1. חלוקה לז׳אנרים

קביעת סגנון התאורה בסרט מושפעת מז׳אנר הסרט וממיקומו על ציר הסגנונות שבין ריאליזם לפורמליזם. למשל, ריאליזם – אור שוטף וקדמי, או פורמליזם – אור ניגודי, מוצל ואחורי. בנושא זה נעמוד על ההבדלים העיקריים בעיצוב תאורה לז׳אנרים ונכיר שיטות מקובלות לעיצוב תאורה במצבים מוכרים, כמו סצנה המצולמת ברכב.

א 1. מאפיינים חזותיים של ז׳אנר.

א 2. מותחן

א 3. דוקומנטרי

א 4. מלודרמה

א 5. דרמה ריאליסטית

א 6. סרטי איכות

1. התלמיד יבין את מרכיבי התאורה בכל ז'אנר.

2. התלמיד ידע את המבנה של סגנונות תאורה.

3. התלמיד יתרגל צילום סצנה בז׳אנר שיבחר.

ז'אנר קולנועי – סוג מסוים של סרט שעלילתו מצייתת לאוסף כללים (קונוונציות) הידועים הן ליוצרי קולנוע והן לצופי הקולנוע.

סרטי מתח – מאופיינים בשימוש בפעולה, מקצב גבוה וסיפורי מסתורין בעלי עלילה סבוכה.

סרטים דוקומנטריים (תיעודיים) – סרטים שמטרתם לתעד את המציאות ולא להציג תסריט בדוי.

סרטי מלודרמה – סרטים שבמרכזם עלילה אשר לעתים קרובות עוסקת בהתמודדות עם משברים ופונה אל רגשותיו של קהל הצופים.

סרטי דרמה ריאליסטיים – סרטים בעלי סגנון, קוד קולנועי, שנותן לצופים את התחושה שמה שהם רואים הוא המציאות.

סרטי איכות – סרטים הנמצאים מחוץ למעגל הקולנוע המסחרי ונתפסים כקולנוע עצמאי, עם צורת עשייה, צורת צפייה וסגנון ספציפי.

קביעת סגנון התאורה בסרט מושפעת מז׳אנר הסרט וממיקומו על ציר הסגנונות שבין ריאליזם לפורמליזם. קביעה של ז׳אנר הסרט תיתן מושג ראשוני לאופן המציאות המצולמת: תיעודית, בדויה או אוונגרדית, וכן תיתן מושג על מראה הסרט, אופן הצילום וסגנונות התאורה בו.

בסרטי ז'אנר התאורה מושפעת מהמאפיינים החזותיים של הז׳אנר:

סוגי שוטים – גודלי שוטים

● ככל שהשוט סגור יותר יש יותר התמקדות באובייקט ובהבעות הפנים של השחקן. לכן התאורה תהיה מדויקת יותר ותדגיש פרטים קטנים כמו צללים על פני המצולמים, שאינם מורגשים בצילום פתוח עם זווית רחבה. ניתן להתקרב עם הפנסים או עם אמצעי תאורה כמו מחזירי אור או דגלים לעיצוב מדויק יותר של האור.

● לונג שוט ומדיום שוט מציגים את המקום שבו מתרחש הסיפור, את תנועות השחקנים ואת הזמן שבו הסצנה מתקיימת, ולכן התאורה תהיה פחות מדויקת. כלומר, הפנסים יהיו רחוקים מהדמויות ולעתים עוצמתיים יותר מהפנסים לצילומי תקריב. היתרון הוא שאין צורך לדייק את התאורה. החיסרון הוא שיש לצלם זווית רחבה ולעתים יש צורך בפתרונות יצירתיים כדי לעגון פנסים במרחב המצולם ולהשתמש בפנסים בעלי עוצמה חזקה.

זוויות – הזווית שממנה מצולם נושא הצילום. גובה המצלמה. לעתים זווית הצילום חושפת את התקרה או מקרים שבהם המצלמה ממוקמת גבוה, ליד הפנסים. יש להיזהר מלצלם את הפנסים ולהימנע מצללים של המצלמה. מצלמה שמכוונת כלפי מעלה תמנע מהתאורן לתלות פנסים גבוה באזור הרקע המצולם.

צבע – מבטא בעיקר סוגי אווירה שונים. לכן יש להכיר את סוגי הנורות הקיימות ואת המסננים השונים (ג׳לטינים). כמו כן, תאורן טוב מכיר את יכולות המצלמה שאיתה מצלמים את הסרט וביכולתו לנהל ״דיאלוג״ של אור וחיישן.

קומפוזיציה – נותנת מידע על יחסי כוחות ומובילה את עין הצופה לפי דרישת היוצר. תאורן טוב ידע לממש את חזונו של הצלם בכל הקשור לקומפוזיציה של אור וצל והבלטה של מרקמים בתמונה בעזרת מיקום נכון של פנסים ובחירת פנסים בעלי אופי אור שמתאים למטרה. למשל, אור קשה יבליט מרקם מחוספס בצורה יעילה יותר מאשר אור רך, שממלא את פני המשטח באור.

פילטרים ואופטיקה – פילטרים בתאורה הם ג׳לטינים שממקמים מול הפנס לצורך צביעת האור בגוון מסוים או לצורך ריכוך של האור. באופטיקה הכוונה לעדשות שמותאמות לעבודה עם פנסים. למשל, עדשת פרנל, שתפקידה למקד את האור היוצא מהפנס ולמנוע את פיזורו.

תנועה – בסצנה שבה קיימת תנועת שחקנים יש צורך להאיר מרחב גדול. לעתים האור מתפזר בצורה אחידה, עם עוצמה שווה לאורך כל מרחב התנועה של הדמויות והתנועה של המצלמה.

בהיר, כהה ומה שבאמצע – על התאורן לזכור להתמיד ברעיון החזותי שקבע הצלם. זהו הרעיון שנגזר מהז׳אנר של הסרט ומפעולת תחקיר ארוכה ומקיפה שעשו הצלם ובמאי הסרט.

סגנון התאורה השולט הוא קיארוסקורו. תאורה ניגודית, כיוון האור מהצד של הדמות או מלמעלה. אור מילוי חלש מאוד וצללים מובלטים. קיימים סרטים רבים שהאור שוטף, או שהאור הוא אור יום המדגיש את תחושת המציאות.

תנועה – בסרטי מתח יש תנועה רבה: תנועת שחקנים ותנועת מצלמה. יש להאיר מרחב גדול תוך כדי שמירה על אחידות האור ועוצמתו.

זוויות צילום – סצנות רבות בסרטי מתח מכילות ריבוי של זוויות צילום. לעתים יותר ממצלמה אחת מצלמת את ההתרחשות ויש להתאים את מערך הפנסים בהתאם, כדי שלא יצטלמו וכדי לא לפגוע בניגודיות של האור בסרט.

צבע – בדרך כלל גוני הצהוב יהיו לא רוויים, צבעים פסטליים עם ניגודיות גבוהה וצללים קשים. יש יוצאים מן הכלל, אבל לרוב השאיפה היא למראה ריאליסטי של הסרט.

צילום 1 מתוך ״משחקי הרעב״

צילום 2 מתוך ״התחלה״

מדובר בסרט תיעודי ששייך לסגנון הריאליזם. המצלמה קרובה לדמויות ולכן האור בדרך כלל מפוזר ו״שטוף״. האור חוזר ממשטחים או אור מקומי שקיים בלוקיישן ומאפשר לצלם לנוע בלי לדאוג לפרטים כמו ניגודיות ועקביות של האור. בצילום תיעודי הצלם מתקן חשיפה במקרה של חוסר אחידות באור ולעתים נאלץ לבצע איזון לבן במהלך הצילום.

מטרת התאורה בסרטים תיעודיים היא לחקות את האור האמיתי הקיים בלוקיישן, בלי לייפות או לסגנן את המציאות. יש לזהות את אופי האור וצבעו ולבחור בקפידה את ציוד התאורה. לעתים ניתן להאיר בעזרת פנס על המצלמה כדי ללכוד את האירוע בלי להתחשב באסתטיקה. בדרך כלל מקור האור נמצא מול הדמויות.

בצילום ראיונות מקובל להאיר בסגנון ניגודי יותר מהסגנון המפוזר המאפיין את צילומי הפעולה בסרט. בתאורה של ראיונות מקובל להאיר את המצולם בתאורה בסיסית עם שלושה כיווני אור ובנוסף אור מודגש על הרקע, שתפקידו לשייך את המצולם לסיפור הסרט.

צילום 3 מתוך הסרט ״רוג'ר ואני״

צילום 4 מתוך הסרט ״מחפשים את שוגרמן״

הסגנון של סרט מלודרמטי הוא פורמליסטי. מספר מאפיינים חשובים להבנת תאורה בסרט מלודרמה:

תאורה – התאורה ניגודית ומייצגת את המאבק של הטוב ברע. יחס התאורה נשלט על ידי העומק הרגשי והדרמטי. כלומר, ההבדל בין הבהיר לכהה בסצנה נובע מהעומק הרגשי בה. קיים שילוב של אור רך ואור קשה, כך שיש חשיבות לבחירת הפנסים.

עדשות – צילום בעדשות צרות ובינוניות מאפשר לדייק את האור ואת האופן שבו הצללים נופלים על הסט.

תנועות – תנועות המצלמה מאפשרות להאיר מרחב לא גדול ובכך לדייק את האור המאיר את הדמויות.

קומפוזיציה – קומפוזיציות סגורות ומאוזנות מאפשרות תאורה שאינה ״מתחכמת״, ללא כתמי אור אקראיים על הסט. אלומות האור מסודרות ובנויות בסגנון קלאסי, שמרני.

צבע – צבעים חמים ומודגשים בעיקר בקדמת הפריים לעומת צבעים קרים, ניגודיים, ברקע. שימוש מושכל בפנסים בעלי אור קר מול פנסים בעלי אור חם והתאמה מדויקת של אופי האור, בהתאם לשכבת הפריים, כלומר קדמת הפריים (Foreground), רקע (Background) ומרחב הביניים בתמונה (Midground).

צילום 5 מתוך הסרט ״כל שהשמיים מרשים״ (1955)

סרטי דרמה ריאליסטיים הם סרטים עלילתיים במעטפת של תיעוד וחוסר אסתטיקה בצילום. גישה זאת נתפסת לעתים כרדיקלית. המאפיינים העיקריים, למשל לפי אנדרה באזין, הם:

צילום ארוך – מחייב תאורה כמעט אחידה מבחינת פיזור ומבחינת עוצמת האור.

אתרי צילום – אותנטיים, ללא התערבות של מעצב אמנותי, כך שמקורות האור יופיעו בתמונה ויהיו סיבה מוצדקת למיקום פנסים בסט או אפילו יהוו את מקורות האור העיקריים שיאירו את הסצנה.

תאורה טבעית – כפי שקיימת באתר, ללא התערבות טכנית ואסתטית של היוצר למעט תוספת של מחזירי אור או החלפת נורות קיימות לנורות עוצמתיות יותר (או להפך).

צבעוניות הסרט תהיה נאמנה לצבע האור הקיים. למשל, אור פלואורסצנט קר וכחול יצולם כמו שהוא ללא ניסיון לייפות אותו. כך, אם טמפרטורת הצבע של הנורה היא 5600 קלווין, הסצנה תצולם באיזון לבן נמוך יותר כדי להדגיש את הגוון הכחול של האור, ולהפך. אור כתום 3200 קלווין יצולם באיזון לבן גבוה יותר כדי להדגיש את הגוון הכתום של האור.

מיזנסצנה פתוחה. עיצוב האור יסייע לתחושה שיש עוד פרטים בעולם שנמצאים מחוץ לפריים.

צילום 6 מציג תמונה מתוך הסרט ״החגיגה״ 1998

סרטי איכות נתפסים כקולנוע עצמאי ובעלי איכויות ״אמנותיות״, לכן אלה סרטים שנראים יוצאי דופן ואפילו ״חד-פעמיים״ בצורתם.

הקשר הרופף שבין סיבה לתוצאה מתווה את דרך החשיבה בבניית התאורה בסרטים אלה, שנראים ריאליסטיים ושמים פחות דגש ביופי, למשל, בעיצוב התאורה (לעומת הסרטים ההוליוודיים ששמים דגש נרחב ביופי ובליטוש בתמונה).

צילום באתרים אמיתיים – צילום בבתים, דירות, רחובות ומרחבים אותנטיים לסיפור שמהווים הנעה (Motivated) לעיצוב התאורה, כיווני האור ומיקום הפנסים בסט.

מצלמה סטטית – תנועות המצלמה מעטות ומאפשרות תמרון רחב יותר של עבודת תאורה ומיקום פנסים, בעיקר בצילומים רחבים, ללא סיכון שייראו בצילום.

הצבעוניות בסרט אינה קיצונית ורוויה, למעט רגעים בודדים שבהם היוצר מבקש להדגיש רגע או פרט מסוים. בסרטים רבים הצבעים הם פסטליים, ללא ניגודיות בין הגוונים.

האור בדרך כלל שוטף ולא ניגודי. במקרים של תאורה ניגודית, היא תהיה תואמת לתאורה באתר הצילום, למשל, סצנה בבר או בחדר חשוך.

צילום 7 מציג תמונה מתוך הסרט ״קין״ (2004)

תרגלו ביצוע של סט תאורה לסרט ז׳אנר. הקפידו על צילום של לפחות שלוש זוויות, תוך הקפדה על המשכיות של מראה התאורה וכיווני האור.