טשטוש גבולות

התקשורת הדיגיטלית מטשטשת את ההבחנות שהיו נהוגות בעבר, בתקשורת המסורתית

טשטוש הגבולות הוא אחד המאפיינים המרכזיים של תקשורת דיגיטלית

קיימים חמישה סוגים של טשטוש גבולות

· בין "החיים" עצמם לבין צריכת תקשורת – כיום אין הפרדה בין תחומי החיים: עבודה, לימודים, פנאי, חברים - אנחנו כל הזמן "חיים" בתקשורת וכל התחומים מתנקזים איליה

· בין הפרטי לציבורי – אנשים משתפים ברשתות החברתיות מידע אישי ופרטי, במרחב שהוא ציבורי פתוח לחברים, בני משפחה אך גם לאנשים שאינם מכירים - מושג הפרטיות נעלם

· בין מוען לבין נמען - בתקשורת מסורתית יש הבחנה ברורה בין "מוען", שמייצר ומפיץ תכנים לבין "נמענים", שקולטים ומפענחים אותם. בתקשורת דיגיטלית, במיוחד ברשתות חברתיות הבחנות אלה מטשטשות: הקהל הוא גם נמען וגם מוען, גם קולט תכנים ומגיב עליהם וגם מייצר ומפיץ תכנים בעצמו.

· בין תקשורת בינאישית לבין תקשורת המונים – בתקשורת מסורתית יש הבחנה ברורה בין "תקשורת המונים", בה יש נמען גדול שמעביר מסרים פומביים לציבור גדול ואנונימי בעלות גבוהה לבין "תקשורת בינאישית" בה יש מוען ונמען שמכירים זה את זה ומעבירים מסרים פרטיים עם משוב. ברשתות חברתיות האבחנות מטשטשות: האם חשבון ברשת חברתית הוא תקשורת בינאישית בין אדם לחבריו? ואם יש לו מאות אלפי עוקבים? ואז הופך לתקשורת המונים?

· בין אמת לבין בדיה - בתקשורת דיגיטלית קשה להבחין בין אמיתי למומצא: שכלולים טכנולוגיים מאפשרים ליצור תכנים שקריים שנראים כמו טקסטים אמיתיים והפצה ויראלית של תכנים ללא זיהוי המקור, מה שמקשה לבדוק את מהימנות המידע.

דוגמאות לטשטוש בין אמת לבדיה

כל אזרח יכול להפיץ הרבה תכנים במהירות לקהל גדול. הוא אינו איש תקשורת ולא מודע לכך שהוא לוקח חלק בהפצת תכנים שקריים ומזויפים כמו

פייק ניוז (חדשות כזב): מידע שקרי המופץ בצורה של ידיעה חדשותית, בכוונה על מנת להטעות

דיפ פייק: חיבור בין קול ותמונה משני מקורות שונים באמצעות בינה מלאכותית, מייצר התאמה כמעט מושלמת שנראית אמיתית מבלי שהקהל יזהה שמדובר בזיוף.

פוסט אמת: ריבוי הפייק מוביל למצב של פוסט אמת - הקושי לדעת מה אמת ומה שקר, גורם לציבור לפקפק באמינות של כל המידע שמגיע איליו, ומידת האמון שלו בכל הידיעות נמצאת בנקודת שפל. היות ולכל קהילה/קבוצה יש אמת משלה (פוליטיקה של זהויות) ואין הסכמה משותפת לגבי עובדות ואמת, ואין מקור מידע אמין לסמוך עליו = פגיעה בדמוקרטיה, כי האזרחים לא יכולים לגבש עמדה רציונאלית ללא מקור מהימן

בוטים (בוט קיצור של רובוט) משמשים ליצירת זהויות וירטואליות בדויות ברשתות חברתיות - בוטים מתחזים לחשבונות של אנשים אמיתיים ומייצרים דעת קהל שקרית בכיוון פוליטי או מסחרי ברשתות חברתיות

הרחבה

מבחינים בחמש סוגים של טשטוש גבולות/היברידיות מצב של גם וגם, התחום לא ברור ולא חד משמעי

· בין "החיים" עצמם לבין צריכת תקשורת - פעם הייתה הבחנה בין תחומי החיים: עבודה, לימודים, חברים, צריכת תקשורת. הפרדה זו אינה קיימת עוד היום: אנחנו כל הזמן בתקשורת לאורך כל היום, גם תוך כדי פעילויות אחרות: צורכים ויוצרים תכנים ברשתות החברתיות (סטורי, קליפים בטיקטוק, פוסטים בפייסבוק, צילומים באינסטגרם..), בעבודה, בלימודים, עם חברים ומשפחה

· בין הפרטי לציבורי - אזרחים משתפים ברשתות החברתיות מידע אישי, פרטי ואינטימי במרחב שהוא ציבורי. הם מתקשרים בו עם חברים, בני משפחה וגם עם אנשים שאינם מכירים. השיתוף מטשטש את ההבחנה בין התחום הפרטי לבין הציבורי ומושג הפרטיות נעלם

· בין מוען לבין נמען - בתקשורת מסורתית יש הבחנה ברורה בין "מוען", שמייצר תכנים ומפיץ אותם לבין "נמענים", שקולטים, מפענחים ומגיבים עליהם. בתקשורת דיגיטלית ובמיוחד ברשתות החברתיות הבחנות אלה מטשטשות: הקהל הוא גם נמען וגם מוען, גם מגיב וקולט תכנים וגם מייצר ומפיץ תכנים בעצמו

· בין תקשורת בינאישית לבין תקשורת המונים :בתקשורת מסורתית הבחנה ברורה בין תקשורת בינאישית: ממוען לנמענן/ים, החולקים זמן משותף ולעיתים מרחב משותף, תקשורת דיאלוגית, לשני הכיוונים ותקשורת המונים: ממוען אחד לנמענים רבים, שלא נמצאים באותו זמן ומרחב, תקשורת מונולוגית ובעיקר חד כיוונית. בעידן הדיגיטלי האבחנות הללו מטשטשות: באיזו מידה חשבון ברשת חברתית הוא תקשורת בינאישית בין אדם לחבריו? ואם יש לו מאות אלפי עוקבים? האם זה הופך לתקשורת המונים? האם פוסט ברשת חברתית שקול לשיחה בין חברים או שזו תקשורת המונים, חשופה לרבים ואפשר לצטט ולשתף אותה

· בין אמת לבין בדיה תקשורת דיגיטלית מקשה על הבחנה בין האמיתי למומצא: שכלולים טכנולוגיים מאפשרים ליצור תכנים שקריים שנראים כמו טקסטים אמיתיים. ברשתות חברתיות הטקסטים מופצים ללא זיהוי המקור, מה שמקשה לבדוק את מהימנות המידע. כל אזרח יכול להפיץ הרבה תכנים במהירות לקהל גדול. הוא אינו איש - תקשורת ולא מודע לכך שהוא לוקח חלק בהפצת תכנים שקריים ומזויפים כמו

פייק ניוז (חדשות כזב): מידע שקרי המופץ בצורה של ידיעה חדשותית, בכוונה על מנת להטעות

דיפ פייק: חיבור בין קול ותמונה משני מקורות שונים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת (בינה מלאכותית), מייצר התאמה כמעט מושלמת שנראית אמיתית מבלי שהקהל יזהה שמדובר בזיוף

פוסט אמת: בתרבות של פייק ניוז (מה שאנחנו רואים/שומעים, המידע שמגיע אלינו) מגיעים למצב של פוסט אמת. מאחר וקשה לדעת מה אמת ומה שקר, הציבור כולו מפקפק באמינות של כל המידע שמגיע איליו ומידת האמון שלו בכל הידיעות נמצאת בנקודת שפל. מצב זה פוגע מאד בדמוקרטיה: המרחב הציבורי מתנתק מדיון עובדתי, אין הסכמה משותפת לגבי מהי האמת – לכל קהילה/קבוצה יש אמת משלה (פוליטיקה של זהויות)

בוטים (בוט קיצור של רובוט) משמשים ברשת במגוון צורות: צ'אטבוט באתר מכירות, בוט לריגול מדיני/מסחרי ובוט המשמש ליצירת זהות וירטואלית בדויה ברשתות חברתיות. חברות ייעודיות פותחות "חשבונות משתמשים" בהיקפים עצומים ברשתות החברתיות, של אנשים שלא קיימים באמת, כדי להשפיע על "דעת הקהל" בכיוון פוליטי או מסחרי שנוח לגורם שיצר אותם. הבוטים מתחזים לחשבונות של אנשים אמיתיים ומייצרים דעת קהל שקרית ברשתות חברתיות, והאזרחים שאינם יודעים שמדובר בחשבונות פיקטיביים מתקשים לזהות - האם מה שהם רואים וקוראים הוא אמיתי – אנשים או בוטים, דעת קהל או תעמולה

טשטוש גבולות בין מדיה מסורתית למדיה דיגיטלית

לעיתונאים רבים יש ברשתות החברתיות ערוצים עם הרבה מאוד עוקבים. ראו למשל את ערוצי הרשת של עמית סגל או בן כספית. בערוצים שלהם הם משוחררים מהנורמות ומהכללים המקובלים בתקשורת המסורתית (למשל, פועלים ללא מערכת או מנהלים, יכולים להיות מוטים כלכלית יותר מאשר עיתונאית) ויכולים לפעול באופן משוחרר ועצמאי.

יתרון- אפשרות להציג תוכן רב יותר – אין עורכים או הגבלות. אפשר לדבר "דוגרי" בגובה העיניים, ולהגיד מה שרוצים ואיך שרוצים, גם תוכן קיצוני יותר. אפשר לשחרר מידע באופן מהיר ובלי התערבות מגורמים אחרים.

הסכנה- כשהם פועלים גם באופן עצמאי וגם כעיתונאים נוצר טשטוש בין הדמויות ולא ברור למי עלי להאמין? מתי הם יכולים לפעול בחופשיות ומתי עליהם לעמוד בכללים של התקשורת המסורתית?. וגם, האם טשטוש הגבולות עלול להוביל לפגיעה בערכים המקצועיים של העיתונאים ועמידתם בכללים.

הרחבה:

ישנם גם יחסי גומלין בין תקשורת מסורתית לבין תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות

מאחר והרשתות החברתיות הפכו לערוץ תקשורת מרכזי בחברה שלנו הן משפיעות גם על התקשורת המסורתית.

• לכלי תקשורת מסורתיים יש גם אתרים דיגיטליים וערוצים ברשתות החברתיות. ברשתות החברתיות ניתן לראות איזו ידיעה זוכה לרייטינג גבוה ואיזו לא. האלגוריתם משפיע על עיצוב סדר היום התקשורתי והציבורי.

• הרשתות החברתיות מגיבות ומתייחסות לתכנים שעולים בתקשורת המסורתית וההפך.

הסכנה- טשטוש בנורמות מקצועיות וערכים עיתונאיים שאינם קיימים ברשתות החברתיות, אבל נחוצים כדי לשמור על אמון הציבור בתקשורת ולהימנע ממצב של פוסט-אמת.