איך עוברים את ים סוף?
תעצמו לרגע את העיניים ותדמיינו שאתם עומדים מול ים. ים עצום. ענק. ים מלא דגים, כרישים וכלבי ים. ואתם צריכים לעבור אותו אל הצד השני. איך תעשו זאת? בני ישראל עומדים בפני הדילמה הזו בדיוק. כשהם מגיעים לים סוף הם צועקים בפחד. אין להם מושג איך לעבור אל הצד השני. אלוהים לא עוזר הרבה הוא רק אומר להם- "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל וייסעו". למה אתה צועק, אומר אלוהים למשה. פשוט תעבור את הים. בתנ"ך כתוב שמשה, המנהיג, מרים את המטה שלו ואז הים נבקע לשניים וכל בני ישראל עוברים באמצע.
במדרש מסופר סיפור קצת אחר. המדרש מספר לנו שכאשר היה צריך להיכנס לים סוף כל בני ישראל עמדו בחוץ והתווכחו. אף אחד לא רצה להיכנס פנימה. כל אחד אמר שהשני יהיה זה שייכנס. עד שהגיע אדם אמיץ אחד. נחשון בן עמינדב. נחשון החליט שהוא יכנס לתוך הים. אבל הים לא נבקע מיד.
בהתחלה נחשון נכנס עם הרגליים לתוך הים. והים עדיין לא נבקע. ואתם יכולים לדמיין את כל המשפחה והחברים שלו צועקים מאחוריו "תצא נחשון, זה מסוכן". אבל הוא נכנס עוד קצת עד המותניים. ועדיין לא קרה שום דבר וכולם עדיין צועקים "צא נחשון, אל תעשה את זה". ונחשון לא ויתר, הוא נכנס עוד ועוד. עד שהמים הגיעו לו לאיברי הנשימה, אל הפה והאף. עד שהגיעו מים עד נפש. ואז. רק כשכבר אי אפשר היה להמשיך יותר. רק אז הים נבקע לשניים. נחשון מסמל את הנחישות.
בדרך כלל בחיים כשיש בפנינו קשיים, לא מספיק שנרים מטה של קסם והקושי יעלם. אנחנו צריכים להתאמץ. להעז להיכנס פנימה, להתמודד עם הקושי. רק אחרי שנעז לצלול לתוכו לעומק , רק אז נצליח להתמודד איתו ולחצות את הים.
(מתוך בינה - התנועה ליהדות חברתית).
השנה אני חשה שבמובן מסוים אנחנו חוצים את הים. בכל רגע ורגע אנחנו מתמודדים עם קשיים שלא התכוננו אליהם. התעוזה, הנחישות וההתמדה הן התכונות האישיות שעוזרות לכל אחד מאתנו לעבור את הים הזה. החזקת הידיים המשותפת של צוות ביה"ס יחד איתכם הורים ותלמידים היא שעוזרת לכולנו ומאפשרת לנו לעבור לצד השני של הים בבטחה.
מאחלת לכולנו חג נהדר, חג של משפחתיות, הנאה מהדברים הקטנים כגדולים, שתשרה עליכם נחת ורוגע, איסוף אנרגיות וכוחות להמשך שיבוא.
סוף שבוע טוב לכולם.
לילך.
