עריכת תמונה

*הסרטון הופק ומוצג על ידי טומי כהן- מדריך בפיקוח

עריכת סרט קולנוע נחשבת טובה כאשר לא שמים לב לכך שהיא קיימת. אבל, בלי שנהיה מודעים לכך, העריכה מכוונת אותנו, אומרת לנו מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, קובעת את הקצב ואת הז'אנר של הסרט, מבצעת מניפולציות, קובעת נקודת מבט, קובעת עם מי נזדהה, מה אמור הצופה להרגיש בכל רגע נתון, ובכלל - העריכה מספרת את הסיפור.

מתוך תוכנית הלימודים למכללות יג, יד (חלק מן התוכן קוצר ונערך):

בשלב הראשון העורך יוצר את גרסת "האסמבלי". הוא מתחיל למיין, לפי התסריט, את הטייקים על הטיים ליין, ללא שום חשיבות לחיתוכים ביניהם, וללא ירידה לפרטים טכניים: בעיות סאונד, צבע, וכדומה. זו, למעשה, הרכבת הפאזל לכדי תמונה מלאה - סרט מהתחלה ועד הסוף, בצורתו הראשונית, ללא הידוק. עבודה מוקדמת של הלוגינג, מהווה הליך מהיר ונכון יותר עבור העורך לקראת בניית האסמבלי. בשלבים הבאים, יהדק העורך את שלב העריכה עד גרסת ראפ קאט.

עריכה

מקובל לומר, בצורה זו או אחרת, שעריכת סרטים היא התהליך של בחירת צילומים וקולות, וחיבורם למבנה נרטיבי, המעביר רעיונות ורגשות. אך למעשה, העריכה היא יצירת מערכת מניפולציות על הצופים כדי שירגישו את מה שהיוצרים מעוניינים שירגישו. כמו כן, קיימות טכניקות עריכה, כגון: אינטרקאט ג'אמפ קאט, ספליט סקרין, ועוד, וקיימים גם סגנונות עריכה, כמו: עריכה סינטטית (עריכה מקבילה, מונטאג), או עריכה אנליטית (קלאסית). כל אחד מאלה, מתכתב עם ז'אנר, או עם תחושה, מסוימת, המשרתת מטרה מסוימת - זאת כדי לספר את הסיפור שלכם.

דוגמה - ג'אמפ קאט:

שימוש בסגנון ג'אמפ קאט יכול לשמש אותנו לכמה מטרות: ג'אמפ קאט, שנותן לדמות אנרגיה ודינמיות בסצנת אקשן; גאמפ קאט, שעובד בהיבט הפסיכולוגי והרגשי של הדמות, למשל ביחס לדמות המצויה בפרנויה וחרדה; גאמפ קאט, שיוצר מונטאז אמריקאי, המקצר את הזמן הקולנועי, למשל, בסרט רוקי, המתאגרף העובר תקופת אימונים ארוכה ומפרכת, אשר בסופה הוא השתפר, באופן פלאי, וכל זה ב- 2 דקות של זמן מסך. דוגמה נוספת לשימוש בגאמפ קאט, היא כאשר יוצרים מעבר בין עולם ריאליסטי לחלום - בחלום יש גאמפ קאטים רבים, לעומת שימוש בעריכה קלאסית בעולם האמיתי, ללא גאמפ קאטים, וכדומה.

לא כל מי שיודע להפעיל את תוכנת העריכה, יכול לדעת לערוך. קיים הבדל משמעותי בין עריכה טכנית לעריכה קונספטואלית. החלטות עריכה, כגון: באיזה טייק לבחור, איפה לעשות את הקאט, איך ליצור מתח, איך להרכיב דיאלוג, איך לבנות סצנה, איך לשלוט בזמן, אינן קשורות כלל לשליטה בתוכנת העריכה. אלו הן פעולות, שלא רק העורך, אלא גם הבמאי, חייב להבין אותן כדי לספר את הסיפור, וכדי להדגיש את הרגש ואת נקודת המבט.

שיטת האיפה? מה? מי? וכמה?

הבה ניקח, לדוגמה, סצנה, בה מרצה מדבר אל כיתתו:

הלונג-שוט עונה על שאלת ה"איפה?" (למשל: בכיתה, מול התלמידים), אך במובן עמוק יותר, ה"איפה", למעשה, מתייחס לא רק ל"מקום" ולמשמעותו, אלא גם למערכת היחסים בין הדמויות, שנמצאות במרחב הזה (התלמידים מול המורה, יחסי כוחות ביניהם, אחד מול רבים, אקטיבי מול פסיביים, ועוד).

המדיום-שוט עונה על שאלת ה"מה?" (מה הוא עושה- הוא מרצה, מדבר). המדיום שוט שם דגש על הפעולות שהגיבור עושה, ועל המידע שמועבר. לרוב, כשרוצים להדגיש דיאלוג, או דיבור ולהעביר מידע, מצלמים במדיום-שוט. זהו שוט שאינו רגשי מדי, אינו פולשני/ קרוב מדי.

הקלוז-אפ עונה על שאלת ה"מי?" (במובן הרחב: מי הוא? איך הוא מרגיש? – האם הוא עצוב?).הכוונה היא לכך, שכאשר משתמשים ב- קלוז-אפ, כל הסביבה נעלמת, והדגש הוא על הרגשות - על הזהות, על התהליכים הנפשיים והמחשבות של הדמות המצולמת, על היחס של הדמות לעצמה. אין פרושו, שמערכת היחסים עם הסביבה אינה קיימת, או שהפעולה נעלמת. כל האלמנטים האחרים מתקיימים ברקע, אך ברגע זה, הדגש הוא על הרגש, על ההיבט הפסיכולוגי של המתרחש.

"כמה" - משך השוט ומשמעותו - ב"כמה", הכוונה לכמה זמן נמשך שוט מסוים. אם יש לנו קלוז-אפ – כמה זמן הוא נמשך? אורך השוט קובע גם את משמעות השוט - כמה אנחנו מתעכבים בו; עד כמה עלינו לשים לב אליו ולחשוב עליו.

וולטר מרץ', עורך קולנוע מוערך ומשפיע, מציע בספרו: "במצמוץ העין" (אסיה, 2008), שישה חוקים, שעל פיהם רצוי לבחון האם קאט "עובד":

1. רגש: האם המעבר בין השוטים שומר על אותה רמת אנרגיה של הדמות/ סיטואציה? – 51%

2. סיפור: איך הקאט מקדם את העלילה? – 23%

3. קצב: האם זה הרגע הנכון לחתוך? – 10%

4. מעקב העין: האם נשמרת נקודת הפוקוס (מוקד העניין) של הצופה? - 7%

5. דו-ממדיות (מישוריות) של המסך, כיוונים ומיקום של הדמויות/ חפצים בפריים – 5%

6. מרחב פעולה תלת ממדי, או במילים אחרות: המשכיות – 4%

1. האם הראף קאט מספר את הסיפור שהתכוונו אליו?

2. האם הדמויות מעוררות הזדהות?

3. האם יש חיבור הגיוני ו/או רגשי בין הסצנות?

4. האם יש צורך לקצר, לשנות, או להאריך, סצנות כתוצאה מהקשרים ומהמשמעויות שנוצרו מחיבור הסצנות?

5. האם נוכל לספר את הסיפור טוב יותר, אם נשנה מיקומים של סצנות, או את המבנה בכלל?

6. האם יש סצנות, שעדיף לוותר עליהן, כדי שהסיפור יהיה מרוכז והדוק יותר?

7. האם יש צורך ביצירת סצנה, שאינה קיימת בסרט, ותעזור לספר את הסיפור טוב יותר?

8. מה קצב השוטים בסצנה, ומה הוא מייצר ?

9. כיצד קצב העריכה עוזר לבמאי לספר את הסיפור, ולהדגיש את הרגש שביקש ליצור?

10. האם יש סגנון/קונספט עריכה (קלאסי, מקביל, צולב, גאמפ קאט), ומדוע נבחר?

11. התייחסות לפסקול: אפקטים, אמביאנס, מוזיקה, ועוד - האם הסאונד מורגש?

12. אורך השוט, כמות השוטים, זמן ממוצע של שוט – מהם הנימוקים?