דנוטציה-קונוציה

מודל לניתוח של דימוי חזותי שבאמצעותו ניתן להבין כיצד צילום יכול להבנות משמעויות ומכאן גם לעצב תפיסה מסוימת של המציאות. המודל מראה שכל צילום/תמונה/דימוי חזותי מכיל 2 רמות של משמעות:

דנוטציה היא מה שאנו רואים בצילום - תיאור מפורט הכולל את האובייקטים שאנחנו רואים בתצלום ובנוסף גם זווית הצילום, צבעים, תאורה, קומפוזיציה.זהו המסר הדנוטטיבי, הוא המשמעות הראשונית, הברורה ומובנת לרוב הצופים בתצלום.

קונוטציה היא על מה אנו חושבים כשרואים את הצילום – הפרשנות והמשמעויות התרבותיות-החברתיות. לבחירות הצלם יש משמעות וניתוח התצלום מאפשר לנו להבין את הסיפור שהוא מספר לנו באמצעותם. זהו המסר הקונוטטיבי: הקונוטציות שמעלה התצלום אצל הצופים והפרשנויות שהם מעניקים לו. אותו צילום יכול לספק קונוטציות שונות

דוגמאות

הרטוריקה של הדימוי / רולאן בארת' (Barthes)

מאמר בו בארת' מציע כלים לניתוח "תקשורת ההמונים" בעזרת מדע הסימנים. באותן שנים, המדיה ותקשורת ההמונים הפכו למושא מרכזי לניתוח פוליטי, על רקע ההבנה הגוברת של תפקידם בעיצוב התודעה החברתית וההזדהות הפוליטית

בארת' מציע ניתוח מבני־סמיוטי־פנימי של פרסומת לפסטה "פנזני". בבסיסו, הסימן הצילומי ייחודי בהיותו דנוטטיבי ואנאלוגי, מכאני, תמים ונטול טרנספורמציה, ולכן הוא נתפס כחלק ממציאות טבעית. אך, עולם הפרסום (ותקשורת בכלל) מנצל את הסימן הצילומי "התמים" ומשתמש באופי הטבעי שלו כדי להציג את המסר המניפולטיבי שלו כאילו הוא טבעי

כך, המסר הדנוטטיבי הוא סל שוק לבן, חבילות פסטה "פנזני", שקית גבינת פרמזן של "פנזני", צנצנת סלסה של "פנזני", ירקות בצבעי אדום, ירוק ולבן– פלפלים, בצלים, עגבניה ופטריה טריה, רקע אדום, לוגו של "פנזני" בצבעי ירוק, אדום ולבן. המסר הקונוטטיבי נובע מהפרשנות התרבותית שניתנת למה שרואים בפרסומת- הסל של השוק והירקות הטריים מסמנים טבע, טריות, שפע, אוכל ביתי בריא ומאוזן, לא תעשייתי, הצבעים והמצלול של הלוגו "פנזני" משדרים איטליה, ומראה המוצרים והירקות הנשפכים מהסל מזכירים יצירות אמנות של טבע דומם, שמוסיפים אותנטיות ויוקרה. כך שולט המפרסם באמצעות הצילום על המשמעות הרצויה ומבנה מציאות אחרת מהאמת – "פנזני" חברה צרפתית שמייצרת מזון מתועש

מושגים חוצי זירות - המושגים הללו הם כלי עזר מרכזיים להבנת כל טקסט חזותי: פרסומות, חדשות, קליפים, ספורט, ריאליטי ועוד. כל טקסט חזותי כדאי "לפרק" ולראות כיצד באמצעות משמעויות דנוטטיביות יוצרים משמעויות קונוטטיביות

כדי להבין כיצד צילום עיתונאי יכול להבנות משמעויות (ומכאן גם מציאות) – נלמד לזהות אותן באמצעות המודל של בארת' נלמד איך משמעויות אלה יכולות להפוך למיתוס באמצעות הצילום האייקוני

ניתוח צילום על פי המודל: בכל צילום/תמונה/דימוי חזותי קיימות 3 רמות של משמעות

קונוטציה היא על מה אנו חושבים כשרואים את הצילום. המשמעות הנלווית לתצלום, גלויה/סמויה, המשמעויות התרבותיות, החברתיות, סמלים מוכרים. במה מתוך האירוע בחר הצלם להתמקד ומה זה אומר לנו: דמויות, צבעים, תנועה, קלוז-אפ, מה נכנס לתוך הפריים ומה נשאר בחוץ, מה "לוכד" את תשומת הלב, איזה רושם יוצר הצילום לגבי האירוע? לבחירות הצלם יש משמעות וניתוח התצלום מאפשר לנו להבין את הסיפור שהוא מספר לנו באמצעותם

כל אלו יוצרים מסר קונוטטיבי, הקונוטציות השונות (ההקשר) שמעלה התצלום אצל צופים שונים, הפרשנויות האישיות המגוונות שכל אחד מהצופים והצופות עשוי להעניק לתצלום

1. כאשר אחת המשמעויות הקונוטטיביות מקודמת ומובלטת על ידי הממסד וסוכני התרבות השונים (התקשורת, מערכת החינוך, קבוצות וארגונים) עד שהיא מקבלת משמעות דנוטטיבית, מוסכמת, ונתפסת כאמת בלתי ניתנת ערעור, היא הופכת למיתוס. כשהתקשורת מפיצה, מדברת, מתייחסת ומפרשת תמונה מסוימת, ומערכות החינוך והפוליטיקאים משתמשים בה לקידום רעיונות דומים, היא הופכת להיות אייקון – דימוי חזותי, טעון מסרים אידיאולוגיים-קונוטציות ונתפס כאמת-דנוטציה