סאטירה

אמצעי להעברת ביקורת חברתית ופוליטית באמצעות שימוש בהומור שהוא לעיתים תוך כדי הגזמה והקצנה

מאפייני הסאטירה

• מבקשת לעורר תשומת לב לנושאים/אנשים/קבוצות מסוימים ולגרום לשינוי*
• לרוב הסאטירה יוצאת כנגד הממסד*
• מציגה תופעות שקורות במציאות וגם מדגישה את החריגות שבהן*
• תוכניות סאטירה בטלוויזיה וממים אינטרנטיים מביעים ביקורת באופן מזמין, נגיש ומהנה*

דוגמאות

תיאטרון, אמנות, גרפיטי, קריקטורות, ממים אינטרנטיים, מופעי סטנד-אפ, תוכניות סאטירה בטלוויזיה וברשת – "ארץ נהדרת", "היהודים באים", ניר וגלי

הרחבה

אמצעי למתיחת ביקורת באמצעים אמנותיים באמצעות הומור שמבקשת ללעוג לגורם מסוים (אדם, אמונה, רעיון, קבוצה), במטרה לגרום לפעולה חברתית, לגרום לשינוי או למנוע אותו. הסאטירה הייתה מאז ומתמיד אמצעי למתיחת ביקורת. עוד כשהחלה ביוון וברומי העתיקות, היא בכל צורותיה ביטוי אמנותי המייצג לרוב את החלשים מול הממסד

כיום, זירת סאטירה מרכזית אחת היא הטלוויזיה (ארץ נהדרת למשל) שמשמשת זירה בה הרבה אזרחים צופים. זירה נוספת היא האינטרנט והרשתות החברתיות: ממים, סרטונים, סדרות רשת ועוד. מטרת הסאטירה היא לבקר תופעות חברתיות לא מוסריות ע"י שילוב בין אלימות והומור. הסאטירה היא יצירה שגם מציגה תופעה שבאמת קורית (יש בה גרעין של אמת) וגם מדגישה את החריגות שבה (ע"י הגזמה). היות והביקורת על הממסד לא מושכת קהל ומורכבת להבנה, תוכניות הסאטירה בטלוויזיה מהוות במה מרכזית להבעת ביקורת באופן מזמין, נגיש ומהנה

תפקידי הסאטירה במדינה דמוקרטית

הסאטירה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הדמוקרטית ויש לה תפקיד חברתי חשוב

הסאטירה משרתת את האזרחים

מספקת להם דרך לגיטימית לבקר את בעלי הכח (ההגמוניה)

ההומור מאפשר להעלות נושאים קשים ומעוררי מחלוקת - מותח את גבולות חופש הביטוי עד הקצה

מאפשרת "לנגח" את המצב הקיים במטרה לשנות אותו

מאפשרת לאזרחים לאוורר רגשות של כעס ותסכול כלפי ההגמוניה

מעצימה קבוצות חלשות בעצם הופעתן בפריים טיים והשמעת קולן

מספקת מידע וריבוי דעות, שעוזרים לגבש עמדות בנושאים אקטואליים מרכזיים בשיח הציבורי

הסאטירה משרתת גם את השלטון

מאפשרת לאזרחים פורקן רגשי ובריחה מהמציאות, וזה גורם להם להיות "מרוצים", "מרדים" את הכעסים והרצון לפעול לשינוי וכך נשמר המצב הקיים

ההומור בסאטירה מעצב דמויות של פוליטיקאים קיצוניים ומסוכנים כדמויות חביבות ומצחיקות, ובכך ומוציא את העוקץ ואת האיום הטמון בהם - הופכת אותם ליותר אנושיים ומעוררת הזדהות של האזרחים איתם

דוגמאות

"לצחוק או לבכות - סיפורה של הסאטירה הפוליטית" (ערוץ הכנסת)