התלמידים יבינו שאופיו ונושאיו של ז'אנר המתח מוגדרים פעמים רבות על פי בחירת הגיבור. כמובן, באמנות כמו באמנות, ניתן לעקם ולשבור את הכללים ואת הציפיות ולהמציא סיפורים יצירתיים ושונים, אך לרוב גיבור סרט המתח הוא זה שיגדיר את תת-הז'אנר, את התוכן הפילוסופי, את הכיוון הסיפורי ולעתים אף את הסגנון של הסרט.

בחלק זה נלמד על סוגי הגיבור השונים של ז'אנר המתח ומהן ההשלכות של הבחירה בכל אחד מגיבורים אלה.

ג.1 סרט החקירה: השוטר/בלש הוא הגיבור

ג.2 סרט הפשע: הפושע הוא הגיבור

1. התלמיד ידע להבחין בין סוגי הגיבור השונים של סרטי המתח.
2. התלמיד יבין כיצד בחירת סוג הגיבור משפיעה על אופי הסיפור ולעתים על הסגנון.
3. התלמיד יכיר סרטים בולטים בז'אנר המתח וכיצד אלה מימשו את החוקים או שיחקו איתם.

● אנטי-גיבור

● סרט פשע

● סרט חקירה

● בלש פרטי קלאסי

● הבלש הקשוח

● השוטר המושחת

בתת-נושא זה התלמידים ילמדו על המאפיינים הבסיסיים של ז'אנר החקירה ועל הגישות האסתטיות השונות והמשמעויות הפילוסופיות של הז'אנר. אחד הז'אנרים המרכזיים בסרטי המתח הוא סרט החקירה, שיש בו תעלומה שצריך לפתור, פושע שצריך ללכוד, רוע שצריך לעצור. המתח נוצר דרך השאלה האם הגיבור יצליח לפענח את התעלומה, ללכוד את הפושע ולעצור את הרוע. בבסיס ז'אנר החקירה עומד הרעיון של החיפוש אחר האמת וניצחון החשיבה הנאורה והרציונלית על פני היצר הרע. לרוב בז'אנר זה אלה שני הכוחות שנמצאים במאבק: פושע מתוחכם ורשע שזורע הרס, מוות וכאוס בעיר לעומת גיבור חוקר שמנסה לעצור את הכאוס ואת הרוע ולהשליט סדר. הדרך להשליט סדר היא באמצעות פענוח תעלומות, כלומר, שימוש בחשיבה רציונלית. סרטי החקירה אומרים לנו שבסופו של דבר החשיבה הרציונלית גוברת על הכאוס, הטוב על הרע, השכל על היצר.

בנוסף, במרכז סרט החקירה עומד ערך ה"אמת". שאלות כמו: האם יש אמת? האם אנחנו יכולים להכיר, לדעת ולהגיע אל האמת? מגדירות את העיסוק הסמוי/גלוי של סרט החקירה, שכן החוקר מגלה משהו שקשה לפרש, רואה חלקיקי דברים שלא מסתדרים, והמטרה שלו היא לחשוף את האמת, לחקור, לשאול שאלות, לחשוב בצורה רציונלית עד שיגלה כי יש אמת בעולם, יש אמת אחת וניתן לדעת מה היא. שאלת האמת היא שאלה שהפילוסופיה שואלת את עצמה לאורך כל ההיסטוריה. איך יודעים שמה שאני יודע, מה שאני רואה הוא אמת? ומהי האמת? האם יש אמת אובייקטיבית או שמא הכול סובייקטיבי? סרטי החקירה אמנם עוסקים בפתרון תעלומה, אך בפועל השאלה העמוקה שהם שואלים היא האם יש אמת, ואם יש, האם יש לנו גישה אליה. האם יש לנו יכולת לדעת מה היא או שהיא תמיד תחמוק מאיתנו.

סרטי החקירה החיוביים יותר מסתיימים בלכידת הפושע (לפעמים עם מחיר כבד) והגעה אל האמת, החזרת הסדר על כנו וניצחון הטוב והחשיבה הרציונלית על פני הכאוס ויצר הרע. סרטי החקירה הפסימיים יותר חושפים שאין דרך לנצח את הרוע ושאין לנו באמת גישה לאמת. סרטי חקירה אחרים יכולים לתת תשובות יותר אמביוולנטיות כאשר חלק מהתעלומה ייפתר וחלק לא. נכיר אמת חלקית ונצטרך ללמוד לחיות עם מורכבות החיים.

לרוב בסרטי החקירה, אסטרטגיית המתח הבולטת היא "העלמת הסיבה". אנחנו נחשפים לתוצאות של פשע מסתורי, ולאורך הסרט הגיבור חוקר את הסיבות ואת סיפור הפשע במטרה ללכוד את הפושע.

למרות הבסיס המשותף של החיפוש אחר האמת באמצעות חשיבה רציונלית וניצחון השכל, סרט החקירה מקבל כל פעם מאפיינים אחרים ומיקוד אחר לפי בחירת הגיבור שמוביל את החקירה. בתת-נושא זה נראה כמה דוגמאות לגיבורי סרטי החקירה וכיצד הגדרת הגיבור משנה גם את מאפייני הז'אנר ומהותו.

א. הבלש הפרטי

הגיבור הקלאסי של סרט החקירה הוא הבלש הפרטי. כמו שרלוק הולמס, הרקול פוארו ואחרים. בסרטים כאלה יש פשע, והמשטרה לא תמיד מתפקדת או יעילה ולכן צריך בלש פרטי שיעזור בחקירה. לחילופין, אדם שנמצא בצרות שוכר את שירותיו של בלש פרטי כי הוא לא יכול לפנות למשטרה.

הבסיס הראשון של הבלש הפרטי זה שהוא, כמו ששמו מעיד, פרטי. זה לא ממסדי, אלא אישי, אינדיבידואלי ופרטי.

סרט הבלש הפרטי מקדם את רעיון האינדיבידואליזם והאדם היחיד שיש לו יכולות יוצאות דופן לחשיבה רציונלית ופענוח. כלומר, התשובות לא יגיעו מהממשל, מהמשטרה, מהממסד. אם רוצים להגיע לתשובות ולאמת, הגישה אליה היא דרך החוקר הפרטי.

המסר הסמוי/גלוי של סרטים אלה הוא קידום אינדיבידואליזם, חשיבה עצמאית, יזמות פרטית וכדומה.

פעמים רבות החוקר מגיע ממעמד גבוה. הייתה לו גישה לחינוך, הוא אינטלקטואל, בעל השכלה גבוהה ויכולת חשיבה מפותחת. סרטים אלה גם מצביעים על המעמד הבורגני או המעמד הגבוה כבעל יכולות מיוחדות. זהו לא רק האינדיבידואל, אלא האינדיבידואל בעל ההשכלה והמעמד. לכן פעמים רבות הקלישאה של הז'אנר הבלשי היא ש"המשרת הוא האשם". פעמים רבות בסרטים אלה הנבלים הם מהמעמד הנמוך או שהם עשירים אחרים, כמובן, בעלי כוונות רעות.

סצנות חקירה

על פי רוב המתח בסרטי הבלש הפרטי יהיה בקצב איטי יחסית. במרכזו לא יהיה בהכרח הרבה אקשן, ובעיקר יהיו חידות ותעלומות שצריך לפצח. הבלש יתחקר חשודים, יקבל חלקיקי מידע מכל אחד מהם וכך ירכיב את הפאזל ויגלה מי משקר, מי דובר אמת ומה באמת התרחש כשבוצע הפשע.

סצנת החקירה מרכזית מאוד בז'אנר. לרוב היא מתרחשת במרחב מצומצם, סגור, מנותק, שמאפשר להתמקד לא בפעולה אלא דווקא במילים, בסיפורים ובמשחק הבלשי, החקירה שמטרתה לגלות את האמת כמו בתנאי מעבדה. סצנת החקירה בז'אנר הבלשי הקלאסי לרוב מורכבת מדיאלוג שמתנהל כמו דו-קרב של מילים בין הבלש לחשודים, כאשר כל חשוד מספר לו סיפור או חלק מהסיפור במהלך המפגש. לפעמים יהיו פלאשבקים כדי שהסיפור יומחש ויוצג על המסך, והבלש צריך להחליט אם הסיפור אמין, איזה מידע חשוב ואיזה מידע לא חשוב מתוך הסיפור הזה. לחילופין יכולה להיות סצנת חקירה בזירת הפשע, בניסיון למצוא רמזים ולחבר ביניהם לכדי סיפור הגיוני.

ההנאה מסרטי הבלש הפרטי היא בניסיון לפתור בעצמנו את התעלומה ולנחש כל פעם, לפי המידע שאנו מקבלים, מיהו הפושע, מה המניע ומהי האמת.

סרטי הבלש הפרטי נוטים גם להצמיד אותנו לנקודת המבט של הבלש, כך שכל מידע שיש לו, יהיה גם לנו, הצופים, שכן אם נדע יותר מהבלש נהיה עם יתרון עליו, ואם נדע פחות, זה יהיה משחק לא הוגן, שכן אנחנו בתור צופים מנסים בסופו של דבר "לנצח" את הבלש ולהקדים אותו בפתרון התעלומה. עם זאת, כאמור, באמנות כמו באמנות יש לפעמים דרכים לתת לצופה יותר ידע מאשר לבלש, או פחות, לפי טעמו של היוצר, וכך גם לשחק עם כך שהצופה יודע יותר מהבלש והשאלה היא האם הבלש יגיע לידע הזה ואיך.

דוגמה לסרט בלשי מסוג זה הוא "רצח כתוב היטב". יש להקרין סצנת חקירה שבה הגיבור מתחקר דמויות שונות ברצף כדי להתרשם מהדברים שדיברנו עליהם. שימו לב לייצוג הגיבור, לרעיון של מרחב סגור של חשיבה וחקירה, מעבר לקלוז-אפים ופערי מידע בין מה שנאמר למה שמוצג.

*** "רצח כתוב היטב", ריאן ג'ונסון, 2019.

ב. הבלש הקשוח

הבלש הקשוח התפתח בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים בספרות האמריקאית עם דמויות של בלש פרטי שחוקר תעלומות של שחיתות ופשע ברחובות. בדומה לבלש הפרטי הקלאסי, גם הבלש הקשוח הוא לרוב איש פרטי, אינדיבידואל, עם עסק משלו ולא חלק מהממסד. בשונה מהבלש הפרטי, הבלש הקשוח מגיע לרוב ממעמד הביניים או ממעמד נמוך, והוא "מלכלך" את הידיים כי הוא לא משתמש רק בשכלו כדי לפתור את התעלומות, אלא גם בכוח פיזי. האקשן כאן הוא חלק יותר מרכזי ובולט בז'אנר. בהיותו ממעמד ביניים או נמוך יותר, לעומת הבלש הפרטי הקלאסי שתמיד (או רוב הזמן) יצליח לפתור את התעלומה וכוח השכל יגבר על הכול, הבלש הקשוח יהיה יותר אבוד. לעתים יכולותיו האינטלקטואליות לוקות בחסר, והוא צריך להתבסס על אינטואיציה או על אגרופיו כדי להצליח לשרוד ולפתור חידות. בנוסף, פעמים רבות הבלש הקשוח יוצג כלוזר רומנטיקן, איש כושל שמסתבך עם דברים שאינו מבין ופעמים רבות לא יצליח לפתור את התעלומות או לעצור את הרוע, ואם כן אז במחיר כבד, שכן החקירה גדולה עליו. תיאור העולם יהיה יותר אפל, כאשר שחיתות ורוע הם אלה ששולטים בחברה.

מה שמאפיין את הבלש הקשוח הוא שאף על פי שיש הרבה פיתויים כלכליים, מיניים ואחרים בחברה, שמפתים אותו להידרדר למעשים לא מוסריים, הוא ישמור על הערכיות שלו ויישאר מוסרי בעולם מושחת ולא מוסרי.

כלומר, לפעמים הניצחונות של הבלש הקשוח הם קטנים. אולי הוא לא יצליח לפענח את התעלומה, אבל במהלך החקירה הוא ימצא אהבה, יקבל הכרה מסוימת על מעשיו, או שאולי ההצלחה תהיה שהוא הצליח לשרוד בעולם אכזר ואפל ולהישאר בחיים. עם זאת, ההישג הגדול ביותר של הבלש הקשוח הוא לא רק ההישרדות, אלא בעיקר הצלחתו להישאר ישר ומוסרי בעולם מושחת ודקדנטי.

המסר הסמוי של ז'אנר הבלש הקשוח מצוי בתיאור העולם האפל (הרבה מהם הם פילם נואר). החברה המודרנית והקפיטליסטית מתוארת כמקום של שחיתות, פשע, יצרים ושליטה אכזרית של עשירים על היתר. הבלש הקשוח יסתובב במקומות המפוקפקים ביותר בעיר, בסמטאות חשוכות, בארים קשוחים וכדומה וכך יחשוף את אלה שנותרו בשולי החברה שבעצמה קשוחה מאוד כלפי חבריה.

תרגיל

במקרים מסוימים סרטי גיבורי על, ובעיקר סרטי "באטמן", לקחו אלמנטים מהז'אנר הבלשי, הן מהבלש הפרטי והן מהבלש הקשוח. למעשה, דמותו של באטמן נוצרה בהשראת הגיבורים של ז'אנר הבלש הקשוח.

יש לצפות בקטע מתוך הסרט "באטמן" ולחשוב יחד אילו מאפיינים של הבלש הקשוח נמצאים שם, ואילו מאפיינים של הבלש הפרטי, אם יש.

*** "באטמן" מאט ריבס, 2022.

תשובות אפשריות:

1. זהו אדם שעובד מחוץ לממסד, הוא פרטי – כמו הבלש הקשוח והבלש הפרטי.

2. הוא בעל מעמד והשכלה גבוהים – כמו הבלש הפרטי

3. הוא מסתובב במקומות האפלים ביותר בעיר של שחיתות ואכזריות – כמו הבלש הקשוח.

4. הוא מנסה להשיב את הסדר באמצעות חשיבה רציונלית וללכוד פושעים (לרוב ממעמד נמוך ממנו) שמנסים לזרוע כאוס ורוע – כמו הבלש הפרטי.

5. הוא מתבסס על האגרופים שלו לא פחות מאשר על שכלו – כמו הבלש הקשוח.

6. למרות האופל לרוב הוא יצליח להשיב את הסדר על כנו – אך רק זמנית.

ג. האדם הרגיל

כפי שראינו במקרה של היצ'קוק, לעתים קרובות בסרטי המתח האדם שצריך לפתור את התעלומה או לשרוד בעולם מאיים הוא אדם מן השורה שנקלע לסיטואציה מאיימת שגדולה עליו. במקרים כאלה הסרטים שמים במרכז הסיפור איש בלי יכולות מיוחדות כמו אלה של הבלש, אך שבכל זאת, בעת שנקלע לסיטואציה יוצאת דופן הוא מצליח לשרוד, ואף למצוא בתוכו כישורים שלא ידע שיש לו.

סרטים אלה, כאמור, מכניסים את המופלא אל תוך חיי היומיום וגורמים לנו להרגיש שגם אנחנו היינו יכולים להיקלע להרפתקה גדולה ומצליחים לשרוד ואף לנצח אם זה היה קורה לנו.

לרוב סרטים אלה מתחילים בכך שמראים לנו עולם רגיל, נורמטיבי, ואז חושפים שמאחורי המראה הנורמטיבי של העולם מסתתרת רשת של פשעים, שחיתויות, רוע ותוכניות זדון שאנו לא מודעים אליהן. בסופו של דבר סיפורים כאלה יהיו גם סיפורי התבגרות, שבהם הגיבור לומד להיות יותר מוסרי או יותר אמיץ או להאמין יותר בעצמו או שהוא מבין שחייו טובים ויש אנשים שיקרים לו.

את תהליך החניכה אל תוך העולם המופלא הוא יקבל לרוב מידי אחד האנשים ה"טובים" שיעזרו לו להתגבר על המכשולים הראשונים, ילמדו אותו על העולם וידריכו אותו בתחילת דרכו כדי שיוכל לשרוד.

אנו לא נעסוק יותר מדי בסוג הגיבור הזה, אך הוא בהחלט אחד הגיבורים המרתקים של סרטי המתח, כאשר מצליחים לסבך איש בעל מקצוע רגיל כמו ספר, איש פרסום וכדומה בתעלומה גדולה שהוא מצליח לשרוד בה.

ניתן להראות קטע מתוך "מזימות בינלאומיות" כדי להדגים את סוג הגיבור הזה.

ד. הגיבור כאיש ממסד (שוטר):

ברגע שז'אנר המתח עובר אל תוך גבולות הממסד, אנו פוגשים את דמות השוטר או הבלש המשטרתי. במסגרת של גיבור שמייצג את הממסד יש מספר אפשרויות לתיאור סוג הגיבור, ולפי סוג הגיבור משתנה קצת הז'אנר וסוג המתח.

ברגע שהגיבור שייך לממסד, הסרטים יעלו שאלות בנוגע לטיבו של הממסד הזה בכל הקשור לסדר, ארגון, אמת וטוב לעולם. לפעמים התשובה לשאלה זו תהיה חיובית, לפעמים פחות. אבל פעמים רבות השאלה תהיה על המקום של היחיד בתוך המערכת והאופן שבו חוק וצדק יכולים ללכת יד ביד. כלומר, הבלש הפרטי הוא לא בהכרח איש חוק, אלא איש צדק, הוא פועל בשולי החוק. לעומת זאת, השוטר חייב לציית לחוקים, והוא לא יכול להביא צדק אם הוא עובר על החוק.

לכן, ברגע שהגיבור הוא חלק מהממסד, הנושאים האלה יהיו בולטים ביותר בסרטים. ראשית, תפקיד המערכת וטיב המערכת. שנית, המקום המיוחד שיש לכל אינדיבידואל בתוך המערכת וכחלק מקבוצה ועבודת צוות. שלישית, שאלת המתח בין חוק לצדק וכמה הממסד מגביל או מאפשר חופש לאינדיבידואל.

נראה שתי דוגמאות לסרטי "משטרה" שהגיבורים בהם שוטרים, אבל בצורה קצת אחרת.

1. צוות החקירה המיוחד

בסרטים כאלה אנו נחשפים לא לדמות אחת אלא לקבוצה של דמויות. סרטים אלה מתאימים לז'אנר "סרט החקירה המשטרתית", והם לרוב מציגים לנו קבוצה של שוטרים שלכל אחד מהם יש יכולת מיוחדת ורקע אחר, ובתור קבוצה כל אחד ממלא תפקיד שדרושה לו מומחיות מסוימת. למשל, יכול להיות מומחה לטכנולוגיה, מומחה להסוואה, מומחה לנשק, מומחה ללחימה וכוח פיזי, מומחה לפתרון תעלומות, מומחה להנהגה וכו'. לאורך החקירה הם יצטרכו ללמוד להסתדר יחד, לעבוד כצוות, להעצים אחד את השני ולהפגין את המומחיות שלהם כדי שהחקירה תצליח, האמת תצא לאור ויהיה אפשר לתפוס את הפושעים.

אחד הסרטים המפורסמים בז'אנר זה הוא "הבלתי משוחדים". בטלוויזיה אפשר למצוא את הז'אנר הזה בסדרות כמו CSI, "הסמויה", ואחרות.

בסרטים כאלה השוטרים מוצגים כאנושיים ועם חיים פרטיים. פעמים רבות הם מוצגים כפגועים: גרושים, מישהו קרוב אליהם, כמו השותף שלהם, מת, או שהם חוו טראומה כלשהי, כי הצופים רוצים לראות את השוטרים כבני אדם שמתמודדים עם דילמות רגשיות, ולא רק כמכונות שומרות חוק. לעתים הפגיעות הזאת מיוצגת גם באמצעות התנהגות פגומה שצריך להתגבר עליה. למשל אלכוהוליזם, אובססיביות, מתיחת גבולות החוק ועוד. זו דרך נוספת לתאר שוטרים בצורה אנושית ולהראות שהם לא רק "עובדים בשכר", אלא מושקעים בעבודתם ומאמינים בה.

תת-ז'אנר בתוך החקירה המשטרתית הוא כאשר במקום צוות של שוטרים יש צמד של שוטרים, או שוטר ואיש מן השורה שמשתפים פעולה בפתרון התעלומה. במקרים כאלה, לכל אחד מהגיבורים יש לרוב מאפיינים מובחנים ואפילו מתנגשים, והחיבור ביניהם יוצר גם הומור. לאורך הסרט הם יצטרכו ללמוד לשתף פעולה, להיות ידידים ולתרום את היכולות המיוחדות שיש לכל אחד מהם כדי ללכוד את הרעים. סרטים כאלה זוכים לעתים לכינוי "באדי מובי" (סרטי ידידים), והם משלבים מאפיינים של הסרט המשטרתי עם אלמנטים מתוך הסרט של האדם מן השורה.

לבסוף, בסרטים מהסוג של חקירת משטרה יש גם חיבור חזק בין המדע למשטרה. אם סרטי הבלש הקלאסי התמקדו ביכולת השכלית וסרטי הבלש הקשוח התמקדו ביכולת הפיזית והמוסרית של הגיבור, סרטי החקירה המשטרתית מושתתים על טכנולוגיות של מידע ועל היכולת לעבוד כצוות עם הטכנולוגיות האלה. לרשות הממסד עומדים מאגרי מידע גדולים, טביעות אצבע, טכנולוגיות של זיהוי פנים, טכנולוגיות של ציתות ומעקב, ועוד. השוטרים ישתמשו בטכנולוגיות אלה כדי ללכוד את הפושעים, והרעיון של המומחיות של כל אחד מהשוטרים ישתלב היטב עם רעיון ההעצמה הטכנולוגית. סרטים אלה נוטים לתת אמון גדול הן בממסד והן במדע – שיציל אותנו מהרוע.

מצד אחד יש יותר כלים לשוטרים, אך מצד שני יש גם יותר כלים טכנולוגיים לפושעים. דרך הגישה למידע וטכנולוגיה, הרבה מסרטי המשטרה יעסקו גם בשאלת הכוח של הממסד, כמה הם יודעים עלינו וכמה מותר להם להשתמש בכוח הזה. פעמים רבות הדילמה של הסרט המשטרתי תהיה שאלת חוק וסדר אל מול זכויות האזרח. מה יותר חשוב: ללכוד את הרעים או לכבד את הזכויות של כל אזרח?

2. השוטר המושחת – אנטי-גיבור (Rogue cop)

השאלה שמסיימת את הז'אנר הקודם, האם חשוב יותר ללכוד פושעים בכל מחיר או לכבד זכויות אזרח, מקבלת תשובה ברורה כאשר הגיבור משתנה ואנו מקבלים את השוטר המושחת או השוטר כאנטי-גיבור.

החברה שואלת את עצמה עד כמה באמת אפשר להרחיק לכת כדי לשמור על הרחובות שקטים. בנוסף, השוטר שכל היום מתעסק באלימות ובפשע נשחק, ועלול להידרדר מבחינה מוסרית.

בסרטי השוטר המושחת הגיבור הוא חלק מהממסד, אך פועל לפי כללים משלו. אם כי הוא משתמש באלימות מופרזת ואם כי הוא מוכן לעבור על החוק ולטשטש את הגבול שבין שוטר לפושע. לעתים השוטר יקבל שחיתות, יתחקר אנשים באלימות ויענה אותם, אך בסופו של דבר החיפוש שלו יהיה חיפוש אחר צדק.

סרטי השוטר המושחת נוטים להציג את המערכת הממסדית כמושחתת בפני עצמה. מערכת שאיבדה את הדרך, שלא מתפקדת, חלשה, לא מצליחה להיות יעילה ולעשות את העבודה, ולכן "אין ברירה" אלא לפעול בתוך המערכת בצורה יוצאת דופן, לנהוג בצורה שיותר מזכירה פושע מאשר שוטר, אך זה מוצדק כי המטרות הן טובות.

בסרטי החקירה המשטרתית, שוטרים מסוג זה נתפסים כבעייתיים וכאויבי המערכת. אלה שוטרים שהיד שלהם קלה על ההדק, שמשתמשים באלימות מופרזת, מכורים לסמים או לאלכוהול וצריך לנטרל ולהוקיע. עם זאת, בסרטי "השוטר המושחת" התפיסה של השוטרים מהסוג הזה מורכבת יותר. יש יותר סלחנות וקבלה כלפי ההפרזות האלימות והאימוץ של שיטות לא לחלוטין חוקיות. זה קורה כי הממסד עצמו, כאמור, מתואר כמושחת ולא מתפקד, ואנו מזדהים עם הרעיון שצריך מישהו קשוח שיבצע את העבודה ויגן על החברה מהפושעים.

לכן הגיבור שהוא שוטר מושחת נתפס למעשה כאנטי-גיבור. אנטי-גיבור הוא לא נבל, אלא גיבור שלא עומד בסטנדרטים הטהורים של מוסריות וגבורה שהיינו מצפים ממישהו שמוצג כגיבור. זהו גיבור פגום, לא נחמד, לפעמים אלים מדי, לפעמים בעל דעות קשות לעיכול, לפעמים עם התמכרויות ותכונות לא נעימות שלא מעוררות הזדהות. ועם זאת, אף שהוא לא נחמד או יש לו תכונות בעייתיות, הוא עדיין הגיבור של הסרט ועדיין נאבק למען הצדק. במילים פשוטות אפשר להגדיר את האנטי-גיבור כמישהו שעושה דברים קצת לא נעימים ובצורה לא נעימה, לא נעים לנו איתו או עם הפעולות שהוא עושה, אבל אנחנו עדיין בעדו.

אחד הסרטים המפורסמים של השוטר המושחת כאנטי-גיבור הוא "הארי המזוהם" מ-1971. קלינט איסטווד גילם את הארי, שוטר אלים וקשוח שלא רוצה לשחק לפי החוקים וצריך לתפוס פדופיל נתעב. ככל שהפושע יהיה נתעב יותר והמערכת תהיה חלשה יותר ולא מתפקדת, ההצדקה של השיטות של השוטר האלים תהיה חזקה יותר. הארי מאמין שזכויות האזרח הן בעצם זכויות הפושעים, כי הפושעים מנצלים את הזכויות האלה כדי לחמוק מהחוק. לכן שוטר צריך להיות מזוהם, להתלכלך ולשחק מלוכלך אם ברצונו לתפוס את הרעים.

לעומת הבלש הקשוח, שפועל מחוץ לחוק, בשולי החברה, ולא מתוך המערכת והממסד, השוטר המושחת והאלים פועל מתוך המערכת, וכמו אומר לנו שצריך את המערכת, אבל צריך גם שהמערכת תהיה גמישה, קשוחה וחזקה יותר. לסרטים כאלה יש לעתים טונים קצת פאשיסטיים וגזעניים, שכן הפושעים הנתעבים מזוהים פעמים רבות עם מיעוטים אתניים או עם קבוצות חברתיות בעלות שונות כמו הקהילה הגאה.

המתח בסרטים אלה נוצר מתוך הפער שבין הרצון לצדק ובין הרצון לחוק. בין הדחף האלים שאנחנו רוצים שיתפרץ ונהנים מכך שהוא מתפרץ ובין הצד המוסרי שלנו שלא יודע אם זה בסדר להצדיק את מעשי האלימות של השוטר או לא. המתח אמנם נוצר מהשאלה אם השוטר יצליח במשימה, כמו בכל סרט, אבל מה שמיוחד בסרטי השוטר המושחת הוא שלפעמים המתח נוצר גם מתוך השאלה "כמה רחוק הוא ילך". למה השוטר הזה מסוגל, מתוך הסדיזם שלו, מהו הגבול, כמה הידרדרות וכמה אלימות זה מספיק, ומתי נראה שהוא עובר את הקו.

אנו מחבבים את השוטרים המושחתים כי הם הולכים רחוק ועושים את מה שעמוק בפנים גם אנחנו אולי היינו רוצים לעשות, אך אנו מתאפקים מסיבות מוסריות. בסרט "הארי המזוהם", בשלב כלשהו הארי מתפטר ולוקח את החקירה לידיו. הוא לא יכול לפעול כשוטר כדי לתפוס את הנבל, ולכן מחליט לקחת "חופשה" מהמשטרה ולפתור את הדברים בדרך שלו.

הקטע שנראה הוא דווקא מתחילת הסרט. רואים בו איך הארי הוא קשוח, חסר רחמים ואוהב גם להתעלל בפושעים בזמן הפעולה. אך הוא גם חכם ויעיל יותר מכל תחנות המשטרה ביחד. הוא מזהה את הפשע, מטפל בו (בצורה לא מרוסנת), ועד שהשוטרים מגיעים לזירת הפשע כל העניין כבר סגור. אבל כמה אלימות והרס הוא הותיר מאחוריו!

*** קטע מתוך "הארי המזוהם", 1971, דון סיגל

דוגמאות לסרטי חקירה משטרתית אפשר למצוא בסרטים כמו "M", "חקירה באפלה", "הבלתי משוחדים", "שתיקת הכבשים", "תשוקה חותכת", "זודיאק", "זיכרונות מרצח", "מי מפחד מהזאב הרע", "מניאכ" ו"השוטרים".

בתת-נושא זה נראה מה קורה כאשר הגיבור נמצא בצד השני של המשוואה, כלומר, הגיבור שלנו הוא הפושע, והסרט מבקש מאיתנו להזדהות איתו. סרטים מפורסמים ביותר בהקשר זה הם סרטי הגנגסטרים וסרטי השוד.

הבסיס להזדהות עם הפושעים נובע לעתים קרובות מתוך תסכול מהמערכת הממסדית. תקופות של משברים כלכליים, שחיתות בשלטון, אפליה חברתית וכדומה מצמיחות לפעמים אצל האזרחים תחושות של מרמור, זעם ותסכול. התחושה שבחברה שלנו שולט אי צדק גורמת לנו להיות זועמים כלפי החוקים והנורמות כי גם שומרי חוק יסבלו ממערכת שפוגעת באזרחים שלה. ההזדהות עם הפושע מאפשרת לנו לחוש שני דברים: מצד אחד ניתן ביטוי ופורקן לזעם שלנו בכך שאנו מזדהים עם האיש שיוצא נגד המערכת, זה שלא מכבד את החוק ולכן "מכניס" לכל הממסד המאורגן והמסואב ועושה לו את מה שאנחנו היינו רוצים לעשות לו (ברמה הרגשית והמטפורית). מצד שני, הדרך שלנו להזדהות עם הפושעים היא לרוב דרך ייצוג הצד של החוק כמושחת וגרוע לא פחות. כלומר, ברגע שהפוליטיקאים, השופטים, השוטרים ועובדי המדינה מוצגים כעלובים, אינטרסנטיים, קרים ומושחתים, ההתנהגות של הפושעים נראית לנו לגיטימית, כי לפחות הם לא צבועים והם מה שהם.

בסדרה "שובר שורות" מורה בתיכון שחלה בסרטן ומרגיש שכל מי שהוא פגש בחיים ניצל אותו ושהמערכת לא עושה עמו צדק, מתחיל למכור סמים כדי להשאיר משהו למשפחה שלו אחרי שימות, אך עם הזמן הוא מתחיל ליהנות מהכוח והעושר שיש בחיי הפשע. לרוב סרטי פשע כאלה, כמו סרטי גנגסטרים וסרטים על אנשים שנכנסים לעולם הפשע ומידרדרים מוסרית, יסתיימו בכישלון היוזמה הפושעת. נראה את "עלייתו ונפילתו" של הפושע. כי אף שאנו נהנים לראות כמה רחוק הפשע יכול להוביל אדם, אנו עדיין רוצים להאמין שבסופו של דבר הפשע לא משתלם, יש לו מחיר גבוה, ושבסוף הפושע ייתפס או ייהרג.

דוגמה לסרט מסוג זה אפשר לראות ב"החבר'ה הטובים" של סקורסזה, שראינו בהקשר של תנועות מצלמה. שם הגיבור הוא איש מאפיה, ואנחנו רואים את עלייתו ואז את נפילתו.

אם סרטי הבלש הפרטי מפארים את היכולת השכלית של האדם האינדיבידואל בניסיונו להביא סדר לעולם אל מול מערכת ממסדית שלא מספיק טובה כדי ללכוד את הפושעים בעצמה, אז הגנגסטר הוא ניצחון הכאוס והיצר אל מול המערכת הזאת. הגנגסטר עדיין צריך חוכמה כדי לגבור על אויביו ולנצח, אך בסופו של דבר תאוות הבצע היא שמניעה אותו, והרגשות האנטי-ממסדיים והמעשים הקיצוניים והבלתי צפויים שהוא מסוגל לעשות (הסיכונים שהוא לוקח) הם אלה שמקדמים אותו.

המתח בסרטי הגנגסטרים מגיע מהאופן שבו נוצר עולם מלא בפרנויה כאשר הגיבור מותקף ומאוים מכל מי שסביבו ולכן הוא לא יכול לסמוך על אף אחד. המשטרה רוצה לתפוס אותו, פושעים אחרים מאיימים לתפוס את מקומו, ואפילו חברים קרובים ובני משפחה עלולים לבגוד בו ולמכור אותו לשוטרים או לפושעים אחרים. בעולם כזה הגיבור חי בתחושה מתמדת שהוא נרדף ומאוים, וצריך לשלוט בסביבה שלו ביד רמה כדי לשרוד ולהתמודד עם האיומים מכל הכיוונים.

ניתן לצפות בקטע מתוך "החבר'ה הטובים" ולהדגיש את אלמנט הפרנויה וכיצד הגיבור מרגיש נרדף ומאוים מהכול לקראת סוף הסרט.

סרטי שוד

סוג אחר של פושע שיכול לככב בסרט מתח הוא השודד המתוחכם. לא מדובר סתם בשודד שגונב כסף מאנשים, אלא בשודד או לרוב בחבורה של שודדים שמתכננים שוד חכם של קזינו, בנק או כספת שמורה היטב כלשהי. לרוב יש הצדקה מוסרית לערוך את השוד הזה, ולא רק התעשרות מהירה. אולי הכסף יופנה למטרות טובות, אולי זה חפץ או כסף שנגנב ועכשיו צריך להחזיר אותו לבעליו, אולי יש שם תרופה או משהו שיכול להציל חיים, ועוד. לכן, אף שמדובר בחבורה של פושעים, שודדים, אנחנו בכל זאת בעדם ורוצים לראות אותם מצליחים במשימה. השוד עצמו מצריך מיומנות רבה, תכנון, שיתוף פעולה, טכנולוגיה, מיומנות, תחכום, עבודת צוות והנהגה. בסרטים כאלה, כמו "אושן 11" ואחרים, זמן רב מוקדש לתכנון השוד ופיתוח המיומנויות של כל אחד מאנשי הצוות. גם סרט המתח "התחלה" משתייך לז'אנר הזה, אך הוא כאמור לקח את המבנה הקלאסי למקומות מורכבים של משחקי דימויים וייצוגים.

המתח בסרטים כאלה נוצר מתוך הרצון שלנו לראות את החבורה מצליחה לבצע שוד בלתי אפשרי, והמסר מאחוריהם הוא ששיתוף פעולה ועבודת צוות יכולים להוביל להישגים יוצאי דופן. לאורך הסרטים יעלו שאלות רבות על אופי הדמויות, למשל, האם אפשר לסמוך על דמות זו או אחרת, האם למנהיג יש מה שדרוש כדי לבצע את המשימה, עד כמה העבר המשותף והבעייתי בין חלק מהדמויות יפריע או שמא הם יצליחו לרפא את הפצעים ולעבוד יחד, וכדומה. בנוסף, גם בסרטים כאלה ייווצר פאזל, והצופים לעתים יקבלו רק חלק מהתוכנית ולעתים יקבלו את התוכנית המלאה.

כמובן, האסטרטגיה המרכזית כאן היא עיכוב התוצאה. הגיבורים יספרו לנו על התוכנית, ואנחנו נהיה במתח לראות את התוצאה, אם הם יצליחו או לא, ובעיקר, מה המחיר שההצלחה גובה מהדמויות.

אפשר לומר שסרטי השוד הם תמונת המראה של סרטי החקירה של הצוות המשטרתי. גם שם מדובר בחבורה של אנשים בעלי מיומנויות שונות שצריכים לשתף פעולה כדי לבצע משימה. עם זאת, בסרטי השוד יש לרוב תוספת של מתח שכן יש משימה ברורה ומסומנת מראש וצריך לבצע אותה. לכן, במהלך הסרט אלמנט נוסף שיכול ליצור מתח הוא היכולת של הצוות לתזמן את הפעולות בצורה מדויקת ולפעול בצורה הרמונית ומושלמת כדי להוציא את השוד לפועל. לכל אחד יש תפקיד מתוזמן היטב, והעריכה והמצלמה מדגישות את שיתוף הפעולה הזה ואת התזמון.

בנוסף, אם בסרטי המשטרה הגיבורים הם בצד של הטובים, בסרטי השוד ההשתייכות של השודדים לא בהכרח חד-משמעית. הם כמובן נבלים, אבל לרוב הפעולות שלהם, או לפחות של חלק מהם, מוצדקות מבחינה מוסרית ולכן הם נתפסים כטובים, או לפחות כבעלי מוסריות מורכבת.

בקטע הבא מתוך סרט השוד של סטנלי קובריק "ההרג" מ-1956 רואים כיצד הצוות עובד בשיתוף פעולה ברגע מכריע של השוד. אחד השודדים, בעל הכוח הפיזי, יוצר הסחת דעת, כך שהשוטרים והאנשים יהיו עסוקים במשהו אחר ולא ישימו לב שאיש צוות אחר שעובד בקופות של מרוצי הסוסים פותח באותו הרגע את הדלת למנהיג חבורת השודדים, והוא משתחל לקופות כדי לשדוד את הכסף מהימורי המרוצים. לאחר מכן נמשך תיאור השוד כאשר הצלף המיומן צריך להשתחל לחניון כדי לירות משם באחד הסוסים.

המיזנסצנה והעריכה מדגישות את התזמון והתיאום המושלם בין חברי הצוות, כאשר כל אחד ממלא את תפקידו. מבחינת הפריים, כשאחד מבצע פעולה בחזית, השני מבצע את הפעולה שלו ברקע ואנו מקבלים את המחול ההרמוני והמתקתק של השוד.

*** קטע מתוך "ההרג" (1956)

המתח בסרטי השוד מבוסס על היכולת לביצוע מושלם וחסר טעויות של כל תפקיד, אך כאן אחד מהחבורה, הצלף המקצועי, דווקא מפשל, נכשל, ומשלם על כך בחייו. הסרט מדגיש שהפשלה קשורה לגורמים אנושיים בלתי צפויים. דווקא שומר החניון, שמגורש בחוסר רגישות, מפיל פרסה על הרצפה, והיא גורמת לפנצ'ר בגלגל מכוניתו של הצלף ולכן הוא לא מצליח לחמוק מהשומרים לאחר מכן.

בסרטי שוד, המסר שעובר הוא שניתן לשלוט בעולם, לתכנן תוכנית ולבצע אותה באופן מושלם וחלק. הריגוש הוא בכך שהשודדים מנצחים את יד המקרה ומצליחים לצפות מראש כל בעיה, כל הסתבכות, כל סטייה, ולהיות מוכנים אליה, וכך לבצע את השוד המושלם. זהו שוב ניצחון החשיבה הרציונלית על המקריות והכאוס. הפעם לא כאוס שיצר נבל, אלא הכאוס הטבעי והבלתי צפוי של החיים. בהקשר זה "ההרג" הוא סרט פסימי, לעומת סרטי שוד אחרים שבהם השוד מצליח. סצנה זאת מדגישה שהדבר שאי אפשר באמת לצפות מראש הוא הגורם האנושי ושתמיד יהיו הפתעות ודברים בלתי צפויים.

סרטי מתח וסדרות שבהם הגיבורים הם פושעים: "אושן 11", "עסקים מלוכלכים ברחוב מדונה","ריפיפי", "הג'וב האיטלקי", "התחלה", "ההרג", "האיש שבפנים", "החבר'ה הטובים", "שובר שורות", "סופרנוס", "בית הנייר".

שאלות סיכום

1. מהם ההבדלים בין הבלש הפרטי לבלש הקשוח בתור גיבורי סרטי מתח? (ניתן לערוך טבלה).

2. מה ההבדל בין הבלש הפרטי לבלש הקשוח בכל הנוגע למושג "האמת"?

3. מה מאפיין את סרטי החקירה המשטרתית? מה עומד מאחוריהם?

4. באיזה מובן גיבור סרטי השוטר המושחת הוא למעשה אנטי-גיבור?

5. אילו מאפיינים של דמותו של באטמן לקוחים מהבלש הפרטי ואילו מהבלש הקשוח?

6. מה יוצר את ההזדהות של הצופים עם גיבורי סרטי פשע?

7. למה סרטי הגנגסטרים מראים את "עלייתו ונפילתו" של הגיבור, ולא רק את ההצלחה שלו?

8. באיזה אופן קיים קשר בין סרטי שוד לבין סרטי החקירה המשטרתית?

9. מהי אסטרטגיית המתח המרכזית בסרטי הבלש הפרטי והבלש הקשוח? מדוע?

10. מהי אסטרטגיית המתח המרכזית בסרטי השוד? מדוע? אילו משמעויות פילוסופיות וחברתיות זה יוצר?

11. מה היחס לממסד של כל סוג גיבור: בלש פרטי, בלש קשוח, חקירה משטרתית, שוטר מושחת, גנגסטר?