קריאת התסריט על ידי הבמאי היא הבסיס לעבודת הבימוי והחשיבה היצירתית. מהלך קריאת התסריט מעלה שאלות שהתשובות עליהן יתורגמו למבע הקולנועי הכולל של הסרט. מתודולוגיית קריאת התסריט כפי שמפורטת ביחידה זו מאפשרת לתלמיד להבין את עומק סוגיות הבימוי שכל תסריט מעלה ולקבל החלטות אמנותיות ואסטרטגיות בהכנת העבודה על בימוי הסרט.

ב.1 קריאת תסריט עלילתי – דיאלוגים.

ב.2 קריאת תסריט תיעודי.

ב.3 תחקיר ופרשנות.

1. על התלמיד להבחין בין סוגי הדיאלוגים השונים.
2. על התלמיד להבין את תפקידי הדיאלוגים במהלך העלילה.
3. על התלמיד להבין כיצד הדיאלוגים מעצבים את הדמויות.
4. על התלמיד לדעת מה ההבדל בין קריאת תסריט עלילתי לתיעודי.
5. על התלמיד להבין כיצד לערוך תחקיר בעקבות קריאת התסריט.
6. על התלמיד לדעת כיצד לתרגם את התסריט לפרשנות אמנותית ואישית.

לאחר שהבמאי שאל את עצמו את השאלות המופיעות בפרק הקודם בסעיף א4 עליו להתעמק בדיאלוגים. לדיאלוגים בתסריט יש שני תפקידים מרכזיים: קידום העלילה הדרמטית ועיצוב הדמויות.

תפקידו של הבמאי הוא להבין מה מקומו של כל משפט בקידום העלילה בתוך הסצנה. במקרה שהבמאי מוצא משפטים מיותרים או חסרים עליו לתקן זאת בתיאום עם התסריטאי. על הבמאי להבחין בין דיאלוגים שמוסרים מידע לדיאלוגים רגשיים. לכל אחד מסוגי הדיאלוגים הללו יש תפקיד בקידום העלילה.

דוגמה לכך ניתן למצוא בקטע הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=iWhDAqwYL0E

(מדקה 35 עד דקה 55).

לאחר הצפייה יש לנתח בכיתה את סוגי הדיאלוגים.

הדיאלוגים מסמנים לבמאי את המניעים הגלויים והסמויים של הדמויות.

(רבע השעה הראשונה של הסרט).

לאחר הצפייה יש לנתח בכיתה מהם המניעים הגלויים וסמויים וכיצד הם מתבטאים בקטע.

הדיאלוג מסמן לבמאי גם את עיצוב הדמויות במובן של אופי, אישיות, רצונות ורגש.

בדרך כלל הסימון נעשה על ידי התסריטאי הן בצורת הפיסוק של המשפטים, והן באמצעות השפה ובחירת המילים.

על המורה להסביר כי פיסוק המשפטים אינו נובע רק מחוקי התחביר אלא גם מכוונת התסריטאי לסמן לבמאי קצב ומקצב המאפיינים את התנהלות הדמות לצד רמזים להתנהגותה. משפטים קצרים מעידים לעתים על תחושת לחץ, ומשפטים ארוכים מעידים על נינוחות או על שליטה במצב.

ניקח לדוגמה את המשפט "אני אוהבת אותך".

המורה ישאל מה המשמעות שיש לפיסוק הבא מבחינת הבמאי:

אני, אוהבת אותך.

אני אוהבת, אותך.

אני אוהבת אותך!

אני אוהבת אותך?

אני אוהבת אותך...

על התלמיד להבין כי פיסוק המשפטים גם מסמן לבמאי אפשרויות לבימוי הפעולות של הדמויות תוך כדי אמירת הדיאלוג כיוון שמדובר במהלך שמבטא רגש מסוים של הדמות מול דמות אחרת, והבמאי צריך לשאול את עצמו כיצד לבטא את המהלך הרגשי באמצעות פעולה.

בקטע הבא יש לנתח את הפעולות המבוימות של הדמויות הנובעות מהדיאלוג:

(מ-1:25 עד 1:35).

קטע נוסף מדגים כיצד בחירת השפה שהדמות עושה בה שימוש מאפיינת אותה:

על המורה לנתח יחד עם התלמידים את הפרק בכיתה תוך הדגשת השוני בין שפת המבוגרים כשהם מדברים בינם לבין עצמם ובין שפת הנערות הצעירות מול המבוגרים.

תרגיל

בחרו תסריט מתוך האתר https://tasrit.im/.

בחרו סצנה מתוך התסריט.

● סמנו באדום דיאלוגים של מידע.

● סמנו בצהוב דיאלוגים רגשיים.

● סמנו בכחול את המילים המעצבות של הדמויות.

התסריט התיעודי שונה מהותית מהתסריט העלילתי בכך שאין בו דיאלוגים, אך בדרך כלל קיימות בו סצנות לצד קטעי ארכיון, ראיונות וצילומים שאמורים להמחיש לצופה את נושאי הסרט.

לצד השוני קיימות שאלות דומות שעל הבמאי לשאול את עצמו בזמן קריאת התסריט התיעודי:

1. מהו הקונפליקט המרכזי שהתסריט עוסק בו?
2. מה נושא הסרט וכיצד הוא בא לידי ביטוי בחלקיו השונים של הסרט?
3. באיזה ז'אנר תיעודי כתוב התסריט?
4. של מי נקודת המבט המרכזית בתסריט?
5. מהו הנרטיב של התסריט?

כדי לקרוא תסריט תיעודי על הבמאי לקרוא קודם כל את התחקיר שעליו מבוסס התסריט. התחקיר אמור להעניק לבמאי רקע נרחב על הדמות או הדמויות שהסרט עוקב אחריהן: הביוגרפיה שלהן, הקונפליקטים שבהם הן נמצאות והסרט אמור לעסוק בהם, המהלכים שהן נוקטות כדי למצוא פתרון לקונפליקטים האלו, הסביבה שבה גדלו, הסביבה שבה הן פועלות בזמן הפקת הסרט ועוד.

התסריט התיעודי הוא תוצאה של התחקיר, ולכן הוא אמור לתת ביטוי למהלך עלילתי של הסרט מתוך האפשרויות שמציע התחקיר. בניגוד לסרט העלילתי, לסצנות בתסריט התיעודי אין מבנה דרמטי קבוע מראש, ולכן עבודת הבמאי קשה כפליים. הוא צריך לסמן לעצמו כבר בזמן קריאת התסריט התיעודי את הדרך שבה יסופר הנושא של הסצנה בעזרת דמויות שאינן שחקנים. כלומר הבמאי צריך לבדוק אם הסיטואציה תואמת את המהלך הדרמטי של סיפור הסרט. אם הוא מגלה שאין התאמה עליו לשנות ולשכלל אותה או למחוק אותה אם היא מיותרת.

לצד הסצנות שאמורות להיות מבוימות הבמאי צריך לבדוק בזמן קריאת התסריט אפשרויות לתרגום ויזואלי של הנושאים שעליהם משוחחים המשתתפים בסרט מול המצלמה.

כדי להעניק פרשנות אישית ואמנותית לדיאלוגים על הבמאי לבצע תחקיר בשני שלבים. השלב הראשון כולל תחקיר של הנושאים העולים מתוך הסצנות השונות של הסרט. לדוגמה, אם התסריט עוסק ביחסים שבין הורים לבני נוער, כדי להבין את המהלך הרגשי שדמויות ההורים מייצגות בדיאלוגים על הבמאי לערוך היכרות עם עולם המבוגרים, בהנחה שהוא צעיר מהם ועדיין לא הורה. התחקיר אמור לסייע לבמאי בהחלטותיו לגבי הפעולות של הדמויות, תגובותיהן וכדומה. השלב השני בתחקיר הוא העולם שבו פועלים הגיבורים. דוגמה לכך היא בגיבורה שהיא אחות חדר ניתוח – כיצד הגיבורה פועלת בחלל חדר הניתוח? מהן הפעולות השגרתיות שהיא מבצעת וכיצד היא מגיבה לאירוע לא מתוכנן בשעה שניתוח מסתבך? על מה היא חושבת? מה היא מרגישה, וכיצד העולם שבו היא עובדת משפיע על חיי היומיום שלה?

רק לאחר התחקיר ניתן להתחיל להעניק פרשנות אישית ואמנותית לדיאלוגים שבתסריט. מאחורי המושג פרשנות מסתתר למעשה מערך שלם של החלטות מצד הבמאי כיצד לעצב את המהלך הדרמטי בסרט, כיצד לספר אותו באמצעים קולנועיים ומהי האמירה האישית שלו על הנושאים שמופיעים בדיאלוגים.

הקטעים הבאים מאירים את נושא התחקיר והפרשנות האישית מנקודת מבטו של הבמאי מתן יאיר, שביים את הסרטים "פיגומים", "בגרות" והסדרה "אחד על אחד" העוסקים כולם בנושא של יחסים בין אב לבנו ובין מורה לתלמידיו. בקטעים אלו ניתן ללמוד כיצד הבמאי מתייחס לגיבוריו ולעולמות שבהם הם פועלים וכן על ההחלטות שהנחו אותו בבימוי.

פרק ראשון של הסדרה "אחד על אחד":

ריאיון עם מתן יאיר על תהליך הבימוי של "פיגומים":

תרגיל

יש לבחור סצנה מתוך אתר הסרטים הישראלי ולבצע עבודת תחקיר על נושא הסצנה.