ז'אנר המותחן הוא ז'אנר רחב ביותר (מטא-ז'אנר) ובשל כך הבנת המוסכמות הסיפוריות שלו יכולה לבלבל את הכותבים. לעתים הז'אנר חופף לז'אנרים אחרים (כמו להרפתקאות), וכמעט תמיד הוא לא מותחן בלבד אלא מעורבב עם עוד ז'אנר כמו אקשן, מותחן פשע או מותחן פסיכולוגי, אימה, משטרה, ריגול ועוד. לכן, מבחינה סיפורית טכנית קשה לבודד את המותחן ויש להתייחס להצלבה שלו עם הז'אנר הנוסף. ברמה הסיפורית אנו נתייחס לז'אנר זה מבחינת התחושות שהוא מעורר בקרב הצופים.

סרט מתח מוגדר על פי מצב רוח המעניק לצופה תחושות מוגברות של ציפייה, חרדה, התרגשות וכמובן מתח. לכל הסרטים באשר הם יש איכות מותחנית במינון מסוים, ולמידת הטכניקות שיוצרות את האפקטים הללו רלוונטית לכל סוגי הסיפורים.

הרציונל במהלך הלימודי

מכיוון שזה הפרק הראשון בלימודי ז'אנרים, נתעכב תחילה על הקשר שבין הז'אנר לסיפור, נתעמק בנושא של ציפיות ומוסכמות, ולאחר מכן נעמיק באופן ספציפי במותחן האימה כמקרה בוחן. מותחן האימה נבחר בשל ההיכרות היחסית של הלומדים בגילים אלה עם הז'אנר. הנושא השני בפרק זה עוסק בכל האלמנטים הסיפוריים היוצרים מתח. יש לתרגל באופן מעשי טכניקות אלו, באמצעות ארגז הכלים והשאלות המכוונות לכתיבת סצנות. ז'אנר המותחן הוא קרקע נכונה להתעמקות בהיבטים תסריטאיים של בניית דמות וגם להתייחסות לעיקרון תסריטאי חשוב, האנטגוניזם. נעמיק בשני נושאים אלו בהקשר הכללי ובהקשר למותחן.

א.1. הקשר שבין הז'אנר לסיפור.

א.2 מאפיינים סיפוריים של מותחן: המכניקה של המתח.

א.3 הפרוטגוניסט במותחן – בניית דמות הגיבור.

א.4 עקרון האנטגוניזם במותחן ובסיפור.

1. התלמיד יבין את המשמעות של מוסכמות וציפיות סיפוריות של ז'אנר, ובפרט של המותחן.
2. התלמיד יבין לעומק ויתרגל את העקרונות הסיפוריים – המכניקה של יצירת מתח.
3. התלמיד יפנים שהעקרונות הסיפוריים ליצירת המתח תקפים לכל סוגי הסיפורים.
4. התלמיד יקרא סיקוונס כתוב של תסריט מתח וידע לאפיין כתיבה מסוג זה.
5. התלמיד יבין את חשיבות יצירת ההזדהות של הצופה עם הפרוטגוניסט.
6. התלמיד יבין כי פרוטגוניסט שהוא דמות עמוקה, מורכבת ורב-ממדית הוא מרכיב חיוני של מותחן בפרט וסיפור בכלל.
7. התלמיד יבין ויתרגל את הטכניקה של בניית דמות עגולה, מורכבת ורב-ממדית.
8. התלמיד יצפה בסרט "שתיקת הכבשים" ויבין את עיצוב הדמויות של הפרוטגוניסט והאנטגוניסט במותחן.
9. התלמיד יפנים את עקרון האנטגוניזם ויסביר איך הוא מיושם במותחן ובסיפור.

מוסכמה – קונבנציה שהיא בעצם קוד או צופן שעוזר לצופה להבין לאיזה ז'אנר הסרט משתייך.

ציפיות הצופים – הצופים מגיעים לסרט מז'אנר מסוים עם ציפיות מוקדמות. זיהוי הנוסחאות המוכרות מסייע לצופה להבין את העלילה, לעקוב אחריה ולנסות לחזות את התפתחותה. סרט עשוי לאשש את ההיפותזות של הצופים, אך גם להפתיע ולהפריך את הציפיות.

אפקט "מתח השהיה" בסיפור – ציפייה דרוכה ומתוחה לשאלה כלשהי שהסיפור מעורר בשל העובדה שהתשובה לשאלה מושהית.

מבנה עלילתי של מבוך פתלתל – מטפורה לעלילה המותחנית המתאפיינת בסטיות מרצף האירועים המרכזי ולא מתפתחת לקראת התרה וקונפליקט בקו ישר אלא תוך כדי סטיות לעניינים צדדיים, הרבה נקודות מפנה והרבה הטעיות.

השעון המתקתק – העצמת לחץ הזמן, דדליין. יש זמן מוגבל לגיבור לפעול, וכל מצב של אי-פעולה שורף זמן יקר.

המרחב המותחני – מרחב המספק חוויה של עומס ריגושי וכאוס ומעצים ניכור. מרחב כפול המתאפיין בטרנספורמציה ממרחב מוכר למרחב מופלא. תחושה היוצרת מתח והשהיה בין תחושה של מוכרות וזרות, בין ביטחון לסכנה.

הזרה – המונח הזרה נגזר מלשון "זר". ההזרה מציגה תופעה מוכרת במציאות בדרך חדשה. היא מאפשרת להתבונן במציאות באור חדש.

מקגאפין – אובייקט, מכשיר או אירוע הנחוצים לעלילה ולמוטיבציה של הדמויות, אך לא משמעותיים, חשובים או רלוונטיים כשלעצמם.

אירוניה דרמטית – פער בין המציאות העלילתית להבנתה של דמות את אותה מציאות. הפער בא לידי ביטוי בתפנית שמפתיעה את הדמות וסותרת את ציפיותיה וכוונותיה.

קליף האנגר – סיום מותח ובלתי פתור של פרק ביצירה אמנותית, במקרה שלנו סיום של סצנה או סרט.

הכנה (Set up) – בתחילת התסריט נשתל חפץ, משפט, בדיחה פרטית של הדמויות או פעולה מסוימת. המטרה היא להשתמש בכך בהמשך התסריט ויש ציפייה לשימוש זה בהמשך התסריט.

גמול (Pay off) – הציפייה כיצד יקבל האובייקט את הגמול מסקרנת את הצופה, יוצרת מתח ודרמה, ומתקבל הגמול אחרי שחזינו מה עומד לקרות.

הזדהות – התחושה שנוצרת אצל הצופים כשהם מרגישים שבינם לבין הדמות הראשית יש מכנה אנושי משותף. ההזדהות של הצופים עם הפרוטגוניסט יוצרת מעורבות רגשית שבה הצופה חש מעורב בכל עלילת המסע של הגיבור.

חיים פנימיים – הביוגרפיה של הדמות מהלידה ועד תחילת הסרט.

חיים חיצוניים – הגילוי של הדמות מהרגע שהסרט מתחיל ועד מסקנת הסיפור.

אפיון דמות – סך כל התכונות של הדמות שניתן לראות באופן ממשי.

אופי של דמות – טבעה ואופייה האמיתי של הדמות המתבטאים באמצעות בחירות ופעולות שלה.

What at stakes – הסיכון (ההימור) של הפרוטגוניסט. במצב של איום הפרוטגוניסט נאלץ לסכן משהו משמעותי ובעל ערך כדי להרוויח את מושא תשוקתו. הערך של התשוקה עומד ביחס ישיר לסיכון שהדמות מוכנה לקחת כדי להגשים אותה. ככל שהערך גדל כך גם הסיכון.

עקרון האנטגוניזם – ככל שכוחות האנטגוניזם העומדים מול הפרוטגוניסט רבי עוצמה ומורכבים כך יהפוך הסיפור למוחשי, מרתק אינטלקטואלית וחזק רגשית.

כל ז'אנר כופה מוסכמות על עיצוב הסיפור: רקע ייחודי, אירועים הכרחיים, תפקידים קבועים. הקהל מכיר את המוסכמות הללו ומצפה לראותן מתגשמות. על כן בעיצוב הסיפור הכותב חייב לקחת בחשבון את הקהל וציפיותיו. כדי לעמוד בציפיות התסריטאי צריך לשלוט במוסכמות הסיפוריות של הז'אנר.

1. מוסכמות וציפיות

הז'אנר הוא אפוא מושג מורכב ובעל משמעויות רבות, שנדון במהלך כתיבת הסרט, הפקתו, הפצתו, הצפייה בו ובמהלך ההתייחסות הביקורתית אליו. כמו כן, הז'אנר משמש ככלי בידי המפיצים ומציגי הסרטים, שעל פיו מוגדר הסרט לשיווק. זהו מעין חוזה בין היוצרים לצופים באשר להנחות המוקדמות שיש להפעיל בעת הצפייה כדי להבין את הסרט וליהנות ממנו. התסריטאי צריך להבין כבר בשלב הכתיבה את מוסכמות הז'אנר וציפיות הצופים. יש להדגיש כי המוסכמות הן לא מגבלה אלא השראה. המטרה היא להשאיר את המוסכמה ולהימנע מקלישאה.

ז'אנרים שונים מבוססים על מאגר של יסודות סיפוריים משותפים, כגון מבנה העלילה (אקספוזיציה, עימות הולך ומחריף, שיא והתרה) אך האופן שבו זה יקרה בכל ז'אנר שונה מאחד לשני. מוסכמות ז'אנריות נשענות במקרים רבים על התבנית העלילתית. לדוגמה, בסרטי בלש אנו מצפים כי במרכז העלילה תעמוד חקירה; במערבונים יתמקד הקו העלילתי בנקמה; סרטי גנגסטרים יתארו את עלייתו ונפילתו של מנהיג המאפיה במאבקו בשוטרים ובכנופיות המתחרות. כמו כן, מוסכמות ז'אנריות יישענו גם על תמה של סיפור ומאפייני הגיבור.

תרגיל – מוסכמות וציפיות

1. נחפש סרטים שיוצאים עכשיו לאקרנים מז'אנרים שונים: אימה, מד"ב, מחזמר וכדומה.

2. כיצד הטריילר והפוסטר ממסגרים את הז'אנר?

3. מהן הציפיות שלכם כצופים: איזה רגש תחוו בסרט?

4. איזה סוג סיפור יהיה?

5. איזה סוג של גיבור יהיה בסרט?

6. איזה סוג של מכשולים? מול מי הגיבור נלחם?

7. אילו סצנות אתם מצפים לראות?

מבוא לנושא הבא

כעת יש לצפות בשלושה טריילרים מז'אנר המותחן ולבחון דרכם את השאלות הנ"ל. לדיון – מהן המוסכמות הסיפוריות?

המותחן – מוסכמות וציפיות

הז'אנרים של המותחן מעבדים חרדות ואיומים שונים, כמו איום על החוק והסדר (מותחן משטרה ובלש), איום על ביטחון המדינה (ריגול), איום בהכחדה (אסונות) וחרדה לשלמות הגוף (אימה). האיום לרוב מיוצג על ידי אנטגוניסט.

המותחן הוא ז'אנר שהעלילה שלו מונעת על ידי אנטגוניסט שמגלם את הרוע (דמות הנבל). השאלה שבבסיס כל סיפור מתח היא: כיצד אנו מתמודדים עם כוחות הרשע הקיימים ולעתים קרובות בלתי מובנים בחיי היומיום. המותחן מספר על מאבק חיצוני שהופך לפנימי. הגיבור נאלץ לעשות בחירות בסיסיות כדי לשחרר עוצמה מיוחדת הטמונה בו.

מאפיינים נרטיביים

א. צורך – הצורך של הגיבור הוא המנוע שבבסיס הסיפור. במותחן הצורך הוא להחזיר ביטחון. הצורך מתעורר כאשר האנטגוניסט מניע את העלילה עם פשע כלשהו שמעורר את הפרוטגוניסט להחזיר את הביטחון האבוד.

ב. קונפליקט – הפשע שביצע האנטגוניסט הופך בהמשך לאישי באופן כלשהו מבחינת הגיבור, מעצים את הקשר בין השניים והופך את ההתנגדות שלהם למרגשת אפילו יותר. האנטגוניסט לוקח את המאבק של הגיבור כעלבון אישי ורוצה לא רק לנצח אותו אלא גם להכאיב לו.

ג. נקודת השיא, ההימור (נרחיב בנקודה עלילתית זו בהמשך הפרק) – הצורך של הגיבור בביטחון מגיע לסכנה הכי גדולה שלו. בנקודת השיא תהדהד התמה של הסיפור. תמה אופיינית למותחנים היא גורל אכזר ממוות

ד. סצנות "מחייבות":

● סצנת גילוי הפשע המעיד על אנטגוניסט, לרוב יש מספר קורבנות.

● סצנה המשבחת את ערמומיותו של האנטגוניסט.

● סצנת גילוי: האנטגוניסט הופך את הפשעים לאישיים מבחינת הגיבור, הגיבור הופך לקורבן העיקרי.

● הגיבור בחסדי האנטגוניסט: אירוע הליבה, הגיבור מתגבר כי גילה את עוצמתו המיוחדת.

● סצנת סוף שקרי.

2. מותחן האימה – מקרה בוחן

ז'אנר זה נקרא על שם האפקט הרגשי שהוא מבקש לעורר בצופים. מה יכול לעורר אימה ברמה הבסיסית ביותר? מפלצת, דמות מפלצתית. מה מגדיר דמות כמפלצת? חריגה מהנורמה. זומבי, ערפד, שדים, פסיכופתים. למעשה, תת-ז'אנרים של סרטי האימה מוגדרים על פי סוג המפלצת. חשוב לציין כי סרטי אימה הם תמיד משל למשהו, ייצוג לסיוטים האישיים או החברתיים שלנו, חרדה חברתית.

לדוגמה, "מלתעות" ופרשת ווטרגייט. ראש עיריית אמיטי מנסה לשרת את האינטרסים של בוחריו ומסתיר ראיות על מתקפת הכריש שכן העיירה זקוקה לכסף שיבזבזו הנופשים. בהקשר הפוליטי-חברתי, ראש העיר החלש מייצג את ניקסון שהודח בעקבות פרשת ווטרגייט (שנה לפני שהסרט עלה לאקרנים). הכריש מסמל את האיום האמיתי על אמריקה המגיע מבחוץ – מלחמת וייטנאם. ברמה האלגורית עולה השאלה כיצד ממשיכה ארצות הברית לשלוח את חייליה להיהרג במלחמה מיותרת.

סרטי משספים

נעמיק בתת-ז'אנר זה של מותחן האימה, שכן מוסכמה ז'אנרית מרכזית שלו היא מבנה הסיפור. סרטי משספים מזוהים עם מבנה סיפור נוסחתי ועם דמויות טיפוסיות.

בסרטי משספים יש דמות של פסיכופת שמשוטט מחוץ לפריים ומאיים על קבוצה של בני נוער או צעירים ואחר כך משסף אותם בשיטתיות.

מאפיינים נרטיביים

א. האנטגוניסט – בוגימן, האיש ללא פנים, רוצח על-אנושי, אינו בריא בנפשו ואינו ניתן לעצירה, מונע מרצון לנקמה ולרוב עוטה מסכה. לא משנה מה תעשה, כמעט אין סיכוי לחמוק ממנו.

ב. הפרוטגוניסט – "הנערה האחרונה" – זו "שהמפלצת" לא מצליחה להכניע. זו הדמות שנתקלת בגופות חבריה המבותרות, שמגלה את היקף הזוועה שטרם הסתיימה. היא צווחת, נמלטת, נרדפת, נפצעת. היא חיה עם הידיעה שחייה גם הם בסכנה, ובסופו של דבר מתמודדת מול המפלצת. היא אמיצה ובעלת תושייה, תולעת ספרים בתולית וחסודה, בניגוד לחברותיה.

ג. הקורבנות – לרוב קבוצת מתבגרים, בני טיפש-עשרה המאוימים על ידי דמות פסיכופתית.

ד. מועד העלילה – העלילה תתרחש בזמן חופשה, חגיגה או ציון תאריך מיוחד שמסביר את הסיבה להתכנסות המרובה של המתבגרים במקום מסוים.

ה. הלוקיישן – העלילה תתרחש בדרך כלל בסביבתם המוכרת של הקורבנות שבה הם מרגישים בטוחים (בית, קניון, מחנה קיץ וכו').

המהלך העלילתי של סרטי משספים:

1. חבורת בני נוער חיה ופועלת בהתנהגות "לא מוסרית".

2. רוצח חסר פנים מופיע.

3. גופות מתחילות להיערם.

4. הנערה האחרונה, "הדמות המוסרית", נשארת לבדה להתמודד מול הרוצח.

5. ניצחון זמני של הנערה האחרונה על הרוצח (אי אפשר באמת לחסל אותו).

6. קריצה לסרט המשך – הרוצח כנראה עדיין בחיים.

תרגיל

צפו בסיקוונס הפתיחה של הסרט "כלבת" (קשלס ופפושדו, 2010) ופרטו איך המוסכמה הסיפורית הז'אנרית מתבטאת בו.

להעשרה: הפודקאסט "עושים מזה סיפור":

● על זומבים וערפדים וסרט אימה כסרט פוליטי

● על סרטי אימה – פרק 2 עונה 1

המכניקה של המתח רלוונטית כמיומנות סיפורית לכל סוגי הסיפורים ולאו דווקא למותחנים. טכניקות כמו "שאלת מתח" נרצה להציב בכל תחילת סיפור באשר הוא.

1. אפקט המתח – השהיה

חוקר הקולנוע דיוויד בורדוול טוען כי הצופה בסרט הקלאסי מכיר את הסכמה הנרטיבית של אותם סרטים ולכן הוא לא צופה פסיבי אלא אקטיבי, שכן הוא מעלה היפותזות שונות במהלך צפייתו בשל היכרות עם הסכמה הנרטיבית.

בורדוול מסביר את מהלך הצפייה של הצופה באופן הבא: הסרט דורש מהצופה לפרש את הסגנון הקולנועי שלו ואת הסוז'ט (עלילה), כלומר, את הסדר שבו הסרט מציג את אירועיו, בדרך אחת בלבד — על ידי בניית פאבולה (סיפור) לעצמו, כלומר ציר זמן כרונולוגי ברור וחד.

את אותה סכמה שמגדיר בורדוול לגבי הקולנוע הקלאסי ניתן להציג בצורה נוספת על פי המודל הארוטטי שמנסח נואל קרול. קרול טוען כי סרטים הוליוודיים קלאסיים נגישים ואפקטיביים מאוד ביחס לאמנויות ומדיומים אחרים בשל איכותה המסבירה של העלילה. כלומר, מבני העלילה העיקריים בסרטים הוליוודיים עוסקים בהעלאת שאלות, שעליהן הם משיבים בסצנות המאוחרות יותר. הנרטיב הארוטטי מצטיין אפוא ביכולתו לסדר בשיטתיות ובתמציתיות את רצף העלילה, כך שקל לצופה להבין אותו ולהימשך אליו, ומהלך זה הופך את הסרט לבהיר מאוד.

כלומר, כוחו של הסרט, ובייחוד סוד כוחו של הסרט המכונה הוליוודי, הוא בסיפוק הצופה מיכולתו לנסח לעצמו בבהירות ובפשטות שאלות ולזכות בתשובות מלאות לשאלות אלו, סיפוק הנעדר מחיי היומיום של הצופים וקיים בקולנוע. אקט המתח נוצר מתוך ציפייה דרוכה לשאלה המתעוררת בסיפור, ואנו דרוכים כי התשובה מושהית. זהו אפקט השהיה.

בדפוס סיפורי זה קיימים שלושה מאפיינים חשובים:

א. ציפייה דרוכה לתשובה כלשהי.

ב. ניגוד קיצוני בין שתי תשובות אפשריות, שרק אחת תתממש: האם הפצצה תתפוצץ או שינטרלו אותה בזמן?

ג. גורם הסבירות משפיע על אפקט המתח – ככל שהתממשות התוצאה הרצויה מבחינת הצופים סבירה פחות גובר אפקט המתח (גוליית יותר חזק מדוד ולכן סיכוי רב יותר שהוא ינצח). אלמנט זה יוצר תחושה של תקווה ופחד. הצופים מקווים לסוף טוב אבל מפחדים שמשהו רע יקרה.

תרגיל

1. צפו בסרט הקצר "The pavement" (טיילור אנגל, 2014):

יש לערוך צפייה אחת רציפה וצפייה שנייה עם עצירות.

2. בכל פעם שמגיעים למדרכה הסצנה משוחזרת מחדש, ובכל פעם נמסר מידע אחר על הסיפור. יש לעצור אחרי כל פעם שמגיעים למדרכה ולמלא את הטבלה.

3. כיצד הסיפור מתעתע בנו על ידי מודל השאלה והתשובה?

טבלה 1: ההבדל בין עלילה לסיפור

מסקנה: המתח בין הסיפור לעלילה משפיע על ההבניה הסיפורית במוחו של הצופה. ככל שיש פער ביניהם הצפייה תהיה אקטיבית יותר והצופה יידרש להשלים באופן פעיל במוחו את הסיפור.

2. פערי מידע

אירוניה דרמטית – מצב שבו הצופה יודע יותר מהדמות. גורל בלתי נמנע שיוצר מתח. כדי ליצור אירוניה דרמטית עלינו לחשוף לקהל מידע לפני שאנחנו חושפים אותו לדמויות. כלומר, להשתמש ברמזים עדינים החבויים בסצנות שהקהל רואה אבל הדמות הראשית לא.

אפקט ההפתעה – מצב שבו הצופים והדמויות יודעים אותו דבר, אין פער בין המציאות העלילתית להבנה של הדמות את אותה מציאות, ולכן כשהמציאות מתגלה והדמות מופתעת גם הצופה מופתע.

להלן ההסבר הקלאסי של היצ'קוק להבדל שבין אירוניה דרמטית להפתעה: "אנחנו יושבים ומדברים, יש אולי פצצה מתחת לשולחן הזה, והשיחה שלנו כל כך שגרתית, לא קורה שום דבר מיוחד, ופתאום: בום, פיצוץ. הקהל מופתע, אבל לפני שהופתע, הוא צפה בסצנה שגרתית לחלוטין, נטולת עניין. עכשיו בוא נבחן את המתח: הפצצה מתחת לשולחן, והקהל יודע את זה, כנראה כי ראה את האנרכיסט מניח אותה שם... אותה שיחה יומיומית נעשית לפתע מעניינת מאוד, כי הקהל משתתף בסצנה. מתחשק לו לומר לדמויות שעל המסך: 'אתם לא צריכים לספר סיפורים כל כך בנאליים, יש פצצה מתחת לשולחן והיא תתפוצץ עוד מעט'. במקרה הראשון הענקנו לקהל חמש-עשרה שניות של הפתעה ברגע ההתפוצצות. במקרה השני הענקנו לו חמש-עשרה דקות של מתח."

בסצנת הפתיחה של "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו מ-2009 הסרט נפתח בצרפת הכבושה בשנת 1941. קולונל האנס לנדה, המכונה "צייד היהודים", מגיע לבית משפחת דרייפוס לאחר שקיבל מידע על כך שהם מחביאים יהודים בביתם.

לצפייה – 10 דקות ראשונות. "ממזרים חסרי כבוד" (נטפליקס, בתשלום):

דיון

1. כיצד משתמש טרנטינו באירוניה דרמטית כדי לבנות מתח?

2 מהי שאלת המתח שמתעוררת?

3. כיצד התשובה מושהית?

4. אילו שתי תוצאות אפשריות בסיטואציה?

5. כיצד גורם הסבירות משפיע על אפקט המתח?

6. נצפה בסרטון הבא הבוחן את התסריט של סצנה זו

3. מבנה עלילתי של מבוך

סיפורים בכלל מתאפיינים בז'אנר של מבוך, וסיפורי מותחן מצטיינים בכך.

תעייה במבוך היא מטפורה הולמת למעקב אחרי הסיפור:

א. בשניהם מצפים ליציאה לא מהר מדי ולא בקלות – חשוב לשמור על מורכבות מבנית.

ב. פיתולים רבים, השהיות, פינות ללא מוצא.

ג. גם הסיפור וגם המבוך מספקים הנאה מעצם התעייה והנאה מאובדן שליטה זמנית. התחושה שהיציאה מהמבוך אפשרית מייצרת אפקט של מתח. כלומר נצפה לאפיזודות שאינן מקדמות עלילה לכאורה כדי ליצור מבנה פתלתל ועשיר.

המבוך מועצם במותחנים

א. מבנה עלילה פתלתל – עלילה המתאפיינת בסטיות מרצף האירועים המרכזי ולא מתפתחת לקראת התרה בקו ישר אלא תוך כדי סטיות לעניינים צדדיים. הרבה נקודות מפנה והרבה הטעיות.

ב. השעון המתקתק – העצמת לחץ הזמן, דדליין. לגיבור יש זמן מוגבל לפעול, וכל מצב של אי-פעולה שורף זמן יקר.

4. מקום ההתרחשות

המרחב המותחני הוא מרחב עירוני ומודרני בעיקרו. העיר מספקת חוויה של עומס ריגושי וכאוס, יוצרת עומס מוזר על החושים ומעצימה ניכור. כמו כן, ישנו מאפיין של טרנספורמציה ממרחב מוכר למרחב מופלא, תחושה היוצרת מתח ושהייה בין תחושה של מוכרות וזרות, בין ביטחון לסכנה. העולם המותחני הוא עולם כפול שמתרחש במרחב מוכר ובה בעת מסוכן וזר.

הזרה – "אדם שגר ליד הים אינו שומע את רחש הגלים". הסתכלות על דברים שגורים ומוכרים במבט אחר, חדש ושונה מזה שהצופים רגילים לו. ההזרה מוציאה את הדברים מהקשרם השגור ויוצרת לגביהם תובנה חדשה.

5. מקגאפין

מקגאפין הוא אובייקט, מכשיר או אירוע שנחוץ לעלילה ולמוטיבציה של הדמויות אך אינו משמעותי, חשוב או רלוונטי כשלעצמו. בתסריט המקגאפין יתגלה במערכה הראשונה, ולאחר מכן ירד בחשיבותו. המקגאפין יכול להופיע שוב בשיא הסיפור, אבל כנראה יישכח עד סופו.

סרטון שמסכם את מהות המקגאפין:

6. קליף האנגר

קליף האנגר מתייחס לסיום מותח ובלתי פתור של פרק ביצירה אמנותית, במקרה שלנו סיום של סצנה. סיום מסוג קליף האנגר נועד ליצור אצל הצופים תחושה של מתח שתגרום להם להתעניין בסצנה הבאה תוך תחושת מתח ודריכות – מה יקרה?

7. הכנה וגמול

בנייה של ציפייה לגבי מה שעתיד להתרחש, או בקיצור הכלל של צ'כוב – אקדח שתלוי על הקיר במערכה הראשונה, יירה במערכה אחרונה.

הכנה (Set up) – בתחילת התסריט נשתל חפץ, משפט, בדיחה פרטית של הדמויות או פעולה מסוימת. המטרה היא להשתמש בכך בהמשך התסריט ויש ציפייה לשימוש זה בהמשך התסריט. ההכנה צריכה להופיע במערכה הראשונה של הסרט, ובמערכה השנייה תהיה תזכורת לכך. במערכת השלישית יהיה הגמול.

גמול (Pay off) – הציפייה כיצד יקבל האובייקט את הגמול מסקרנת את הצופה, יוצרת מתח ודרמה, ומתקבל הגמול אחרי שחזינו מה עומד לקרות.

להרחבה

ניתוח תינוקה של רוזמרי > ענבר שחם, "ז'אנרים של המותחן בקולנוע", עמ' 33-48.

תרגול

קריאה מודרכת סצנת מתח: "הנוער" מאת תום שובל, סצנות 1-10:

דיון

1. מהי האווירה בסצנה ובאילו תיאורי פעולות משתמש הכותב כדי ליצור את המתח כבר בשלב התסריט?

2. כיצד המודל "שאלה – תשובה" בונה את המתח בסצנה?

3 כיצד מתואר מרחב ההתרחשות בסצנה? סמנו משפטים שמתארים אותו. כיצד משרת המרחב את אפקט המתח?

4. כיצד כבר בשלב כתיבת התסריט נעשה שימוש בסאונד כדי להעצים את אפקט המתח?

5. כיצד משתמש הכותב בקליף האנגר, הכנה וגמול?

6. מאיזו נקודת מבט כתובה הסצנה?

להעשרה

גרסת קריאה של התסריט (מתורגמת): "מזימות בינלאומיות", לואיס ג'יאנטי, "להבין סרטים" (עמ' 376-380).

תרגיל כתיבה – סצנת מתח

נתייחס בכתיבה למרכיבי המתח שנלמדו: את עלילת המותחן מניע אנטגוניסט (נוכח או לא נוכח), והגיבור מחליט לפעול כנגד האיום. בחרו סיטואציה שמקיימת עיקרון זה. לאחר מכן נבחן את האלמנטים הבאים:

1. מהו מקום ההתרחשות האפקטיבי ביותר? התייחסו אליו כמו אל דמות.

2. אווירה בסצנה: כיצד תיצרו אווירה? כיצד תיצרו הזרה לסביבה מוכרת? לדוגמה, אולי הגלגל של העגלה חורק.

3. האם הסיטואציה מעוררת מספיק שאלות? האם השהינו את התשובות מספיק זמן? למשל, יש רעש מהשיחים ולא ברור למה.

4. נקודת מבט: מאיזו נקודת מבט הצופים ידעו יותר מהדמות? כיצד תתקיים אירוניה דרמטית?

5. תקווה ופחד: האם ההסתברות שמשהו רע יקרה גדולה יותר?

6. כיצד ניצור נקודת מפנה לא צפויה בתוך הסצנה – הטעיה?

הגיבורים השונים של סרטי המותחן יכולים להיות דמויות מורכבות או לא מוסריות או כמו במקרה של היצ'קוק גיבור שהוא אדם מן השורה שנקלע לסיטואציה מאיימת. נשאלת השאלה כיצד יוצרים הזדהות עם דמות לא מוסרית, למשל, בסרט מותחן פסיכולוגי שבו הדמות מעורערת נפשית. הגיבור השייקספירי מקבת היה איש מפלצתי ורוצח חסר רחמים, אך בידיו של שייקספיר הוא הפך לגיבור מעורר הזדהות. למה? שייקספיר ייחס לו מצפון, הקהל האזין למונולוגים שלו והבין שהוא אדם אכול אשמה על מעשיו.

סיפורי מתח טובים כוללים לרוב גיבורים פגומים ומורכבים. מצד אחד, הגיבור צריך להיות חזק או מיומן מספיק כדי להתגבר על המכשולים שעומדים בפניו. מצד שני, גיבור עם פגמים יגביר את המתח וההימור בסיפור. אילו יכולות יוצאות דופן יש לגיבור? מהם החולשות והפגמים שלו? דמות ראשית עמוקה ותלת-ממדית היא מרכיב חיוני של מותחן מצליח.

1. בניית דמות

הפרוטגוניסט הוא המוביל את סיפור הסרט. ככל שנדע עליו יותר כך נצליח לברוא אותו כדמות אותנטית, חיה ונושמת, והוא יהיה "משוחרר בעצמו" לקבל החלטות לגבי המתרחש בהתאם לאופיו ותפיסת עולמו או הסדק שלו בעברו. כפי שבמציאות לכל בני האדם יש חסרונות ויתרונות כך גם צריך להיות גיבור התסריט. גיבור "מושלם" וחסר חולשות יהיה גיבור חדגוני, סטריאוטיפי ושטחי, בעל התנהגות צפויה, ובעיקר לא אמין. גיבור אנושי יהיה אדם שהתסריטאי בחר לו קווי אופי ואפיון שהופכים אותו למורכב בעל עומקים וגוונים שונים – גיבור שנוגע ללב ככל אדם.

בסרט "הג'וקר" אנו פוגשים גיבור אכזרי ולא מוסרי, אבל אנחנו מזדהים איתו עמוקות. בתחילת הסרט אנחנו רואים שמשפילים אותו ומתאכזרים אליו. הפצע שלו כל כך חשוף לעין שאנחנו מזדהים איתו מיד. קלריס סטרלינג ב"שתיקת הכבשים" היא צוערת מצטיינת באף-בי-איי. כאישה צעירה בעולם גברי דומיננטי היא כבר בעמדת נחיתות שגורמת לנו להזדהות איתה מיד. את טוני סופרנו המאפיונר הקשוח והאכזרי אנו פוגשים לראשונה כשהוא יושב בהתקף חרדה על כורסת הפסיכולוגית.

הנה המפגש הראשון שלנו עם המאפיונר האכזרי טוני סופרנו:

צפיית חובה

ארגז כלים לבניית דמות: חיים חיצונים וחיים פנימיים

נחלק את חיי הדמות לחיים פנימיים וחיים חיצוניים:

● חיים פנימיים – מהלידה עד תחילת הסרט.

● חיים חיצוניים – מהרגע שהסרט מתחיל ועד מסקנת הסיפור (הסרט הוא בעצם תהליך שמגלה את הדמות)

איור 100: בניית דמות / סיד פילד, "יסודות כתיבת התסריט"

חיים פנימיים – יוצרים דמות

תחקיר יצירתי לקראת בנייה ביוגרפית של דמות נעשה באמצעות שאלות ותשובות:

היכן הגיבור נולד? באיזה בית גדל? איזה ילד היה? איך הוא היה בתיכון? איזו אווירה הייתה בבית שגדל בו? מה הפצע בעברו? האם יש סדק שנגרם בעקבות משבר כלשהו?

הסדק של הגיבור הוא הנקודה הרגישה שלו, המטען האישי שהוא נושא איתו מהעבר: אובדן, געגוע, השפלה, חוסר שייכות. המאורע המחולל לוחץ על הסדק.

חיים חיצוניים – מגלים דמות

עיצוב הדמות מתחיל בארגון של שני היבטים מרכזיים: אפיון ואופי.

אפיון: סך כל התכונות שניתן לראות.

אופי: מתבטא באמצעות בחירות ופעולות של הדמות.

אפיון

דמות חייבת להיות אדם ממשי, אמיתי ורב-ממדי. לכן נעצב את עולמה כאדם, בהתאם למאפיינים הבאים:

א. סוציולוגי – מעמד חברתי, נשוי או רווק, מערכות יחסים, מקצוע, השכלה, דת ולאום, עמדה פוליטית.

ב. פסיכולוגי – ערכי מוסר, שאיפות, תסביכים, אובססיות, כישרונות, תכונות אופי דומיננטיות, מה הדמות עושה כשהיא לבד.

ג. מאפיינים פיזיים – נראה טוב, משקל עודף או תת-משקל, נקי, מבורדק, צורה כללית, פגמים: סימני לידה, מחלות, צלקות, חריגים. לדוגמה: עורך דין בכיר שסובל מאקזמה ולכן מסתובב עם סנדלים בבתי משפט מכובדים.

אופי

המפתח לאופי של דמות הוא תשוקה והרצון שלה לרדוף אחרי מושא התשוקה. דמות מתעוררת לחיים שאנו מבינים את התשוקות שלה (המודעות והלא מודעות).

א. מה הדמות רוצה?

ב. מה מונע בעדה?

ג. מהן כל האפשרויות שניתן להגיב בהן למכשול?

ד. באיזו דרך בוחרת הדמות להגיב ומה זה מלמד אותנו עליה? (הדרך שבה אדם נוהג תחת לחץ היא מי שהוא – ככל שהלחץ גדול יותר כך הבחירה קרובה יותר לאופי).

ה. האם יש סתירות שמתקיימות בדמות? (סתירה נובעת מפער בין אפיון לאופי. למשל, רוצח בעל מצפון).

דניאלה דורון על בניית דמות – מאסטר קלאס – בתשלום

דיון – גילוי דמות

נצפה בסיקוונס הפתיחה של "שתיקת הכבשים":

1.כיצד נמסר המידע על הדמות כבר באקספוזיציה?

2. כיצד הדמות מאופיינת? התייחסו לאופי ולאפיון.

3. מהם לדעתכם החיים הפנימיים שלה? כיצד לדעתכם הייתה קלריס כילדה? האם היו אירועים שעיצבו את זהותה? באיזו סביבה גדלה? מי היו הוריה?

להעשרה: הדמות של קלריס סטרלינג, "שתיקת הכבשים".

ניתוח הסרט והדמויות – קובי ניב, "תסריטאות" עמ' 79-92.

2. ההימור של הפרוטגוניסט

הכינוי התסריטאי לסיכון של הפרוטגוניסט נקרא באנגלית what at stakes כלומר בפרשנות לעברית, נשאל מה מוטל על כף המאזניים – בצד אחד הגשמת התשוקה, בצד השני המחיר שעליו לשלם כדי להגשים את אותה תשוקה. במצב של איום הפרוטגוניסט נאלץ לסכן משהו שהוא רוצה או שיש לו כדי להגן עליו או כדי להרוויח דבר אחר. זו דילמה שהגיבור רוצה להימנע ממנה. בכתיבה עלינו לשאול את עצמנו: מה יש לפרוטגוניסט להפסיד אם לא יקבל את מה שהוא רוצה? מה הדבר הכי גרוע שיקרה אם הגיבור לא ישיג את מה שהוא משתוקק אליו? אם אי אפשר לענות על שאלה זו באופן משכנע, הסיפור שגוי מהבסיס.

במצב שבו לרצון של הפרוטגוניסט אין ערך אמיתי והוא רודף אחרי דבר חסר ערך, הסיפור הוא שעמום. הערך של התשוקה של הגיבור צריך להיות ביחס ישיר לסיכון להשגתה. סיפור בעל משמעות הוא סיפור עם סיכון אמיתי. חשבו על החיים שלכם, מה אתם תסכימו לסכן בשביל משהו שנותן לכם משמעות?

הסיכון (ההימור) של הפרוטגוניסט – הערך של התשוקה עומד ביחס ישיר לסיכון שהדמות מוכנה לקחת כדי להגשים אותה. ככל שהערך גדל, כך גם הסיכון. כמו כן, חייבת להיות התקדמות ביחס בין התשוקה לסיכון. הפרוטגוניסט כל הזמן חייב להעלות את סכום "ההימור" כדי להגשים את התשוקה שלו עד לרגע השיא: הפעולה האחרונה שבה ההימור הכי גדול.

ההימור של קלריס סטרלינג

נצפה בסצנת השיא הסרט

לקראת השיא, הסרט עובר לסדרה של סצנות מהירות בעריכה מקבילה. מחוץ לבית של החשוד החדש האף-בי-איי משלים את הכנותיו לפריצה, בעוד קלריס מגיעה לביתו של באפלו ביל כחלק מהליך החקירה ורמז נוסף שקיבלה. סוכני האף-בי-איי פורצים לבית שהרוצח איננו נמצא בו בעוד מי שהגיע לרוצח האמיתי באפלו ביל היא קלריס, רק שהיא אינה יודעת שהוא הרוצח. אירוניה דרמטית זו גורמת לנו לחוות מתח וחרדה לגורלה. הצופים יודעים שזה הרוצח, אבל קלריס לא. קלריס משוחחת עם האיש שעומד מולה כאילו היה נחקר רגיל, רק כשהיא מבחינה בעש הנוחת על חוטי התפירה היא מבינה שלפניה באפלו ביל. הנה הגענו לרגע השיא – להימור הגדול של קלריס.

מצד אחד היא יכולה לסגת מהבית כאילו לא הבינה במי מדובר ולהזעיק את הסוכנים הגברים. מצד שני השעון מתקתק כי חייה של קתרין בסכנה. קלריס יכולה להחליט שהיא בוגרת ומיומנת דיה ללכוד אותו בעצמה, אבל אם תיכשל המחיר יכול להיות שבאפלו ביל יברח, קתרין תיהרג וכמובן חייה שלה שכעת בסכנה. קלריס מחליטה שהיא יכולה ללכוד אותו בכוחות עצמה ושולפת את האקדח, אבל עושה זאת בהיסוס ומאפשרת לבאפלו ביל לחמוק אל תוך הבית. קתרין צווחת לעזרה, והצווחות מחזירות את קלריס לזיכרון ילדות, כשהיא הלכה להציל את הכבש. האם היא תציל את קתרין ותיתן לרוצח לחמוק או תשאיר את קתרין בבור ותרדוף אחריו? קלריס השלימה את התבגרותה ומחליטה לטפל ברוצח ולא בקורבן (קתרין). הכבשים מעברה סוף סוף שותקות, ובזכות זה היא מצליחה לשמוע את דריכת האקדח של באפלו ביל ולירות בו בזמן המדויק.

הנה סרטון שמסכם את עקרון הבחירה

תרגיל מסכם כיתתי – בניית דמות

מתרגלים יחד בקבוצה בניית דמות עגולה לסרט מתח. יש לתת נקודת מוצא כללית לסיעור המוחות. לדוגמה, עמליה, בת 30, מתגוררת בירושלים, עובדת במטה הבחירות. לאחר מכן מתחילים לעצב יחד את הדמות בעזרת שאלות מנחות לפי הטכניקה של חיים פנימיים וחיים חיצוניים.

חיים פנימיים

● באיזה בית גדלה? מי הוא אביה? מה הרקע שלו? וכו'.

● מתי הוריה נישאו? כמה אחים יש לה? מה מעמדה הכלכלי?

● מהי מערכת היחסים בין ההורים?

● מהם היחסים של הדמות עם כל אחד מההורים?

● מה היו החלומות שלה כילדה? כנערה? איך הייתה בתיכון?

● מה עשתה בצבא? לאן עברה אחריו?

● איזה סוג של עבודה תתאים לה מבחינה דרמטית?

● אילו מערכות יחסים יש בחייה? וכן הלאה.

חיים חיצוניים – מציאת הסיפור

כעת הגיע הזמן לחפש את הסיפור, או פשוט להקשיב. כאמור, הסיפור מתחיל בשגרה של הדמות ובאירוע המחולל שמטלטל את עולמה ומחייב אותה לצאת לדרך, לפעול, להכריע בנושא שחשוב לה. לפניכם שאלות מכוונות:

● באיזה שלב בתסריט נתחיל לספר על הדמות?

● איזה חלק בחייה ראוי לסיפור?

● מהו רצונה? מהי מטרתה? מהי המוטיבציה שלה? מהו מושא תשוקתה? מי עומד בדרכה כמכשול?

● במה עוסקת הדמות?

● עם מי היא נמצאת ביחסים? מה טיב היחסים האלה? האם היחסים מתפתחים במהלך התסריט? היחסים עם הזולת משמעותיים מאוד לתסריט. הם עוזרים לדמות הראשית לחשוף את אישיותה במהלך הסרט.

● האם יש לדמות סוד שהיא מסתירה? האם הסוד יתגלה במהלך הסרט?

בסרטים דרמטיים המנוע שמחולל את העלילה הוא סיפור העבר של הפרוטגוניסט והרצון שלו. לעומת זאת, בז'אנר המותחן מה שמניע את העלילה לרוב הוא הסיפור והפעולות של האנטגוניסט. העלילה של מותחנים מבוססת על עקרון האנטגוניזם, עיקרון שעומד בכל לב של סיפור.

עקרון האנטגוניזם בסיפור

ככל שכוחות האנטגוניזם העומדים מול הפרוטגוניסט רבי עוצמה ומורכבים כך יהפוך הסיפור למוחשי, מרתק אינטלקטואלית וחזק רגשית. כוחות אנטגוניזם אין פירושם דמות מסוימת או נבל מסוים, אלא סך כל הכוחות המתנגדים לדמות ומונעים ממנה להשיג את מושא תשוקתה. במותחן הכוח האנטגוניסטי יהיה לרוב דמות (יוצא מן הכלל הוא המותחן פסיכולוגי).

באותו אופן שבו הגיבור צריך להיות פגום ומורכב, גם האנטגוניסט לא צריך להיות פשוט רוע טהור. גם אם מעשיו בלתי נסלחים, המניעים שלו צריכים להיות מושרשים ברצון או ברגש שאפשר להבין. במילים אחרות, האנטגוניסט צריך להיות מונע על ידי ההיגיון הפנימי המעוות שלו. ב"שתיקת הכבשים", ד"ר חניבעל לקטר היה עד לרצח אחותו כשהיה צעיר. לכן ד"ר לקטר הוא יותר מסתם רוצח סדרתי פסיכופת – הוא אדם שמעשיו המרושעים נובעים מטראומה קורעת לב. יש סיכוי גבוה יותר שהקוראים יהיו מעורבים בסיפור ובפיתוח הדמות של הנבל אם הם יכולים לזהות זרעים של עצמם באנטגוניסט.

האנטגוניסט במותחן

האנטגוניסט הוא הדמות שמניעה את הסיפור במותחן. הוא יוצר את המאורע המחולל שמוציא את הגיבור למסע. ב"שתיקת הכבשים", עוד לפני שקלריס יצאה לחקירה באפלו ביל כבר פשט עורות. ברוב הסרטים הדרמטיים הדמות הראשית והאנטגוניסט קשורים פסיכולוגית. אלמנט זה שאוב מז'אנר ספרי מתח. הגיבור והאנטגוניסט מוגדרים בבירור כדמויות נפרדות, אך הם מחוברים בצורה ייחודית: חולשתה של הדמות הראשית קשורה לסוג הפשע שהאנטגוניסט מבצע, וסוג הפשע הוא הגזמה מפלצתית של החולשה הזו.

החולשה והפגיעות של קלריס סטרלינג ב"שתיקת הכבשים" הן שהיא מרגישה חסרת אונים בין גברים חזקים. זה מתגלה כשהיא עולה במעלית בבניין האף-בי-איי ונראית זעירה ומוקפת בגברים הגדולים סביבה. ההגזמה המפלצתית של חולשתה של קלריס קשורה לפשעים המרושעים של באפלו ביל: פשיטת עורות של נשים ולבושם. לאור היותו של האנטגוניסט הכוח המניע של הסיפור, והטבע הכפול של הדמות הראשית, אפשר לומר שהמטרה של הפרוטגוניסט במותחן היא לממש את הנקודה הפגיעה שלה, לגלות את התוכניות הסודיות של האנטגוניסט ולהתמודד עם הפחד שלה בשם החברה שבה היא חיה.

קלריס סטרלינג יורדת אל חניבעל לקטר מתחת לפני השטח למרתף, מאחורי קירות, סורגים וכל מיני מנגנוני הגנה. הפסיכיאטר חניבעל לקטר נמצא מאחורי המון מנגנוני הגנה. כלומר, הפגישה של קלריס עם חניבעל לקטר היא בעצם פגישה עם החלק האפל והלא מודע בנפשה.

האנטגוניסט בתת-הז'אנרים השונים:

● אימה – מפלצת.

● מותחן אסונות – מפגע אקולוגי.

● מותחן פסיכולוגי – הדמות עצמה. לרוב שיגעון או טירוף.

● מותחן בלש – פושע.

● מותחן ריגול – מחבל או טרוריסט.

דמות הנבל

בכוחם של סיפורים לקחת אותנו מעבר לגבולות המוסר והטאבו. דמות הנבל מאפשרת לנו כצופים לחוות מפגש אפל ומורכב, להביט לרוע האנושי בעיניים ולמתוח את הגבול. האתגר הכי גדול הוא לגרום לצופה להתאהב בדמות הנבל וכך לבחון את גבולות המוסר. נבלים אינם רק אנטגוניסטים שפועלים אל מול הפרוטגוניסט; הם דמויות שמגלמות את הרוע המוחלט. הם יושבים לנו רגשית על הניגוד בין הרוע שהם מייצגים ובין המשיכה שלנו אליהם.

סוגים של נבלים ואופן הצגתם בתסריט

תרגיל

על פי המאפיינים שנלמדו ביחידה קודמת, בנו דמות עגולה של אנטגוניסט שתעמוד מול הדמות שיצרנו בתרגיל הכיתתי.

קווים מנחים לבניית האנטגוניסט:

● איזה אנטגוניסט מייצג אמונה שונה משל הגיבור שלי?

● כיצד הוא מאתגר את תפיסת העולם או המוסר של הגיבור?

● במה האנטגוניסט דומה לגיבור? (לדוגמה, באטמן והג'וקר שניהם אאוטסיידרים).

● מהי התשוקה של האנטגוניסט וכיצד הוא יכול להגשים אותה?

● מהם המניעים של האנטגוניסט? (ככל שהם יהיו מעורפלים בהתחלה, הצופה יהיה יותר במתח). כיצד אנו לומדים על המניעים שלו בזכות הפעולות שלו?

● כיצד מתקיימת סתירה בדמותו של האנטגוניסט?

תרגיל מסכם: כתיבת סצנת חקירה – אנטגוניסט מול פרוטגוניסט

במהותה, סצנת חקירה היא סצנה של חילופי שאלות ותשובות בין שתי דמויות. הקונפליקט בסצנות חקירה נוצר מכך שדמות אחת רוצה מידע מדמות אחרת, ואותה דמות רוצה להגן על המידע ולא למסור אותו. לכן מיצוב יחסי הכוחות הוא אלמנט קריטי בכתיבת סצנת חקירה.

1. צפו בסרטון הבא – תסריט סצנת החקירה של ג'וקר וג'ורדן ("האביר האפל"):

2. כתבו סצנת חקירה עם האנטגוניסט והפרוטגוניסט שבניתם בתרגיל הקודם.

● באיזו סיטואציה מתבצעת החקירה?

● אצל מי השליטה?

● כיצד השליטה משתנה או לא משתנה במהלך הסצנה?

● מה מוטל על הכף? (מה יש לגיבור להפסיד? מה ההימור שלו בסוף הסצנה?)

בלייק סניידר, "הצילו את החתול" (עמ' 187-193). אסיה, 2020.

"היצ'קוק / טריפו", ידיעות ספרים, 2005.

לואיס ג'יאנטי, "להבין סרטים" (עמ' 376-380). האוניברסיטה הפתוחה, 2000.

מעיין רוגל, "המכניקה של הרגש" (עמ' 83-88). מרווחים, 2021.

ענבר שחם ונורית גרץ, "ז'אנרים של המותחן בקולנוע", האוניברסיטה הפתוחה, 2007.

בנושא בניית דמות

להדגמה של תרגול דומה

אריסטו, "פואטיקה" (עמ' 40-41). הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1977.

סיד פילד, "יסודות כתיבת התסריט" (עמ' 56-70). אורעם, 1997.

על אפיון דמויות

רוברט מקי, "סיפור" (עמ' 301-311). גורדון, 2005.

על דמות

סיד פילד, "יסודות כתיבת התסריט" (עמ' 38-70). אורעם, 1997.

על דמות ויצירת דמות

מעיין רוגל, "המכניקה של הרגש" (עמ' 389). מרווחים, 2021.