י. ניתוח תאורה
ויסודות צילום ביצירות
חשיבות הנושא
הציור קדם לצילום, ולכן לתולדות הצילום יש השפעה רבה על דרך ההתבוננות שלנו ביצירות חזותיות. בפרק זה נסקור יצירות אחרות ונבין את אופן ההשפעה שלהן על הז׳אנר הקולנועי ואת חשיבותן כמקורות השראה לקראת צילומים.הציור קדם לצילום, ולכן לתולדות הצילום יש השפעה רבה על דרך ההתבוננות שלנו ביצירות חזותיות. בפרק זה נסקור יצירות אחרות ונבין את אופן ההשפעה שלהן על הז׳אנר הקולנועי ואת חשיבותן כמקורות השראה לקראת צילומים.
תת-הנושאים
י.1 ניתוח תאורה ויסודות צילום בציורים
מטרות אופרטיביות
התלמיד יכיר יצירות אמנות נבחרות.
התלמיד יבין את חשיבותן של יצירות האמנות בהקשר הקולנועי.
התלמיד יתרגל שחזור ציור.
מושגים מרכזיים
נטורליזם – זרם באמנות השואף לתיאור הטבע בצורה המציאותית ביותר תוך הקפדה על פרטים.
קומפוזיציה – אמצעי מבע, תוצר היחסים בין אובייקט למסגרת היצירה האמנותית או בין האובייקטים ביצירה האמנותית.
ג'וטו די בונדונה – צייר ואדריכל איטלקי (1267-1337) שנחשב למי שהביא לתחילת הרנסנס באמנות.
פרספקטיבה – טכניקה בציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ועומק.
קיארוסקורו – סגנון שמאופיין בניגודיות חדה בין אזורים כהים לאזורים בהירים בציור.
קרוואג'ו – צייר איטלקי (1573-1610) שנחשב לראשון הריאליסטים בציור. צייר בסגנון הקיארוסקורו.
ז׳ורז׳ דה לה טור – צייר צרפתי (1593-1652). צייר את ציוריו עם ניגודיות גבוהה והכניס את מקורות האור לציור.
רמברנדט – צייר הולנדי (1577-1642). על שמו נקרא סגנון תאורת הפורטרטים בקולנוע.
יאן ורמיר – צייר הולנדי (1632-1675) צייר באור טבעי: אור יום שחדר מחלון חדר הפונה לכיוון צפון באמצעות קמרה אובסקורה.
י.1 ניתוח תאורה ויסודות צילום בציורים
אמנות הציור המערבי מחולקת לתקופות וזרמים. התקופה הראשונה מוגדרת מהציורים הראשונים של האדם הפליאוליתי (עד 8000 שנים לפנה״ס), דרך העולמות העתיקים של מצרים ויוון, האימפריה הרומית, ארצות הנצרות המוקדמת ועד לכתבי היד המאוירים של נזירים אירופאים במהלך ימי הביניים (המאה ה-12).
במאה ה-12 החל הסגנון הגותי באדריכלות ובציור, והתכונה הבולטת ביותר בו היא הנטייה לנטורליזם. הצייר שנחשב לאבי הציור המערבי הוא ג׳וטו, שהביא גישה מהפכנית לצורה (האמנים שקדמו לו הציגו עולם קווי וחסר נפח) ולתיאור חלל ארכיטקטוני ריאליסטי, כך שהדמויות מצוירות בקנה מידה, ביחס לבניינים ולנוף המקיפים אותן.
ג׳וטו ביים את הדמויות שצייר לתוך מצבי מתח דרמטיים. הוא בנה קומפוזיציה וארגן את המתח סביב דמות מרכזית. למשל, בציור ״נשיקת יהודה״, כל דמות בסצנה המצוירת חיה ופועלת בעד ישו או נגדו. מסביב דולקים לפידים, שהם מקורות האור שמאירים את הדמויות באור אחיד ושוטף, וכלי נשק מתנופפים, אך בלב הציור יש דממה טרגית. ישו הנבגד מביט בתלמידו הבוגד, יהודה. יהודה לבוש בגלימה צהובה, צבע הקנאה, שעוטפת את ישו. מעגל הבעות הפנים, כיווני המבט ושפת הגוף הם המבטאים את הרגש. ישו במרכז, קווי הלפידים שסביבו ומבטי האנשים מימין ומשמאל מובילים את עין הצופה לנושא הציור. ישו ויהודה הם היחידים הדוממים בציור שבו שאר הדמויות בפעולה.
ציור 1: ״נשיקת יהודה״, ג׳וטו, 1305-1306
המונח רנסנס (לידה מחדש) משמש בכמה תחומים שונים, וכשמדברים על ציור הרנסנס אין מתייחסים לסגנון משותף אחד שאפשר להגדירו באופן ברור.
אחד הציירים החשובים שפעל במאה ה-15 הוא דומניקו ונציאנו שהתייחס בעבודותיו לאור המגיע ממקור יחיד ומאחד את הצורות המרחב. בציור ״הקדוש יוחנן במדבר״ האור מגיע מהצד ומאיר בצבע כסוף את הנוף. כך נוצרת ניגודיות בין אור לצל והבלטה של מרקמים בציור. הטקסטורה של פני המדבר בולטת ונראית כמעט דוקרנית, בולטים קפלי הבגד האדום ובנוסף, קיימת ניגודיות בין הנוף המדברי לעור הגוף הרך של יוחנן הצעיר. ההילה המוזהבת, שנמצאת במרכז הציור ומעל לראשו של יוחנן, מקרינה את אורה על שערו של יוחנן הקדוש.
ציור 2: ״הקדוש יוחנן במדבר״, דומניקו ונציאנו, 1445
מושג נוסף בארגז הכלים של ניתוח יצירות הוא פרספקטיבה: טכניקה בציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק בהתאמה לאופן שבו אנו תופסים את המרחב. חפצים נראים קטנים יותר כשהם מרוחקים מאיתנו (פרספקטיבה גיאומטרית), עוצמת האור שלהם נחלשת והם נראים מטושטשים יותר וצבעם קר יותר (פרספקטיבה אטמוספרית). לעתים קווים בתמונה נפגשים בנקודת מגוז יחידה (נושא ח בצילום).
האמן פאולו אוצ׳לו שחי במאה ה-15 היה מהראשונים ששקדו על פיתוח הפרספקטיבה, והוא השפיע על אמנים אחרים. בציורו ״הציד ביער״ כל הפרטים בציור מאורגנים סביב צבי שנמצא ביער, וצבי זה הוא נקודת המגוז בציור. הפעילות בציור של כל המשתתפים מכוונת ורציונלית.
ציור 3: ״הציד ביער״, פאולו אוצ׳לו, 1460
תקופת הבארוק נמשכה לאורך כל המאה ה-17, והאמנים שאפו להגיע לריאליזם הסוחף ביותר שיכלו ליצור בציוריהם דרך דרמה אנושית שהתבטאה במחוות תיאטרליות ואקספרסיביות והודגשה בהצללות ניגודיות ובצירופי צבעים עשירים.
קרוואג׳ו היה צייר איטלקי שחי בשנים 1573-1610 ונחשב לראשון הריאליסטים. ציוריו הראשונים הציגו חיי יומיום, מצבים המתקיימים בחלל סגור עם אור הבוקע מחלון ומודגש בקווי צל ומתאר ברורים, ובנוסף אור מקומי שבוקע מנרות או מעששית וממלא באור חלש את האזורים החשוכים בציור. הצבעים שקרוואג׳יו בחר היו בגוונים חמים ששלטו בכל הציור, צבעים אדומים לתשוקה, דם ומוות. האור הצדי תרם להבלטת מרקמים בבגדים, ברהיטים, ובקירות החדר והבליט את תווי הפנים והקמטים בעור הפנים של הדמויות המצוירות. זוויות המבט של קרוואג'ו הן בגובה העיניים, ותפיסת המרחב של הדמויות והחלל הייתה ללא עיוות, מה שתרם לתחושת הריאליסטיות של המציאות המצוירת.
ציור 4: ״נגן הלאוטה״, קרוואג'ו, 1596
ציוריו של קרוואג'ו היו כה ריאליסטיים, עד שהם גרמו לאנשי הכנסייה לגנות אותו בשל הריאליזם של ציוריו הדתיים שצייר בהמשך תקופת יצירתו. בציורים אלה, כמו בציור ״מות הבתולה״, אור וחושך הודגשו בניגודיות ברורה, ודמויות הוארו או הוחשכו לפי תפקידן בסיפור. למשל, האור החזק שמאיר את פניה של הבתולה המתה, נוגע בראשיהם של השליחים ותורם לתחושת העומק בציור. צבעי האדום הבליטו את מות הקדושים ואת האהבה הלוהטת. פריטים בתמונה הודגשו להבלטת הקשרים דתיים, כמו קערת הנחושת שבה מריה מגדלנה, הרוכנת בקדמת הציור, רחצה את גופת הבתולה.
ציור 5: ״מות הבתולה״, קרוואג'ו, 1605-1606
סגנון הציור של קרוואג'ו הוא קיארוסקורו, שפירושו ״כהה-בהיר״. בסגנון זה יש שימוש בניגודיות חדה בין אזורים כהים לאזורים בהירים בציור. בקולנוע מונח זה משמש לתיאור תאורה בסצנות מסרטי מתח ואימה, וקרוואג'ו נחשב לאבי הקיארוסקורו. כדי להגיע למראה הניגודי והאפל של סגנון זה על מקור האור הראשי (ולפעמים גם המקור היחיד בסט הצילום) להאיר מהצד, בזווית של 90 מעלות בניצב לציר המבט של מושא הצילום או בזווית גדולה יותר כך שהאור יהפוך מקדמי לאחורי (ציור 5).
מידת הניגודיות בציור או בצילום תלויה באור המילוי. אור מילוי יכול להגיע ממקור אור כמו נר או פנס או לחזור ממשטח כמו קיר, מראה, בד לבן או כסוף, וכן ממשטח קשיח כמו קלקר שיתרונו במשקלו הקל. מנגד, החסרה של אור מילוי (אור מילוי שלילי) ניתן לבצע באמצעות משטח שחור כמו בד או קיר צבוע בשחור, ובמקרה זה ניגודיות האור תהיה גבוהה והאזורים המוצלים ייראו שחורים וללא פרטים.
קרוואג׳ו ומרבית הציירים לא ציירו את מקורות האור בתוך מסגרת הציור. מקורות האור, עד להמצאת החשמל, היו נרות, מנורות שמן ואור שמש או אור ירח. דרך התבוננות מושכלת בציורים ניתן לנתח את מקורות האור, את צבעם ואת כיוונם. כמו כן, ניתן להבין מה היה גובהו של מקור האור והאם היו אמצעים לאור מילוי בסביבת הצייר. אור שיוצא מנר אחד הוא חלש ובעל אופי קשה, כלומר הוא יוצר צללים חדים בציור. ריבוי של נרות מטשטש מעט את קווי המתאר של הצללים, והמעבר בין אור לצל נעשה מדורג ופחות חד.
הצייר הצרפתי ז׳ורז׳ דה לה טור, שחי בשנים 1593-1652, צייר את ציוריו עם ניגודיות גבוהה של אור וגם הכניס את מקורות האור לציור. למשל, בציורים ״מגדלנה החוזרת בתשובה״ ו״חינוך הבתולה״ לה טור מבקש להציג את החרטה שיש למרים המגדלית על חטאי עברה. נר הוא מקור האור היחיד בציור 6, והוא מוסתר מאחורי כיפת גולגולת שמשתקפת במראה שניצבת על שולחנה. מרים נראית כאילו מגיחה מן הצל. בציור 7 לה טור עומד בציורו על הבדלי הגוונים שבאור הנר, הנמצא קרוב יותר לפניה של הנערה, ולכן פניה בוהקות יותר וגון האור צהבהב. פניה של המורה, שעומדת רחוק מהנר, מוארות בעוצמת אור חלשה יותר מזו של הנערה, וגון האור נראה כתום. בנוסף, לה טור מדגיש את עוצמת האור המשתנה על פניה של המורה, מבּהיקות חזקה בחלק התחתון של ראשה לבהיקות חלשה בקצה העליון של ראשה. כמו כן, גון האור של להבת הנר משתנה ומאדים ככל שהלהבה עולה.
ציור 6: ״מגדלנה החוזרת בתשובה״, ז׳ורז׳ דה לה טור, 1635
ציור 7: ״מגדלנה והלהבה המעשנת״, ז׳ורז׳ דה לה טור, 1640
הצייר ההולנדי רמברנדט ון רין שחי בשנים 1577-1642 היה מספר סיפורים באמצעות ציוריו. גם פורטרטים שצייר נראו כחומרי גלם של סיפור. ציוריו הציגו מצבים שבהם מספר דמויות, מצוירות בניגודיות גבוהה עם מעבר הדרגתי וברור בין אור לחושך. דמויות הובלטו מהרקע על ידי אור וצל ואופיינו בקשת של גוונים, באמצעות בגדים ואביזרים (ציור 8).
יש בקולנוע סגנון תאורה שנקרא על שמו של רמברנדט. בסגנון זה, האור הראשי ממוקם בזווית של 45 מעלות מציר המבט של המצולם ובגובה של כ-60 מעלות. כך האור יוצר צל של אף המצולם, שקצהו מגיע לשולי הפה (ציור 9).
ציור 8: ״הפלישתים מעוורים את שמשון״, רמברנדט, 1636
ציור 9: ״אישה עם מניפה מנוצת יען״, רמברנדט, 1656
יאן ורמיר היה צייר הולנדי שחי בשנים 1632-1675. הוא צייר באור טבעי – אור יום שחדר מחלון הפונה לכיוון צפון. האור המגיע מצפון הוא אור רך, שיוצר צללים רכים ומעבר מדורג בין אור לצל. באמצעות "קמרה אובסקורה" צייר ורמיר את ציוריו עם פרספקטיבה מדויקת וקרובה לתפיסה של העין האנושית את המרחב שמולה.
כיוון האור בציורים כמו ״מוזגת החלב״ הוא 90 מעלות ביחס לצייר. הדמויות שצייר ניצבו לעתים מול הצייר ולעתים עם הפנים לכיוון האור, שעטף את הפנים והאיר ברוך את הדמות המצוירת, למשל בציור ״אישה מחזיקה מאזניים״.
ציור 10: ״מוזגת החלב״, יאן ורמיר, 1657
ציור 11: ״אישה מחזיקה מאזניים״, 1664
בשלב התחקיר החזותי, ציורים ויצירות אמנות חזותיות אחרות יכולים לסייע ליוצר לגבש את הרעיון החזותי של הסרט. ביצירות אלה ניתן לנתח סגנונות תאורה, תפיסת מרחב, קומפוזיציה, מכלול צבעים, העמדת דמויות והבנה של נקודת המבט שבחר היוצר כדי להתבונן במציאות שמולו.
תרגלו שחזור של ציור. התחילו משחזור ציור באמצעות פנס אחד, למשל ציור 6 או 7. במהלך השחזור נתחו את תכונות האור ואת האופן שבו האור פוגע במשטחים שבסצנה.
ונדי בקט, סיפורו של ציור. הד ארצי, 1999.
עושים סרטים. משרד החינוך, המינהל למדע וטכנולוגיה, 2001.
יצירות קולנועיות שהושפעו מציורים ומציירים קישור
פילמוגרפיה
יצירות קולנועיות שהושפעו מציורים ידועים
movie scenes inspired by famous paintings | an animated journey
קולנוע פוגש אמנות 1
קולנוע פוגש אמנות 2
קולנוע פוגש אמנות 3
סצנה מתוך הסרט ״נערה עם עגיל פנינה״ – קמרה אובסקורה
