ההתרחשויות על המסך?
6. 
   
7. באיזה סגנון מוזיקלי נעשה שימוש בסרט? ציינו עוד שלושה סרטים שבהם נעשה שימוש בסגנון המוזיקה שזיהיתם. כתבו מספר מילים על היצירה שזיהיתם.
8. מהי מוזיקת מקור (Source music)? האם נתקלתם בשימוש בה בסרט שאתם מנתחים? אם לא, ציינו דוגמה מסרט אחר שאתם מכירים.
9. האם תוכלו לדמיין את הסרטים ללא מוזיקה? האם קיים חוסר מסוים בצפייה ללא סאונד?
10. מה לדעתכם עדיף, מוזיקה מקורית או מוזיקה קיימת שערכו אותה לסרט? נמקו את תשובתכם בכלליות ללא התייחסות למלחינים ספציפיים.
11. כדי שסרט יצליח בהיבט המוזיקלי (קבלת פרס על המוזיקה, פסקול, underscoring) איזו מערכת היחסים נדרשת בין הבמאי למלחין?

נספח – רשימת סרטים לשימוש המרצה והסטודנטים במהלך הלימוד

רשימת סרטים שנושאם מוזיקה

1. שגעון המוזיקה (1977) / Saturday Night Fever
2. צלילי המוזיקה (1965) / The Sound of Music
3. בכוח המוזיקה (2010) / Country Strong
4. ביל וטד שורפים ת'זמן (2020) / Bill & Ted Face the Music
5. מוזיקה מהלב (1998) / Music From Another Room
6. המוזיקה מעולם לא עצרה (ש.ל.ר) (2011) / The Music Never Stopped
7. מוזיקה (2011) / Muzika
8. מוזיקה באפלה (1948) / Musik i mörker
9. המוזיקה העצובה בעולם (2004) / The Saddest Music In The World
10. מוזיקה במנהטן (1944) / Music in Manhattan
11. אין כמו המוזיקה (2000) / Face the Music
12. מיוזיק (2021) / Music
13. המוזיקה שלנו (2004) / Notre musique
14. רצח בקולנוע צפון

מוזיקת ג'אז בסרטים

A Great Day in Harlem

Alexander Ragtime Band

An American in Paris

Ascenseur pour l'échafaud (Elevator to the Gallows)

Bird

Black and Tan Fantasy

Black Orpheus

Cabin in the Sky

Casablanca

De Lovely

Hellzapoppin

In His Own Sweet Way

Its' the Lovely

Jack Johnson

Ma' Rainey's black bottom

Midnight in Paris

Mo' Metter Blues

Naked Lunch

Rhapsody in Blue

Round Midnight בטהובן

Singing in the Rain

Sophisticated ladies

Stormy Weather

Straight No Chaser

Sweet and Lowdown

Swing Kids

The Cotton Club

The Jazz Singer

The Lady Sings the Bluesr-

The Long Goodbye

To have and Not Have

​סרטים נוספים שנעשה בהם שימוש במוזיקה קיימת

1. אלווירה מדיגן (1967) – קונצרטו לפסנתר מס' 21, מוצרט
2. אודיסאה בחלל (1968) – כה אמר זרתוסטרא, ריכרד שטראוס. ולסים של יוהאן שטראוס
3. התפוז המכני (1971) – סימפוניה מס' 9, בטהובן
4. בארי לינדון (1975) – סרבנד (sarabande), הנדל. שלישיית פסנתר, שוברט
5. מנהטן (1979) – רפסודיה בכחול, גרשווין
6. אפוקליפסה עכשיו (1979) – דהרת הוולקירות, וגנר
7. אנשים פשוטים (1980) – קנון, פכלבל
8. פלאטון (1985) – אדג'ו, ברבר
9. הים שבפנים (2004) – האופרה טורנדוט, פוצ'יני
10. הסיפור המלא של בנג'מין באטן (2008) – קרנבל החיות, סן סנס

סרטים נוספים ראויים לצפייה וניתוח בהיבט המוזיקה שנכתבה להם

1. Star war
2. פסיכו
3. פנטזיה
4. מיילס דיוויס
5. פסיכו
6. All that jazz